גם במלחמה מוצדקת יש גבול
קשה לראות כיצד כל פיתרון מקומי, חלקי או זמני בלבנון יכול להפוך הרס אסטרונומי שכזה ללגיטימי
המערכה האווירית האינטנסיבית שמנהל צה"ל בלבנון נכנסת לחודש השני, ורוב הישראלים עדיין סבורים שהיא טובה לישראל. אחרים טוענים - באופן משכנע למדי - כי היא בעיקר יוצרת עוד אויבים. בהתחשב במחיר הדמים הכבד, ייתכן מאוד שהמלחמה בכלל - וזו האווירית בפרט - מנוגדות לאינטרס הישראלי. אבל אפילו טובות הן לישראל, אין זה הופך אותן ללגיטימיות מבחינה מוסרית.
המערבית ובעזה ועתה מיושמת בלבנון. צה"ל אינו יכול לטעון בעקביות שיש לו מדיניות של הפצצת טרוריסטים היכן שהם נמצאים, כולל באזורי מגורים צפופים, אבל לא של הריגת אזרחים. טייסנו עושים כל שביכולתם למנוע קורבנות, אבל בהינתן משימה להפציץ אזורי מגורים צפופים - אין זו תאונה או טעות כשאזרחים נהרגים; זהו "סיכון מקצועי". לא כל קורבן אזרחי נצפה או יכול היה להיצפות מראש, חלקם אכן נהרגים בטעות. אבל כשישראל מחליטה לרדוף אחר חיזבאללה לתוך אזורי מגורים באינטנסיביות ובמשך שבועות, עם מסוקים ומטוסי קרב, היא גם מחליטה להרוג אזרחים רבים. מותם אינו יכול להיות מרודד לטעות מצערת או חוסר מזל.
יש כמובן להפריד בין לגיטימיות הקמפיין האווירי ללגיטימיות של חיזבאללה. האחרון הוא ארגון טרור נפשע, המשגר רקטות מאזורי מגורים צפופים ולכן אחראי-חלקית למותם של לבנונים חפים מפשע. גם ברורה מאליה זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני ארגון, המאיים על ביטחון תושביה וקורא תיגר על עצם קיומה. אבל יש גבול למה שישראל זכאית לעשות אפילו במלחמה צודקת נגד אויב חסר מעצורים; עליה לתת משקל נאות לאינטרסים של צדדים שלישיים חפים מפשע.
נכון, לא כל הלבנונים חפים מפשע באופן שווה. חלקם אשמים בסיוע פעיל לחיזבאללה, אחרים בסיוע סביל. ועדיין, הרוב המכריע של מאות ההרוגים הם אנשים רגילים, שאינם אחראים כלל למעשי חיזבאללה. ילדים, למשל. נסראללה אמנם מנצל אותם באופן ציני לצרכיו, אך לרוע המזל - גם ישראל אחראית למותם. באופן מוצדק או לא, היא זו שהרגה והורגת אותם.
וההרג אינו מקרי. לישראל יש מדיניות של הריגת אזרחים כמוצר-לוואי הכרחי של מלחמה בטרור, מדיניות שיושמה בגדה
בעין המשפט
מה מותר ומה אסור במלחמה
גיא רונן
לגיטימי להשבית את משק החשמל? מותר למוטט מגדלים בני 20 קומות? כל חיזבאללונר הוא יעד לפגיעה? ומה לגבי בשאר אסד? ד"ר רובי סייבל, לשעבר יועץ משפטי למשרד החוץ, משרטט את גבולות המלחמה ומנחש כמה זמן מוכן העולם להקציב לחיל-האוויר הישראלי
מבחן כפר כנא
בתגובה להרג הרב בכפר כנא הצהיר ראש הממשלה אולמרט: "לא חיפשנו לפגוע בהם ולא רצינו במותם. איננו נלחמים בעם הלבנוני אלא בטרוריסטים". במילים אחרות, גם אם אנחנו הורגים אזרחים, הם אינם מטרתנו. מותם אינו התוצאה המכוונת של פעולתנו; הוא תוצאת לוואי לא רצויה אך בלתי נמנעת. אבל האם הקמפיין האווירי של ישראל באמת אינו מכוון לפגיעה באזרחים? ואיך זה בדיוק עוזר לקייס המוסרי בעדו?
