עודנו ילד

השחקן איתי תורג'מן שועט לעברי עם הטוסטוס שלו והקסדה הלבנה החדשה, הבוהקת במיוחד על רקע פניו השזופות והיפות ושערו השחור הכהה. החיזיון מזכיר לי סרט איטלקי משנות ה-60. ואכן תורג'מן, 23, נראה כמו כוכב לטיני סטייל גאל גרסיה בארנל. תורג'מן מגיע לפגישתנו שופע הרהורים והתלבטויות, מאחר שבאותו יום קיבל שוב הצעה להנחות את התוכנית "אקזיט". "אנשי התוכנית מכרכרים סביבי כבר ארבע שנים. לדעתם אני מציע שילוב של מישהו מגניב וקולי שנוער כן יכול להקשיב לו. זה פיתוי, אבל אני לא יודע כמה דרייב יש לי כעת לבוא ולדבר אל העם". מאוחר יותר, כך התברר, הוא החליט ללכת על ההנחייה.

תורג'מן מודה שהוא מלא פחדים לגבי הבחירות שלו ושחשוב לו להתפתח בקצב איטי ונכון. "אני רואה את החבר'ה מסביבי, חוגגים, עושים מלא כסף ופופולריים, אבל אני מעדיף לבנות קריירה ל-60 שנה. לא מעניין אותי להיות כוכב שמקבל נעלי 'אדידס' בחינם. היו לי המון הזדמנויות להיכנס לתוך המירוץ הגדול, והציעו לי להופיע בכל טלנובלה אפשרית, אבל חששתי שתדבק בי סטיגמה שתכשיל את הליהוק שלי לז'אנרים שמעניינים אותי. יש לי משהו להציע שייחשף לאורך המון זמן ויתפתח עם השנים".

בינתיים, עד שהוא יתפתה, הוא מופיע בסרט "אביבה אהובתי" של הבמאי שמי זרחין ("לילסדה", "הכוכבים של שלומי"), על משפחה טבריינית שחווה משבר. זה אולי היה סמלי שנפגשנו לדבר על "אביבה אהובתי" בדיוק ביום בו קטיושות הרסו את שלוות עיר הנופש הגלילית והניסו את המתרחצים מחופי הכנרת. "היה מוזר לראות בטלוויזיה נפילה של טיל בטבריה", הוא אומר. "זה לא נקלט לי בעין, זה כל כך מוזר ולא טבעי. זאת כבר לא גבעה ברמת הגולן. זה פסיכי. לא הצלחתי לקלוט שבעיר המדהימה הזאת, שלאן שאתה הולך רואים ים, יש בעצם מלחמה".

בחלקו הגדול של הסרט מופיע תורג'מן חשוף חזה ואף משוטט בעירום ברחבי הדירה, כולל עירום פרונטאלי לא בוטה. וזו לא הפעם הראשונה שהוא מתערטל בסרטים. "אני מרגיש בנוח עם הגוף שלי. ב'אביבה אהובתי' זה היה מוצדק", הוא ספק מתנצל. "הפרובוקציה הלא מודעת שהדמות שלי עושה היא ביטוי של משורר. זאת חשיפה מתבקשת וטהורה. זה לא עירום שחצני".

תורג'מן מעיד על עצמו שהיה בצעירותו מרדן לא קטן. "יש לי הפרעת קשב קיצונית ואני היפר אקטיבי. העדפתי לא לקחת ריטלין, והייתי ילד ונער בלתי נסבל. נרגעתי עם הזמן, ואני מפחד מהרגיעות הזאת, כי אני אוהב את הסערה שאני חי בתוכה".

בגיל ההתבגרות החל תורג'מן לשחק: הוא הופיע בפרסומות ובגיל 15 התארח בסדרה "פלורנטין", שם זכה להתנשק עם איילת זורר. "זאת היתה הנשיקה הראשונה שלי, וזה היה פחד מוות. ישבתי מול האשה הנשית הזאת, בעוד החבר הגבוה שלה ניצב מאחורי המצלמה. ואחרי נשיקה כזאת, הייתי צריך לחזור אל הבנות עם הגשר בשיניים בתיכון שלי. לאחרונה סגרתי מעגל כשהתארחתי לצידה של איילת זורר בסדרת המערכונים החדשה 'גומרות הולכות'".

מהצבא הוא השתחרר מהר מאוד, ישר אחרי הטירונות "לא השתמטתי. הצבא שחרר אותי ביוזמתו. שאלו אותי מה אני מרגיש, וכשאמרתי שרע לי, אמרו שאם אני מרגיש שאני לא יכול להיות בצבא, עדיף שאשתחרר. לא עשיתי את זה בשביל לקדם את הקריירה שלי, אלא כדי להגן על שפיותי שמאוד התדרדרה שם".

תורג'מן התפרסם ב-2002 בזכות הופעתו בסרט "בית"ר פרובאנס" של אורי ענבר לצידו של זאב רווח, תפקיד שהעניק לו ביקורות נלהבות ואת האוסקר הישראלי. מאז הוא לא עוצר. בשנים האחרונות הוא משחק בתיאטרון הקאמרי, שם הופיע בשני מחזות מתוך טרילוגיה של שמואל הספרי, "אשה, בעל, בית" ו"מילאנו". בבית לסין הוא עומד להופיע ב"סיבת המוות" של המחזאית הצעירה יעל נביא, על משפחה מזרחית מודרנית ובורגנית, שחיה בצל התאבדותו של האח המפגר. רוצים עוד? בספטמבר הקרוב יתחיל להצטלם לסדרה "משפחת פוליאקוב", בכיכובם של ישראל פוליאקוב (פולי מ"הגשש החיוור") ובתו יעל. "בדרך כלל אני עושה את הבחור המופנם, הכאוב, המאופק", מספר תורג'מן, "וכאן אני עושה משהו שונה: האח המוטרף והסטלן של המשפחה".

