שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    התשובה המגזרית לגלי צה"ל

    הומור שחור, ראיונות עם בנצי ליברמן, פרשנויות של גיא בכור - רדיו א-שמס, התחנה האזורית הערבית הפועלת מנצרת, הוא אולי התחנה הפלורליסטית ביותר על הסקאלה שאתם לא שומעים. מירב קריסטל היתה שם, וגילתה אנשי מקצוע שגם כשהם נקרעים בין זהויות, השליחות העיתונאית אצלם היא מעל הכל

    הידעתם? הרדיו האזורי המצליח בישראל דובר ערבית. בשלוש שנות קיומו כבר הספיק רדיו א-שמס (89.1 FM ו-101), שמשדר מפאתי נצרת מתוך מבנה ששימש פעם כפר נופש, לעקוף את אחוזי ההאזנה של קול ישראל בערבית ולגרום לתחנה הוותיקה לשנות מינוחים ולבקש מהמתחרה טלפונים של מרואיינים. אנשי התחנה מעדיפים להגדיר את הרדיו שלהם כרדיו מגזרי. ואכן, מאזיניו אינם גרים רק באזורי הגליל והעמקים אלא מתכווננים אליו ממרכז הארץ, משטחי הרשות הפלסטינית וממדינות שכנות.

     


    מימין: זוהיר בהלול, סוהיל כראם ומוסטפא עבד-אלחלים (צילום: מירב קריסטל)

     

    א-שמס הוא הרדיו הפרטי הלא פיראטי היחידי המשדר בערבית ומועסקים בו קרוב ל-40 עובדים. זהו רדיו חילוני לגמרי, שבלוח משדריו אפשר למצוא תוכניות כמו זו שמגיש ד"ר לספרות, העוסקת בספרות קלאסית עולמית וגם את תוכנית הנוער הפופולרית של כוכבת התחנה לילה עבדו. אבל עיקר גאוותו נשענת על מהדורת החדשות שלו, היחידה מתוצרת עצמית ברדיו המקומי; ועל תוכניות אקטואליה שמקבלות נפח משמעותי במיוחד כעת, בזמן מלחמה. "אנחנו התחנה האזורית היחידה שאחוזי ההאזנה שלה זינקו במלחמה. גם בזמן שלום יש לנו מעל ל-50% האזנה", מעיד סוהיל כראם, מנכ"ל הרדיו.

     

    עוד אנחנו מדברים, וזורם לתחנה מידע על אזעקה שנשמעה בחיפה. כמה נפילות של רקטות נספרו בעכו. שתיהן ערים מעורבות. התגובות ממש כמו אצלנו: נדנוד ראש אמפאתי, שאלות אכולות חשש לגבי נפגעים. סוהיל: "הציבור מתקומם. היו נפילות בכפרים ערביים רבים והתקשורת לא מביאה את הנתונים האלה, כאילו הטיל שמגיע לכפר ערבי נעלם".

     

    אל השיחה מצטרפים מוסטפא עבד-אלחלים, מנהל החדשות, ברנרד טנוס, מנהל התוכניות וזוהיר בהלול, שדרן בתחנה ואייקון ישראלי. מוסטפא: "בדיר אל אסד מתקשרים אלי ואומרים שבתוך הכפר יש פצועים וברדיו מדווחים: 'היו נפילות, אין נפגעים'. באזור הגליל היו היום 20 נפגעי חרדה ערבים. אבל לא מזכירים אותם. בתקשורת הישראלית ערבים לא יכולים להיות נפגעי חרדה".

     

    סוהיל: "אנחנו לעומת זאת סופרים כל פצוע, יהודי וערבי. אנחנו גם דואגים להביא את הסיפורים של כל נפגע יהודי".

     

    מוסטפא: "התקשורת הישראלית משתלבת במזרח התיכון, היום יותר מתמיד. היא מזכירה את התקשורת במדינות ערב בשנות ה-50. יש הרבה דיסאינפורמציה ודיבור מטעם. כשמסתירים מידע מעליבים את האינטליגנציה של הצופים".

