עכו מלקקת את פצעיה
הלחימה בין ישראל לחיזבאללה תפסה את העיר עכו בתקופת שגשוג, וגבתה את המחיר הכבד ביותר מבין יישובי הצפון: שבעה הרוגים בחזית ובעורף. יום לאחר שמטח רקטות הרג חמישה מבני העיר, רבים חוששים לצאת מבתיהם. ראש העיר: זה לא דומה לשום דבר שראינו, גם הערבים יודעים שזה לא הזמן למחאות
רחובות העיר היו ריקים אתמול. אנשים שרק יום-יומיים לפני כן העזו לצאת לקניות, סידורים או סתם להתעדכן בחדשות האחרונות, העדיפו להישאר בבתים. במקומות רבים נראו תושבים בכניסות למבנים, לא רחוק מהמקלט הציבורי או הפרטי.
בשוק העירוני היו הדוכנים עמוסים כל טוב אך מספר הקונים הגיע במקרה הטוב לכמה עשרות. עם זאת, בדוכן הדגים אין כמעט דגי ים טריים. כשיורים טילים ל"שטחים פתוחים" ממערב לעיר, עדיף להשאיר את הסירות בנמל. על התושבים להסתפק בקרפיונים מהקיבוצים, לברק ובס מאילת, קלמרי קפואים וסולמון נורווגי. מי שזקוק לאומגה 3 - שייקח כדורים.
"גם הם", הסביר ל-ynet יוסי בבא, מוכר האבטיחים, "ייעלמו ברגע שתהיה אזעקה. מה אפשר לעשות? מפחדים, ובצדק. גם אני בורח אם לא העבודה שלי. כשאסגור כאן אקח את המשפחה לסוף שבוע במרכז. ביום ראשון נחזור אחרי שהרווחנו כמה ימי שקט".
בצד השני של השוק מספר אלי בנישתי על הפגיעה הכלכלית. "בוודאי שאין מה להשוות את מספר הקונים לימים רגילים. ביום שישי רגיל הייתי עושה קופה של אלף שקל, אבל מאז תחילת המלחמה עשיתי אולי 300 שקל ביום כזה. ועכשיו המצב גרוע יותר מביום שישי שעבר".
בשוק העירוני בעכו סוחרים יהודים וערבים כאחד ושיחות על פוליטיקה הן עניין שבשגרה. אך לדברי הסוחרים היהודים, הערבים מעדיפים לשמור כיום על פרופיל נמוך. למרות שהם מעדיפים שלא לומר זאת בקול רם, רבים מהם מתנגדים למלחמה ורואים בממשלת ישראל את האחראית לסבל האזרחים בארץ ובלבנון כאחד.
אין קונים. השוק העירוני בעכו (צילום: אחיה ראב"ד)
ראמי, צעיר מהיישוב אעבלין, ששכל תושב מפגיעת קטיושות בנגריה בקריית אתא לפני שבועיים, עובד בדוכן פיצוחים. כשהוא נשאל לדעתו על המלחמה ותוצאותיה הוא עונה בשקט ובדיפלומטיות: "במלחמה שבה נהרגים אזרחים אף אחד לא מרוויח. מה טוב בזה שבנאדם, אזרח, נהרג?"
"הערבים יודעים - זה לא זמן למחאה"
חצי קילומטר מהשוק, לכיוון הים, שוכנת עיריית עכו. העובדים בין קירות הבטון העבים חשים בטוחים גם בזמן אזעקה. ראש העירייה, שמעון לנקרי, הפך בשבועות האחרונים לעמוד התווך של העיר, ומקבל עשרות אס.אם.אסים מהתושבים - חלקן לאות תמיכה על עמידתו האיתנה ואחרות בבקשה לסיוע.
לנקרי, ששירת בחטיבת גולני והגיע לפקד על גדוד מילואים, אמר כי מראות קשים כמו אלה שראה בעיר בשבוע האחרון, אינם זכורים לו. "כשטיל נופל עלייך מהשמיים זה לא דומה לשום דבר שראינו קודם. לראות אבא שנהרג כשהוא מחבק את בתו המתה זה מחזה מזעזע, כמו מראהו של אותו אדם שזב דם ולא הצלחנו לעזור לו".
המלחמה תפסה את עכו בשיאו של שגשוג כלכלי ותיירותי שכמוהו לא נראה בעיר שנים ארוכות. "המלחמה הזו הראתה לנו פעם נוספת כמה שברירי המרקם של הגליל המערבי. בשנתיים האחרונות הצלחנו להתאושש מהאינתיפאדה, מהמשבר בתיירות. הורדנו את אחוז האבטלה בעיר מ-19 אחוז ל-9, ועכשיו הכל מתפוצץ לנו בפרצוף".
לדבריו, מדובר בפגיעה ארוכת טווח. "אדם שעוסק בתיירות זה לא בעל חנות מכולת שפותח מחר את העסק והכל מתחיל לזרום. מי שעוסק בתיירות יודע ששנים ארוכות יעברו עד ששוב נגיע לשגשוג שחווינו. בשבוע הראשון ללחימה עוד השתעשענו בתקווה שזה יעבור מעלינו, בצדדים. ככל שחלף הזמן הטבעת התהדקה עלינו, אבל בימים האחרונים התחושה שלי הולכת ונהיית קשה, עד השיא הנורא מכל שחווינו אתמול".
לנקרי אינו רואה את השאלה על הרקמה העדינה של הדו-קיום בעכו כשאלה לגיטימית בשעה שתושביו מדממים. "הדו-קיום חזק כי הוא בלתי נפרד מהעיר. אפילו הערבים, שרובם מתנגדים למלחמה, יודעים שזה המצב ואת המחאה שלהם אומרים בשקט. הם יודעים שזה לא הזמן. בתחילה דובר פה על הפגנות נגד המלחמה, אבל הנכבדים שלהם ידעו להרגיע את הרוחות".
הסוחרים בשוק, שמסיימים לקפל את דוכניהם ולעזוב, ממלמלים אחד לשני "שתהיה שבת שקטה". שבת שלום.
