לבכות על ילדי כנא - ולהמשיך
מחיר הלחימה כבד והלב נקרע למראה הילדים ההרוגים, אבל אסור לחזור למציאות הקודמת
גופות של עשרות ילדים לבנונים, ארוזות בשקי פלסטיק אטומים, הונחו על האדמה ספוגת הדם והאש של כפר כנא, כפר מקולל. הפצצת חיל-האוויר פגעה בבניין שבמרתפיו מצאו מחסה - חשבו שמצאו - פליטי המלחמה. אולי האמינו שבשנית לא יכה בו הגורל הרע. אולי האמינו שנסראללה יגן עליהם. ואולי פשוט לא היה להם לאן לברוח, והפחד מפני הבריחה גדול מהפחד מפני ההישארות.
מראה הגופות חונק את הלב. נכון שחיזבאללה השתמש בכפר כנא כבסיס לשיגור הרקטות על ישראל, בין השאר מפני שגם הוא היה מודע לרתיעה הישראלית מלהפציץ את המקום, שהפך לפני עשר שנים לסמל של טבח חסרי הישע. אך הנכונות הזו כשלעצמה אינה מזכה ואינה מנקה ואינה מרגיעה מצפון ישראלי. במובן לאומי, כולנו אשמים: עמים קטנים הם עמים של אחריות קולקטיבית.
האם נוכל להסביר את כפר כנא? אין צורך להסביר, יש צורך לקחת אחריות, לנחם ולבקש סליחה ומחילה. לקיחת אחריות היא דבר מכרזי במקרה של אסון כזה. כך גם בקשת סליחה. בדרך כלל קשה לנו, כישראלים, לבקש סליחה, גם האחד מהשני ולבטח כעם מעם שכן. תכונת אופי זו נתפסת על-ידי עמים האחרים כסוג של יהירות ושחצנות יהודית, כמפגן של אדישות לגורלם של הלא-יהודים. כעמדה של קורבנות מתמדת. אל מול עשרות הגופות של הרוגי כפר כנא, אין לה מקום. הבה נהיה פשוט בני-אדם, אנושיים לגמרי: נבכה. עמדתנו האיתנה לא תיפגע מכך. אויבינו לא יחשבו אותנו בשל כך למוגי לב. משפחות ההרוגים יחשבו אותנו לבני-אדם ואולי גם יסלחו לנו. הן לא תסלחנה אם לא נבקש סליחה.
אף אחד בישראל לא התכוון להרוג את פליטי כפר כנא. לא בכוונה תחילה ולא בכוונת אגב. אף-על-פי-כן, אל לנו להתחפר בצדקנות. הצדקנות מרעילה את תודעה ומשבשת את השיפוט המוסרי. זה נכון, "הם" התחילו. אך לא הילדים ההורגים של כפר כנא התחילו. לא אמהותיהם השוכבות הרוגות לידם התחילו. הם רק ישבו בתוך המרתף של כפר כנא בפחד נורא. בדיוק כמו ילדי הצפון הישראלי.
מלחמה מוצדקת, הפצצות צודקות
בנטילת אחריות על הפצצה הטראגית של כפר כנא אין משום ביטול ההצדקה של המלחמה כולה. זו מלחמה צודקת ומוצדקת, וגם הפצצות צודקות ומוצדקות. במלחמה מהסוג שמנהלת כעת ישראל בלבנון אפשר להיות גם צודק וגם אחראי למותם של חפים משפע. במלחמה כזו אפשר להיות גם צודק וגם אשם. בעלות הברית ניהלו מלחמה צודקת נגד היטלר והגרמנים והיפנים, שבמהלכה ביצעו דברים נוראים. הקורבנות האזרחיים הם תוצאה כמעט בלתי-נמנעת של מלחמה בתוך אוכלוסיה אזרחית. כשחסן נסראללה פתח בה לפני עשרים ימים, הוא צריך היה לדעת שאין מלחמות דה-לוקס. לא לנו ולו ולבני העם הלבנוני. גם הפגזה של בית-חולים בנהריה ומרכז קניות בקריית שמונה היא "פשע נגד האנושות".
ישראל מרכינה כיום את ראשה מול קבריהם הטריים של האזרחים ההרוגים בהפצצת כפר כנא. הנה מוטלות גופותיהם וישראל בוכה עם קרוביהם. אבל ישראל לא תפסיק את הלחימה בטרם תעקור מהשורש את הסיבה להתפרצותה, גם אם ההפצצות מושהות עכשיו. וזה יקרה רק עם פירוק חיזבאללה מנשק הטילים ופריסה של כוחות צבא מערביים ולבנוניים בדרום לבנון, לפי החלטה 1559 של מועצת הביטחון ומתווה מוסכם אמריקני-בריטי-צרפתי, שיובא אף הוא לאישורה של מועצת הביטחון.