     

    קונפליקט של זהויות

     

    השלושה רואים בשליחות העיתונאית של סיקור ללא פניות תכונה ראשונה במעלה. העמידה העיקשת על פלורליזם באה לידי ביטוי במגוון המרואיינים הרחב. השדרנים עצמם נמנעים מהבעת דעה. מטרת התחנה היא לשקף את המעמד של הערבים בארץ כעומדים בין הפטיש לסדן.

     

    סוהיל: "רדיו א-שמס הוא כלי התקשורת המאוזן ביותר בישראל מפני שאנחנו מביאים את כל הדעות. מדברים אצלנו חברי כנסת, שרים, לבנונים, אנשי הרשות הפלסטינית וכן, גם אנשי חיזבאללה. בתקשורת הישראלית, במיוחד עכשיו, ישנם קולות שלא נשמעים. אנחנו מביאים אותם. אין כאן כתבת טלוויזיה שתדחוק אותך לפינה ותיתן לך אגרופים רק בגלל שאתה מביע דעה. אנחנו עיתונאים מקצועיים בנוף של מדיה מגוייסת ופה קבור הכלב. בגלל שאנחנו מדיה שעומדת על התפר, אנחנו לא פרו-חיזבאללה ולא מגוייסים. הערבים בישראל הם לא מקשה אחת כמו שמציגה אותם התקשורת.

     

    "בכלי תקשורת גדולים, גם כשמראיינים ערבים שנפגעו מקטיושות, מנסים לקטלג אותם לערבי מחמד או בוגד. שואלים: 'אוקיי, נפגעת מרסיסים, אבל אתה בעד או נגד חיזבאללה?' והתשובה לכך הרבה יותר מורכבת מכן ולא. זו שאלה פשטנית. הטון הכללי - 'אם אתה לא אתנו אתה נגדנו' - שגוי. אני לא בדעתך אבל אני לא נגדך.

     

    "כשאני רואה את ההרג בלבנון, שם יש לי חברים, זה כואב לי וזה מצב לא פשוט. כמו שיהודי תושב ארה"ב נאמן למדינה שלו אבל חש קרבה לישראל, כך גם אנחנו. זהות היא דבר מורכב ולא חד ממדי. הזהויות של האדם נמצאות כל הזמן בקונפליקט וכשזהות אחת מאוימת היא מועלית לדרגה ראשונה וצפה למעלה. אנחנו חשים מאוימים כערבים אך לא חשים מאוימים כישראלים. אנחנו המדינה החזקה ביותר באזור ואחת החזקות בעולם כולו".

     

    מוסטפא: "לא מחשיבים אותנו כחלק ממדינת ישראל אבל אנחנו אזרחי ישראל. הכאב שלנו כפול: מצד אחד נהרסת מדינה ערבית שהיא חלק מהגוף שלי, מצד שני נהרסת גם מדינת ישראל. יש לנו כתבים שטילים נפלו מרחק קילומטר וחצי מהם. אנחנו אוכלים אותה משני הצדדים".

     

    איך השתנה לוח המשדרים שלכם בעקבות המלחמה?

     

    ברנרד: "אנחנו עובדים במתכונת של מלחמה ממושכת. בימים הראשונים שידרנו הרבה מאוד חדשות. היום חזרנו לתלם, אבל האוזן תמיד כרויה. אם יש דיווחים על נפילות - קוטעים תוכניות ולמשדרים יש אופי עצוב יותר. לאחרונה החזרנו את תוכניות הסאטירה. יש לנו תוכנית שמנחים שני סאטיריקנים מחיפה שמשודרת בכל יום א'. יום אחד, שבו חיפה הופגזה בלי הפסקה מהבוקר, הם שידרו מהבית תוכנית שכולה הומור שחור.

     

    "בנוסף, יש כמובן התייחסות ללבנון. זו איננה עוד מדינה עבורנו. היא ומצרים מהוות את ערש התרבות הערבית. 50% מהשירה שמושמעת אצלנו בתחנה היא שירה לבנונית. יש למשל שיר שסוקר את כל הכפרים שהופגזו. התחושה היא כשל משפט שלמה: זה שלי וזה שלי. זאת המדינה שלי אבל אני גם חלק מהעם הפלסטיני וגם חלק מהאומה הערבית.

