פינוי בעצלתיים: "למה הם מחכים, שימותו פה?"
כ-8,000 מתושבי קריית שמונה ביקשו להתפנות דרומה במסגרת תוכנית המדינה ל"רענון" מהמקלטים. החולים מתקשים והילדים "על קוצים", אבל מאז אתמול התפנו רק 500 מקומות לעוזבים. "הם עשו טעות גדולה שלא פינו אותנו מוקדם יותר", אמר תושב
תושבי קריית שמונה נשמו שלשום לרווחה לאחר ששמעו שהמדינה החליטה להוציאם ל"רענון". מתוך האלפים הרבים שנרשמו לפינוי, זכו לעזוב בפועל כ-500 תושבים, 120 מהם - אתמול (ד'). היתר ממתינים לשיחת הטלפון הנכספת בה יאמר להם שהם יכולים לקחת את התיקים הארוזים ולעזוב את קו העימות.
זאביק גלידאי, מנהל רובע בעיר שמונה מטעם העירייה ואחראי על 120 המפונים, העריך באוזני ynet שבעיר כולה ישנם כ-8,000 תושבים שמחכים לפינוי. "אנחנו מפנים לפי הקצב שמוכתב לנו כל ידי המקומות שהוקצו לנו. מאז שלשום קיבלנו 500 מקומות ואנו מקווים שהקצב ייגבר, כי בקצב הנוכחי הפינוי ייארך 16 יום".
המצוקה בקריית שמונה
1,500 משפחות ביקשו להתפנות
מיטל יסעור-בית אור
במקלטים רבים בקריית שמונה גוברת המצוקה. באחד המקלטים שוהה משפחת פינקלשטיין - אב, אם וארבעה ילדים - שחיים בתוך ענן של סירחון לאחר שהביוב התקלקל וגם המזגן שבק חיים. לאחר אישור התוכנית להוציא אלפי תושבים ל"רענון", התקבלו במוקד העירוני בקריית שמונה בקשות רבות של תושבים להתפנות
על פי תוכנית הממשלה, הפינוי יתבצע בשתי דרכים: 5,000 איש ישוכנו בבתי מלון מסביב לכנרת למשך ארבעה לילות, ו-12 אלף איש יילקחו לטיול בן יומיים עד ארבעה ימים בפארקים הלאומיים וילונו באוהלים.
מרדכי לוגסי, תושב שממתין לפינוי, חושב שהיה צריך להתחיל בתהליך הארוך והמסורבל הרבה לפני המועד הנוכחי. "אף מקום לא עבר את מה שעברנו בקריית שמונה. הם עשו טעות גדולה שהם לא פינו את האנשים פה. למה הם מחכים, שימותו פה כל יום לפני שיבינו שהפינוי צריך להיעשות הרבה יותר מהר? אין עם מי לדבר, לא היתה לנו כתובת. אני מקווה שימשיכו בפינוי ושזה לא יהיה רק למען יראו וייראו".
"אין מה להשוות למלחמה הקודמת"
רועי בוסקילה בן ה-14 ואחיו בן השבע אביב כבר קצרי רוח לעלות לאוטובוסים שמפנים את שכניהם דרומה. "נמאס לנו להיות במקלט, זה מתחיל לשעמם. אנחנו רוצים לצאת מכאן אבל לא מפנים אותנו. אומרים שאין מקום אז בינתיים אנחנו מנסים לשחק. כבר ארבעה שבועות שאנחנו משחקים בטאקי, פלסטלינה ובצק. היינו רוצים לזוז מהמקלט הזה ולהתפנות".
בניגוד לאחים בוסקילה, לרחל עמר בת ה-70 דווקא נמצא מקום בפינוי שנערך אתמול. קשה לומר שהיא מרוצה מעזיבת ביתה, אבל מכירה בכך שבמצבה הבריאותי זו האלטרנטיבה הנכונה. "כל הזמן אני במקלט. יוצאת להתקלח וחוזרת עוד הפעם. היום לוקחים אותנו לנתניה ואני לא יודעת מה יהיה שם. יהיה לי קשה בנתניה כי שם אני לא מכירה אף אחד, אבל אני חולת לב".
עבור עמר, שישבה במקלטים גם במלחמת לבנון הקודמת, אין כלל מקום להשוואה בין המצב הביטחוני הנוכחי לקטיושות שירה חיזבאללה לעבר קריית שמונה בשנות ה-80'. "המלחמה הזו נקראת 'מלחמה', במלחמה הקודמת לא היה שום דבר, לא פחדנו. אכלנו, שתינו ולא היה שום דבר. עכשיו זה קשה".
פורסם לראשונה 09/08/2006 22:50
לפנייה לכתב/ת 
מתפנים לאט
צילום: אריאל בוקובזה
המצב קשה במקלטים
צילום: אריאל בוקובזה
גלידאי
צילום: אריאל בוקובזה
מומלצים
