שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    מילואימניקים מספרים: כך זנח אותנו צה"ל

    הם חשופים לירי רקטות; מוקפצים דווקא בשעות הלילה; אוכלים רק סנדביצ'ים כבר שבועות; ונתקלים בבעיות באספקת מים. עשרות אנשי מילואים עומדים מול שוקת שבורה ובצר להם, מחפשים מענה בפורום החפ"שים של ynet. ובפורום? שם תוהים מה עשתה המערכת המקצועית בצה"ל כל השנים האלה, מה היא עושה היום, ולאן הולך הכסף?

    "נקראתי בצו חריג לפני שבועיים. התייצבנו עם מוטיבציה גבוהה ואנחנו ושאר חיילי היחידה עושים עבודה טובה מאוד בגבול הצפון. אבל... המשמעות של לנתק איש מילואים בבת אחת מחייו ותוכניותיו ללא אופק וסוף היא קשה מאוד, וכבר מתחילות לצוץ בעיות קשות של אנשים שחרדים לפרנסתם ולמשפחותיהם. למי צריך לפנות על מנת שהצבא יווסת את הנטל וידאג להחלפה ליחידות המגויסות?". קצין תותחנים במיל'.

     

    זוהי רק עדות אחת מני רבות שהתפרסמה בשבועות המלחמה הנוכחית בפורום החפ"שים של ynet, שהפך ל"כותל המערבי" של חיילי המילואים. בימים אלו הם נתקלים בבעיות לא פשוטות בנושא ציוד, נושאי ת"ש ובעיקר חוסר ארגון. מנהלי הפורום מנסים לפתור חלק מהבעיות מול שלטונות צה"ל, אך אחרות נותרות ללא מענה.

     

     

    אחד הקצינים האחראי לטיפול בחיילי מילואים, בגדוד שהפך מרכזי בימים אלו, סיפר ל-ynet: "אני חושב שהבעיה העיקרית היא שהצבא מרכז כוחות שלא עסוקים בלחימה ישירה. הם לא ממוגנים, חשופים לכל הרקטות ומה שקרה עם אותם חיילים בכפר גלעדי יכול לקרות כל יום בכל יחידה אחרת. זה סיכון חיי אדם וזה ניתן לפתרון. יש בעיות נוספות, כמו למשל אוכל. יש לי חיילים שאוכלים סנדוויצ'ים כבר שבועיים. הצבא מנסה לעזור, ולא תמיד מצליח".

     

    הכותבים בפורום מחו על דבריו של ראש מטה פיקוד צפון, תת-אלוף אלון פרידמן בעקבות מותם של אנשי המילואים: "אני לא הולך לבנות לכל חייל בונקר ולשים מוצב ממוגן ליד כל חייל. התפקיד של החיילים הוא להילחם, מדובר במלחמה והם לוקחים את הסיכונים שלהם".

     

    אלי כתב: "הטענה לפיה החיילים לוקחים סיכונים היא דבילית לחלוטין - הרי לא מדובר כאן על חיילים בשעת קרב אלא על אנשי מילואים שרק חויילו וטרם נכנסו למעגל הלחימה. לכן, האחריות היא על מפקדיהם ואולי גם על האדון תא"ל פרידמן עצמו, שלא וידא ביצוע או שלא נתן הוראות מדויקות".

     

    גלית כתבה בתגובה: "המקרה הזה משקף בתמונה אחת, בשנייה אחת, את כל קריסת מערך המילואים לדעתי. זריקת אחריות מצד לצד. אנשי הקבע תמיד יוצאים נקי, המתים אשמים. אין פיקוח, אין בקרה אין מערכת הפקת לקחים אין ביקורת חיצונית אין אשמים ספציפיים. תבינו, אי אפשר להילחם ב'מערכת'. חייבים להעמיד לדין אנשים פרטיים".

     

    נלמד מטעויות אחרי המלחמה

     

    השר איתן כבל, שהיה ראש השדולה למען חיילי המילואים בכנסת, הגיב לדברים: "המצב בעייתי בצורה דרמטית. יש כמה בעיות: רמה אחת היא הזכויות של חיילי המילואים הנובעות מסוג הקריאה, צו 8 או צו חירום. אנשים גויסו בצו חריג ולא בצו 8 וזה פוגם בזכויותיהם. צו 8 למשל מגן על מי שלא שילם חשבון חשמל כתוצאה מהלחימה. הרמה השנייה, שדורשת בדיקה מעמיקה, היא רמת ההצטיידות של חיילי המילואים. גם בחוק שהנחנו על שולחן הכנסת ביקשנו שהציוד יהיה ברמה של חיילים סדירים. אנחנו בלחימה וזה לא הזמן למתוח ביקורת, אבל לאחר המלחמה נטפל בזה, זה בדמנו ובנפשנו".