אחד הפרויקטים היותר מסקרנים בהם הוא מעורב לאחרונה הוא "בופור", הסרט החדש של הבמאי יוסף סידר, על פי הספר עטור פרס ספיר "אם יש גן עדן" של רון לשם. "אני מגלם חייל פשוט שלוקח אחריות על המוראל ביחידה המשרתת בלבנון. אם אני הייתי נלחם בלבנון הייתי משתגע ארבע פעמים, ונוסע כל הזמן על הקו גואה-תל אביב. אגב, כשהסתיימו הצילומים של 'בופור' התקשיתי לחזור לשגרה. הרגשתי חרא, הסתגרתי בבית ושקעתי בצפייה בדי.וי.די".

במהלך צילומי "בופור" התחוללה שערורייה כשמולי שפירא מגלי צה"ל טען שהורים שכולים הזדעקו על כך ששחקנים כמו איתי תורג'מן, שלא טרחו לשרת בצבא, מעיזים להופיע בסרט על חיילים שנהרגו בלבנון. "ההתקפה הזאת מאוד העליבה אותי והייתי בהלם", הוא מדווח. "זאת מניפולציה תקשורתית, שלא המשפחות השכולות יצרו אותה. השחקן איתי טיראן, שמופיע ב'בופור', אמר הכי נכון: 'מי שמגלמת זונה בסרט לא צריכה להיות זונה בחיים'. גם לפני 'בית"ר פרובאנס' לא שיחקתי כדורגל. ב'בופור' הקפדנו לדייק ולהוציא את החיילים הכי טוב. החיילים שעל סיפורם מבוסס הסרט היו איתנו בסט והיו שם הרבה חיבוקים ודמעות בשני הצדדים".

תל אביב מלאה עכשיו בסמים, במיוחד בקוקאין. מה עמדתך בנושא?

"אני לא עושה שום סמים. אני מפחד לשלם מחיר על הסוטול, שהוא כל כך לא פרופורציונלי לתענוג. אני לא מבין את ההתלהבות מהסוטול. אני מכור להכרה מלאה, ולא מבין אמנים שמשתמשים בזה, בגלל שהרגשות וההכרה הם כלי העבודה שלנו והסמים משבשים את זה. כמו כן תרבות הקוק הגרנדיוזית פתטית בעיניי - אף אחד בתל אביב לא חוזר אחרי הקוק לארמון מלווה בעשר זונות של פלייבוי, ולאף אחד כאן אין מיליונים בבנק. זה כל כך יומרני לחגוג את החיים בכזאת שחצנות".

הוא גם מרבה לבלות עם ליאור דיין, הבן הפרובוקטיבי והיצירתי של אסי. "ליאור הוא אח שלי, האיש הכי קרוב אלי. גדלנו יחד מהילדות. הוא גר במושב לידי. הוא האיש הכי טהור וטוב לב. יש לו כישרון כתיבה נדיר והוא מבריק ברמות מיוחדות. בגיל 18 עברנו יחד לגור בתל אביב. מהפחד ללכת לאיבוד, להתבלבל, ולהפוך לקריקטורה קלישאתית, ניהלנו בית למופת: בישלתי, סידרתי. כולם היו בטוחים שאנחנו הומואים, גם בגלל שהלכנו מחובקים ברחוב. נהייתה לי חברה מזה: היא חשבה שאני הומו והחליטה שהיא צריכה לשנות אותי. בקרוב אולי ליאור ואני שוב נעבור לגור יחד, כדי שאשמור עליו מקרוב. מצבו הרבה פחות דרמטי מאיך שהוא והתקשורת מציגים אותו".

תורג'מן הוא גבר של נשים וחווה הרבה הרפתקאות, כולל רומן בזק עם השחקנית והמגישה שרי גבעתי, שעזבה אותו לטובת לוס אנג'לס. "אני אוהב נשים מאוד יצריות ואינטליגנטיות. היו לי כמה אהבות משמעותיות בחיי והיו לי התנסויות עם נשים מבוגרות ממני. למשל היה לי רומן עם בחורה שהייתה מבוגרת ממני ב-12 שנה ונשארנו חברים טובים. לאחרונה ביליתי לילה עם אמנית שגדולה ממני ביותר מעשרים שנה. הראש שלי פשוט עף והרגש מתפתח בלי קשר להעדפות הנכונות לי".

החבורה שאתה מסתובב איתה - אושרי כהן, עידו מוסרי, אלי אנטוניו, אנשי "השיר שלנו 3" - מייצגת סמל מין ישראלי מסוג חדש: גברים מזרחיים, כהים, לא מאצ'ואים מחוספסים, קצת עדינים, בדרך כלל נמוכי קומה.

"זה משקף את מה שעובר כעת על המדינה. אנחנו מחוברים לצד האגרסיבי, העצבני והכנה. אנחנו יותר חמים, יותר אש. אבל אנחנו לא מתנהלים כחבורה. אני חבר של כל אחד בנפרד, אנחנו לא מפמפמים כל היום שיחות על המקצוע".