"את צריכה דווקא לפחד ממני, יא קטיושה ארורה"

יא קטיושה... המלחמה הזאת בהחלט משפיעה עלי. התחלתי לנהל דיאלוגים עם קטיושות.

כן, איתך. מכוערת ומעוותת, שהבאת חורבן על הווילה היפה של משפחת בב.., כאן, ליד החצר האחורית שלנו, קטיושת מס הכנסה שכמוך. ופה, ליד סניף דיזנהויז, שקע קטן בתוך הכביש, כמה זגוגיות מנופצות, דווקא קטיושה מתחשבת, קטיושקה כזאת, מגלה את הצד הטוב של ספקי השירות. על לוחיות העץ ששמו במקום החלונות בסניף משרד הנסיעות כעת תלוי שלט: "הזכוכיות שבורות. אנחנו לא! ממשיכים לתת שרות בטלפון...". ואת, יימח שמך, שחורה וארסית, הרסת משפחת עולים. לא קט ולא יושקה, אף-אחד מהם כבר לא כאן, נסעו לקבור את זה שרצחת, יא נבלה.

את, מרטשת הילדים, שיצאת לדרכך בחיפוש אחרי הילד שעזב עם הסבתא את ביתו בנהריה, עקבת אחריו, ניפצת את מראות חייו ועתידו בצפת, יחד עם סבתו. ואחותך, שנכנסה דרך התקרה לרסק את גופה השלם של נערה-אישה, בת 15 בלבד, קוטעת את הסיפור שלה.

והנה החסכנית, זאת שהרסה רק חדר אחד בקומה שלמה בבית-החולים. והסדרתית, שנוהגת להכות יותר פעמים במקום אחד. והקטלנית, שיודעת לקפח יותר מנפש אחת במכה, לכיוון שלושה בחורים שיצאו לחפש מסתור בדיוק למקום שהיא תארוב להם. נבלה, שידעת לטמון מלכודת לאב ובתו ברגע של סקרנות הלומה.

נפילה. זאת את, המסתורית. שמתחבאת בין קולות ה"יציאה" שלנו. והנה את, הפירומניאקלית, אוהבת השריפות. והסדיסטית הרחומה, שמותירה את קורבנותיה מחוסרי גפיים, עם תקווה לחיים אחרים, טובים יותר. והיורקת הארסית, המפזרת את קליעיה לרדיוס גדול ככל האפשר, ללא רחמים.

והעתידנית, זאת שאמורה לפגוע ביקירינו שנסעו מעט למרכז להירגע.

ביבול השופע של מעל 150 קטיושות ליום, אני משוחחת אתך יותר משאני מדברת עם בני אדם, כאן בצפון שאת אוהבת כל-כך להרוס.

מדברים על מערכת ה"נאוטילוס", על ה"חץ", הרס משגרים וכו' אך את צריכה דווקא לפחד ממני, ארורה. מצאתי מקום, תדעי לך, ואני אעמוד שם, אתפוס אותך בזנב, או בראש, את השרוול המתכתי עם הקרביים מלאי השנאה והאופל, אמלוק את צווארך וארגיש אותך מפרפרת, מדממת ומבקשת מחילה, יא קטיושה.

• ד"ר אורה ביטרמן, רופאה, מתגוררת בנהריה. לטור הקודם של אורה לחצו כאן