     

    "אנחנו שומרים על איזון. בזמן ההתנתקות הבאנו למשל את בנצי ליברמן. איתמר בן גביר דיבר חופשי עם זוהיר בהלול. החל מהיום הראשון של המלחמה הבאנו עיתונאים מלבנון שמתנגדים לחיזבאללה. לעומת זאת כשח"כ צרצור דיבר השבוע בגל"צ, המראיינת לא שמעה בכלל מה שיש לו להגיד וסיכמה את השיחה בשבילו". 

     

    זוהיר בהלול: "היום ניסינו לראיין את ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, בעקבות מאמר שכתב ולדבר עם מישהו מאל מנאר ולא ממש הצלחנו להשיג את שניהם. אבל המטרה מובנת: להקיף את מכלול הצדדים. כל מי שמעניין, ולא במובן הפיקנטרי, עולה לשידור".

     

    אייל חדיד, שדרן בתחנה שמגיש בין היתר תוכנית "בסגנון אודטה", לדבריו, אומר שאנשים במגזר חשים חופשיים יותר לדבר בפתיחות ברדיו בזמן מלחמה. "האנשים לא הורגלו לדבר בכלי התקשורת ההמוניים, בגלל שהם ערבים, ולא דיברו גם בכלי תקשורת ערביים בגלל שהם ישראלים. לכן נוצר יחס של חשדנות וחשש אבל כיום נוצרה פתיחות שבאה לידי ביטוי במיוחד עכשיו, לדבר על נושאים רגישים על פחדים. נשים, משום מה, טובות בכך יותר".

     

    סוהיל: "בגלל שאין אזעקות במגזר הערבי, אנחנו משמשים הצופר של הערבים. ראיתי בתים שפותחים בהם טלוויזיה ורדיו שמס כדי לדעת מה קורה. רק שבוע אחרי פרוץ המלחמה הגיעו לכאן אנשים מאגף ההסברה של פיקוד העורף. רדיו א-שמס הכפיל את מספר מאזיניו והקצין שהגיע אמר שניהל מלחמת חורמה עם דובר צה"ל שלא יתעלמו מהתחנה הזאת וישמיעו בה את הנחיות פיקוד העורף. השבוע גם העלנו לשידור פסיכולוגית שעבדה בקריית שמונה כדי שתייעץ לאנשים כיצד להתמודד עם אזעקה".

     

    ערבים לא מביאים רייטינג

     

    כתב בכיר בתחנה, שעובד גם באחד העיתונים הגדולים, גורס שאי אפשר לסקר את המלחמה בגליל המערבי בלי לסקר כפרים ערביים. "רוב הנפילות בשטחים פתוחים הן נפילות בשטחים של יישובים ערביים. בפקיעין היו מאה נפילות ולא היתה שם מצלמת טלוויזיה אחת".

     

    "יש משפחות שהעסקים שלהן נפגעו קשה. ישנם קבלנים שהעבודה שלהם מושבתת. זו אותה מצוקה, אותה דאגה, אותו הפחד. התקשורת הישראלית מתעלמת כי ערבים זה מה שנקרא 'לא מוכר', לא מביא רייטינג. העיתונות הכתובה במגזר מוגבלת ורדיו הוא כלי מתאים מאוד במיוחד עכשיו. כל אזרח פשוט, זה שנפגע לו הבית, זה שנפלה לו קטיושה בחצר האחורית, יכול לעלות לשידור וזה מאוד חשוב לאנשים.

     

    "אז אצלנו נותנים קדימות לפגיעות במגזר, ולא שלא מעניין אותנו מה קורה בנהריה ובכרמיאל. אבל על הנפילות שם יש הרבה כלי תקשורת ועל הפצוע הערבי לא מתחרים בערוץ 10 ובגל"צ. האנשים האלה, יש מי שצריך לזכור אותם. ולמרות זאת כשיש אירוע כמו פעולת הקומנדו בבעל-בק זה יפתח מהדורה".

     

    אתם מתחרים בתקשורת הארצית או מסתפקים בתפקידכם כמשמיעי הקול המקומי?

