פיקח. אבל חכם?
אולמרט החליט השבוע בו-זמנית על מהלך צבאי ועל הקפאתו, מה שהוציא אותו כטקטיקן פוליטי לא רע - אבל לא בטוח שהרבה מעבר לזה. למה כועס שמעון פרס השבוע - וסיפור קטן על איך ישראל מסייעת, לאורך ההיסטוריה, לחיזוקם של אויביה
אבל לא איש כאולמרט יירתע. אולמרט כמו אולמרט כבר ימצא את הדרך להלך בין הטיפות. שש שעות של דיון קשה, מדכא ומתיש בקבינט, ביום רביעי, הובילו להחלטה בה רצה: מצד אחד אישרו תריסר שריו את הקונספט של מסע צבאי נרחב עד הליטני, ואפילו מעבר לו. מן העבר השני, הצבא נותר "בהנע והמתן", עד למיצוי המהלך המדיני.
ציניקנים יתיזו בארס שההחלטה הזאת מגלמת את מלוא אישיותו של ראש הממשלה, קרי: אמירות גבוהות ונחרצות ומעשים אין. אך האמת היא שבמצב הקשה אליו נקלע, צבאית ומדינית, הצליח אולמרט להפיק את המיטב: גם נתן קרדיט לקהילה הבינלאומית להביא להישגים אותם מבקשת ישראל מול חיזבאללה, וגם שימר בידיו את כוחו של הפטיש הצבאי. פיקח, אין מה לומר. אבל על כך כבר נאמר בעבר: חכם לא היה נכנס למקומות שהפיקח יודע לצאת מהם.
אלוף פיקוד העיר
מי שמכיר היטב את שמעון פרס אומר שלא נעים להימצא לידו כשהוא כועס, והשבוע הוא רתח. מה זה רתח? עלה על גדותיו. העילה - הזנחת הטיפול באזרחי הצפון במהלך המלחמה המתרגשת מעל ראשיהם ובתיהם, בזמן שהם ספונים כבר חודש במקלט. "מה זאת אוזלת היד הזאת? מה זה שלא דואגים לנכים, לקשישים ולילדים שם? מה הבעיה למדינת ישראל לתת להם פתרונות?" כעס - ומוחו הקודח החל להמציא פתרונות.
"יש לשים בכל עיר בצפון אלוף במילואים. הוא יהיה אחראי על כל מה שקורה במקלטים. אמרתי להם שצריך לקחת את כל החיילים בצה"ל, שאינם בתפקידי לחימה, ולשים חייל או חיילת בכל מקלט. אמרתי להם שזה יהיה התפקיד שלהם, לדאוג לטפל בכל צורכי האנשים במקלט הזה, מחיתולים ועד למזון. הם גם יצטרכו לדווח על כל לאלוף שיושב עם ראש העירייה, שהאזרחים ידעו שיש מי שמטפל בהם. זה חיי בני אדם שם, זה לא משחק", אמר לנו פרס הכועס.
פרס, ששב בסוף השבוע שעבר ממסע הסברה מארצות-הברית בו שימש כאחד השושבינים המרכזיים לגיבוש טיוטת הסכם הפסקת אש האמריקנית, מפנה עתה את עיתותיו לטיפול בעורף הצפוני הפגוע. אם לא די בנסיונו למסד את מוסד "אלוף פיקוד העיר", הרי שהוא כבר חושב על היום שאחרי, על שיקום של הצפון, על השבתו לחיים. אתמול הוא כבר כינס את ועדת השרים לפיתוח הנגב והגליל. הוא רוצה שמשרדי הממשלה יתחילו להזיז את ישבניהם ויארגנו כסף, הרבה כסף, למטרה זאת. מסתבר שעל רקע המלחמה בלבנון, אם אין מזרח תיכון חדש, יסתפק פרס בינתיים בגליל משוקם.
תיבת האוצר הפרסי
לפני זמן ישבתי עם חבר ישראלי במסעדה ברובע ה-14 של פריז. כמסורת אותו בית אוכל, התיישבה לידנו משפחה צרפתית, אב ואם בשנות ה-60 המאוחרות ובתם בשנות ה-20. כטוב הלב באוכל הדרום-מערבי והיין המשובח, נופף האב מולנו אצבע מוכיחה, נזכר בחוויה מכוננת שהנחיל לו צה"ל.
הסתבר שבשנות ה-70 של המאה הקודמת, שימש האיש כמנהל הייצוא מטעם פיז'ו לערביי המזרח התיכון. הוא מכר אז אלפי מכוניות 404 אגדיות למטכ"ל הסורי, באמצעות רובלים שהגיעו ממוסקבה. "יום אחד, רגע לפני שמסרתי משלוח של כ-500 מכוניות בנמל לטקייה", סיפר, "טיבעו פנטומים ישראלים את הספינה העמוסה. תחילה קיללתי את אבי אבותיכם, אבל אחר כך צחקתי. הבנתי שכל עוד יש בקופה כסף רוסי, דמשק תשלם עבור עוד 500 מכוניות 404 צרפתיות חדשות. אתם הישראלים", אמר בתוכחה מחוייכת, "עשיתם רק טוב לעסקים של פיז'ו".
נזכרתי בסיפור הזה במזנון הח"כים השבוע. אחד מטובי שרינו ישב שם, בטוח במדיניות ממשלת ישראל במלחמה הזאת, רואה אור בסוף מנהרת החושך הלבנונית. הוא טען בלהט שכתישת הטילים והרקטות של החיזבאללה, תביא לנו במהרה בימינו את הניצחון ואת הביטחון. המוטיבציה הפונדמנטליסטית של נסראללה, לצד תיבת האוצר הפרסי הפתוחה לממן לו את אלפי הזילזאלים, החייברים והאל-פג'רים החדשים שיכוון לליבה של ישראל, נעלמו מעיניו.
"ייתכן שהיכולות המופלאות של טייסנו המצויינים, תשפרנה דווקא את כלכלתן של תעשיות הנשק האיראני, על חשבון ביטחונם המעורער של אזרחי ישראל?" שאלנו בזהירות. השר הנכבד הניף יד מבטלת. מעניין מה סוחר הנשק הצרפתי היה אומר.