נניח שהמשימה היא לחסל את חסן נסראללה בכבודו ובעצמו, והדרך היחידה לעשות זאת היא בהפלת הטיסה האזרחית בה הוא נמצא. באופן צפוי, רוב הנוסעים האחרים על הטיסה הם אזרחים תמימים. האם יהיה זה הגיוני לומר שהטיל ששלח את המטוס להתרסק היה מכוון בלעדית ליעד? האם יכול הטייס לכוון אל נוסע אחד ולא אל האחרים? מובן שלא. ועדיין, רבים סבורים כי קיים הבדל מוסרי גדול בין הריגת אדם בכוונה להביא למותו, לבין הריגתו - באותן נסיבות בדיוק - עם הידיעה או צפייה מראש של מותו, אך ללא "כוונה" כזו.
השוו שתי דוגמאות קלאסיות: מחבל שמכוון את הפצצה ישירות אל בית-חולים במטרה להרוג עשרות אזרחים תמימים, לזרוע טרור באויב, לשבור את רוחו וכך להביא לסיום מלחמה ארוכה ועקובה מדם - ומנגד, "מפציץ אסטרטגי" המכוון אל מפעל תחמושת כדי לחסל את יכולת האויב להילחם, וכך להביא את אותה מלחמה לסופה, ביודעו היטב שיהרוס גם את בית-החולים הצמוד. רבים יאמרו כי הפצצת הטרור היא עבירה מוסרית, בעוד שהפצצה אסטרטגית עשויה להיות מותרת. באופן דומה, יאמרו אלו, ניתן להצדיק את הפגיעה באזרחים בתקיפות האוויריות, המכוונות במישרין אל יעדי חיזבאללה. אינני שותף לאינטואיציה מוסרית מקובלת זו.
השאלה המכרעת אינה אם אנחנו מכוונים לעבר אזרחים תמימים או פשוט מניחים שייפגעו "באופן עקיף", אלא: האם מותם הצפוי מוכרע במשקלו על-ידי הביטחון שהקמפיין הזה צפוי להביא לישראל. אם, למשל, הקמפיין האווירי בלבנון מתברר כמביא תוצאות הפוכות, או אם אותה דרגת ביטחון הייתה יכולה להיות מושגת באמצעים פחות הרסניים (למשל, על-ידי שילוב של פעולה צבאית מוגבלת ודיפלומטיה), קשה יותר לטעון שהרווחים לישראל מכריעים במשקלם את ההפסדים ללבנון. אם מצד שני מתברר שהקמפיין מוביל לפיתרון עמיד של בעיית הביטחון בצפון מבלי ליצור בעיות ביטחון חדשות, ואם פיתרון כזה לא היה יכול להיות מושג בדרך פחות הרסנית (למשל, מכיוון שרק המראה של הרג וסבל אזרחי כזה יכול להוביל את לבנון ומדינות אחרות לשתף פעולה ולפרק את חיזבאללה מנשקו) - הקייס המוסרי לטובת הקמפיין חזק הרבה יותר.
תחושתי האישית היא שההרס שהמערכה האווירית זרעה וממשיכה לזרוע בלבנון אינו יכול להיות מוכרע במשקלו בקלות. קשה לראות כיצד כל פיתרון מקומי, חלקי או זמני יכול להפוך הרס אסטרונומי כזה ללגיטימי. לגיטימיות המערכה האווירית תלויה באופן קריטי בשאלה אם היא מובילה לפתרון כללי, מלא ובר-קיימא של בעיית הביטחון בצפון. האמנם?
חנוך שינמן הוא פרופסור לפילוסופיה משפטית, פוליטית ומוסרית באוניברסיטת רייס ביוסטון, טקסס
לפנייה לכתב/ת 
הקמפיין האווירי מוצדק?
צילום: רויטרס
מומלצים