     

    "תראי, חאלד משעל דיבר אצלנו 17 דקות בזמנו וכל הערוצים התקשרו לבקש את הטלפון שלו. יורם בינור התקשר אולי חמש פעמים. אבל המטרה שלי היא לא להתחרות בערוצי התקשורת הגדולים אלא להביא את האישה מדיר אל-אסד שהועברה לביה"ח רמב"ם בחיפה. את השייח שאומר שלא יברח מהטילים כי הוא סומך על אללה. אני רוצה שד"ר מנסור עבאס, דודה של הילדה ממרר שנהרגה מפגיעת קטיושה, יעלה ראשון אצלי. אם אני לא אזום את זה, אף אחד לא ייזום".

     

    מנהל השיווק והמנהל הטכני של התחנה, שניהם יהודים. מה המקום של הישראליות בא-שמס? האם מושמעת בה השפה העברית?

     

    סוהיל: "כ-20% מהראיונות נעשים בעברית. אחד המרואיינים שיש לו קילומטראז' אצלנו הוא פרופ' אייל זיסר. ראיינו גם את ראובן פדהצור ואת גיא בכור ואלה פרשנים ביטחוניסטיים. חלק מהמאזינים כועסים כשאנחנו מראיינים אנשי ימין קיצוני ושואלים למה אנחנו נותנים במה לגזענות. אבל אנחנו רדיו שנותן במה לכולם".

     

    ברנרד: "יש לנו גם מאזינים יהודים. התקשר מישהו מחדרה ושאל למה אנחנו לא משדרים את גביע הטוטו. עניתי לו שזה בגלל המלחמה, אנחנו מחכים לראות מתי הליגה תיפתח. מאזינה יהודיה אחרת התקשרה להפקה, אמרה שהיא מאזינה קבועה וביקשה שיר של אום כול תום או פריד אל אטרש. עו"ד מחיפה סיפר לי שהוא מכיר שופט בדימוס, יהודי, שיושב כל בוקר בגינה שלו בחיפה ומקשיב לרדיו א שמס. אנחנו הראי של הדמוקרטיה בישראל. בעיתון מצרי נכתב לאחרונה מאמר עלינו שטוען שאנחנו משת"פים, כלי קונספירטיבי לנורמליזציה עם מצרים".

     

    "צריך רדיו שהפוליטיקאים יושפעו ממנו"

     

    אבל חנין זועבי, מנהלת מרכז "אעלאם" לתקשורת ערבית בישראל, קובעת שבגדול, יהודים לא מקשיבים לרדיו א-שמס כך שהפונקציה של להשמיע לאחר, לשלטון, לחברה, לא קיימת. לכן היא טוענת שיש לרדיו עוד לאן לשאוף.

     

    "לתקשורת הערבית יש תפקיד חיוני יותר מזה של היהודית כי לנו אין מוסדות אקדמיה ומחקר משלנו לגבש באמצעותם דעת קהל. יש לנו רק מפלגות וכלי תקשורת. כשיש רק שני סוגים של מוסדות לשני מיליון איש, זה מוסיף אחריות על רדיו א-שמס. כשקיימים רק שני עיתונים יומיים, שנמצאים אגב בקשיים כלכליים, כשלפני 48' היו עשרות, גם זה מוסיף אחריות על הרדיו. אני חושבת שרדיו פופולרי כל כך צריך לשלוט ב-100% על האג'נדה שלו.

     

    "ההבדל בין התקשורת הערבית ליהודית היא שבאחרונה העיתונאים הם מנהיגי דעת קהל. כשדנקנר או דן מרגלית כותבים מאמרים הם משפיעים. לנו אין את זה. העיתונות שלנו לא מצליחה לתפוס את התפקיד והמשקל שהעיתונות היהודית או העיתונות בלבנון תופסת. אנחנו צריכים אינטליגנציה שתנהל תחנת רדיו שהפוליטיקאים יושפעו ממנה, שתשפיע על סדר היום. ואני לא מתכוונת שצריך עקב כך לאבד את האובייקטיביות. יש מוסכמות אוניברסליות שבאות לפני הנייטרליוּת שאותן צריך לקדם כמו זכויות אדם, חירות ודמוקרטיה. זה כל ההיגיון מאחורי התקשורת, זו ההצדקה היחידה לקיומה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מירב קריסטל
    מנהל התוכניות ברנרד טנוס. שומרים על איזון
    צילום: מירב קריסטל
    לאתר ההטבות
    מומלצים