     

    טל עין-גדי, ממנהלי הפורום, הוסיף: "אנחנו נתקלים בבעיות ארגוניות. חיילים פנו אלי וביקשו שזה לא יגיע לתקשורת, ולכן אנחנו פועלים בערוצים אחרים. מעבר לבעיות של אוכל, מגורים, ציוד אלמנטרי, יש בעיות בהכשרה לא מספקת, ימי מילואים שקוצצו. בהכשרה הנקודתית לפני הכניסה ללבנון היו חורים ואת הכל נברר אחר כך. אנחנו מנהלים מאבקים גם בעת שלום. אני מקווה שאחרי המלחמה יילמדו לקחים, כדי שנדע ללמוד מטעויות".

     

    שולפים אנשים מהמיטה - לחזית

     

    מנהל נוסף בפורום, עלה מינקובסקי, סיכם: "לא מדובר כאן רק באוכל, אלא גם בציוד לחימה, אמצעי ראיית לילה ואמצעים אחרים. מה שראית בפורום זה רק חלק קטן מהפניות. את הדברים הקשים יותר קיבלנו בטלפונים ובאימיילים ורק מטעמי ביטחון שדה לא פרסמנו. אנחנו שואלים - איפה כל תוכניות המגירה למצב חירום שכזה? מה עשתה המערכת המקצועית בצה"ל בכל השנים האלה ומה היא עושה היום, ולאן נעלם הכסף? במה הוא מושקע? אני פונה לאנשי מילואים שידרשו את מה שמגיע להם, כי בשביל זה יש בעלי תפקידים בצה"ל, שמקבלים שכר נאה. זו לא דרך לשלוף אזרחים מהמיטה ולזרוק אותם לחזית".

     

    בין הפונות לפורום החפ"שים גם נשות המילואימניקים, ששומעות בטלפון את הבעיות, ומרגישות חסרות אונים. וכך כתבה "דין דין": "חבר שלי הוקפץ בצו 8 ואני שומעת ממנו ומאנשים נוספים שנמצאים בצפון שאין מספיק ציוד למילואימניקים ושהציוד הקיים מיושן ולא עומד בסטנדרטים. אני חושבת שכל החברות, נשים, משפחה וחברים של מילואימניקים צריכים לצאת לרחוב ולהפגין נגד הכנסת חיילי מילואים מבלי להבטיח שהציוד שלהם באיכות ראויה.

    חיי חיילי המילואים שלנו אינם הפקר! אני מרגישה שחייבים לעשות משהו, כל מי שיש לו עצה למי לפנות, או שרוצה לארגן קבוצה אשר תרים צעקה".

     

    זהר כתבה בפורום על אחיה שקיבל צו 8: "קיבלנו שלושה טלפונים במהלך הלילה. למה אי אפשר להתקשר בשעות נורמליות - עוד לא ממש הבנתי. כשהוא הגיע למקום ההתייצבות, התברר לו שהוא סופח לחטיבה עם טנקים שונים מאלו שאומן עליהם בצבא. הוא סיכם עם אחד הקצינים שהיה במקום שהוא יחזור למחרת לחסל ולסדר את המשטח שבו היו הטנקים, ואז יקבל שחרור או צו סיפוח ליחידה אחרת. למחרת הוא חזר למקום, קרע את התחת, בלשון המעטה, בניקוי ושאר עבודות רס"ר כמו שרק הצבא יודע לתת. הוא חזר שרוף עם שפשפות הביתה, כשקצין השלישות מסרב לשחרר אותו או להעביר אותו ליחידה מתאימה כיוון שיש עוד הרבה מה לסדר, לנקות, להרים במקום... הוא טוען שהתייחסו אליו כמו זבל, שהוא היה שם כמו עבד. כל רצונו עכשיו הוא להשתחרר על קב"ן. מה אפשר לעשות"?

     

    "האישה שאיתו" כתבה: "גויסו מאסות של מילואימניקים בצווי חירום. מבעלי שמעתי שהתנאים הם מזעזעים. בחום ובלחות המהבילים של הצפון, אין להם אספקת מים, בקושי מקבלים מזון ואין מה לחשוב בכלל על מקלחות. נראה כי הצבא לא חשב צעד מעבר לטלפונים שקראו להם לבוא, והם באו - בהמוניהם. מוטב שצה"ל יתחיל עכשיו לחשוב על דרכים לספק להם תנאים בסיסיים ולא ייתן להם להתייבש בשטח". 

     

    מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "כל חייל מילואים המצטרף למערכה הנוכחית מצוייד בציוד הטוב ביותר שיש לצה"ל, אותו ציוד אותו מקבלים הכוחות הסדירים. ישנן נקודות מקומיות הדורשות טיפול והן מקבלות את מלוא תשומת הלב מצד הגורמים הרלוונטיים בצה"ל".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אביר סולטן, דובר צה"ל
    מילואימניקים בצפון
    צילום: אביר סולטן, דובר צה"ל
    מתנתקים באחת מהיומיום
    צילום: דובר צה"ל
    מומלצים