מזכירת המדינה קונדוליזה רייס הבהירה זאת הבוקר בירושלים, כשפירטה שוב את תנאי ההסדר בלבנון. הסדר זה, אם ימומש, ישנה משמעותית את המאזן האסטרטגי האזורי לטובתה של ישראל.
היה שווה, נסראללה?
הרחקת חיזבאללה עשרות קילומטרים מהגבול, הוצאת הטילים מידיו ואמברגו נשק עתידי עליו אינם שווי-ערך לפירוק מלא של המיליציה הקנאית הזו מכל נשקה, אך הם קרובים מאוד לכך. הטילים והרקטות היו, לפחות להלכה, נשק ההרתעה היחיד של חיזבאללה, שאין לו ארטילריה, שריון וחיל-אוויר. לאחר שהשתמש בו, בלא אפקטיביות, איבד את הקלף הכי חזק שלו. ממשלת לבנון תיאלץ סוף-סוף לפרוס את ריבונותה על "הקו הכחול" ולתת את הסכמתה לקו הגבול הבינלאומי המוכר. בכך יושג שלום דה-פקטו עם לבנון, גם אם לא ייחתם ככזה.
ההסדר שיושג בלבנון יקרין גם על סוריה, ובעקיפין על איראן. המשטר בדמשק יוצא מהסיבוב הזה רע: מצד אחד, לא סיפק סיוע צבאי ממשי לחיזבאללה בעת הלחימה ולא הזיז אצבע מלבד ניסיון כושל להעביר כמה משאיות של נשק. מצד שני, הממשל בסוריה נתפס בעולם כמי שמעניק גיבוי ועידוד לאחד הארגונים הכי שנואים במערב. להתנהגות פחדנית וחתרנית זו של אסד ומקורביו יהיו תוצאות בדמשק עצמה. ההסדר המתגבש גם יטיל עליו מגבלות חמורות.
חיזבאללה היה הזרוע הארוכה של "משמרות המהפכה" האיראניים, לקראת עימות עם ישראל. הזרוע הזו התבררה כחסרת תועלת, ועכשיו גם עומדים לעקור לה שיניה. נוכחות מאסיבית של צבא צרפת בדרום לבנון, כחיל-חיץ נגד חיזבאללה, מצמצמת משמעותית את זירת המלחמה האיראנית. יתרה מזו: על-פי הדיווחים של עיתונאים זרים העובדים בטהרן, דעת הקהל שם הייתה - לפחות עד אירוע כפר קנא - אדישה לחיזבאללה, עוינת את נסראללה ומתנגדת בשקט לעירוב המדינה האיראנית במלחמה לא-לה.
נסראללה גם ישלם מחיר פוליטי פנים-ערבי על התרגיל הפלסטיני שלו. כשנחטפו חיילי צה"ל, הוא העלה דרישה להחליפם באלפי האסירים הפלסטינים העצורים בישראל. כעת ויתר כליל על דרישה זו. לכל פלסטיני בר-דעת ברור כעת כי חיזבאללה הוא משענת קנה רצוץ: בעת ששיגר את הרקטות שלו לישראל, הרחיב צה"ל את פעילותו בעזה ובגדה המערבית. מאות פלסטינים נהרגו ונפצעו, ונסראללה נאם ונאם.
נאומי העידוד של נסראללה ומצעדי לוחמיו לא יחליפו את העובדות: השיח הערבי-מוסלמי כיום פתוח וביקורתי כפי שלא היה מעולם. כשתחנות הטלוויזיה הערביות הלווייניות מציגות את הקרבנות של כפר כנא, הן מאוחדות באבל. אך בחלוף ימי האבל, תעלנה השאלות נוקבות ביחס למחיר הפרובוקציה של חיזבאללה. תעמולה דתית קנאית עובדת לזמן קצר בלבד. אין מצב שבו יוכל נסראללה להסביר לעם הלבנוני הסובל את מעשיו. מה השיגה הטקטיקה שלו, זולת קורבנות? האם כדאי היה לחטוף שני חיילים ישראלים כדי שמאות לבנונים ייהרגו בהפצצות? האם כדאי היה להסתיר משגרי קטיושות בריכוזי אוכלוסיית הפליטים כדי שחפים מפשע יפגעו בהפצצות? נסראללה יזכה בתואר של מחריב לבנון ומהרסה.
מחיר הלחימה כבד והלב נקרע למראה הילדים ההרוגים. אבל גם ברגעי עצב כאלה "לבל נשכח איך כל זה התחיל", מזהיר אותנו - ואת העולם כולו - ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר ומוסיף: "זה התחיל כפרובוקציה מתמשכת של חיזבאללה, ולכן אסור שהמצב יחזור לקדמותו".
עוד בבלוג: חברה דמוקרטית מנצחת
מותר להרכין ראש
צילום: איי פי
מומלצים
