הכל פתוח, עוד לא מאוחר
אמש נפרדתי משלומית. היא גרה בקומה מתחתיי, ואני יודע שיהיה לא נעים לראות אותה בשבועות הקרובים, המבוכה הקלה כשניתקל זה בזו במסדרון, היא תסיט את מבטה ואני אסמיק. אבל בינתיים אני מרחף. מרוב התרגשות התעוררתי בחמש בבוקר, חושב על כל האפשרויות
אני אוהב את ההרגשה של הפוטנציאל, את התחושה הזו שהכל פתוח ומחר אני יכול לפגוש את האחת שלי ולהתאהב לתמיד. בכל פעם שמסתיימת מערכת יחסים, בין אם בגללי או בגללה, אני מתעורר בבוקר שאחרי עם תחושת התעלות וריחוף. אני יוצא לשדרה ויודע שהכל אפשרי, מותר להביט ולרצות כל אחת שעוברת, אפשר להתחיל, לחזר, לתכנן את סוף השבוע.
נזכרתי בים. תמיד אחרי שאני נפרד ממישהי אני מדבר עם ים. ים היא ילדת טבע בת 24, יש לה שיער בצבע שמש, עור בגוון של אדמה ועיניים של ים, כמובן. אני קורא לה חיוך 24X7 כי החיוך תלוי עליה 24 שעות ביממה בכל ימות השבוע. ים לא מודאגת מכך שלא מצאתי עדיין את האחת, ואחרי כל פרידה שלי היא צוחקת על כך שאני שוב לוקח את מקל הנדודים שלי ויוצא לעולם הדייטים. היא לא מפסיקה להחמיא ולהזכיר לי שאני נראה צעיר מגילי, ומה שיותר חשוב, תמיד אחרי שאני נפרד ממישהי כבר יש לים אחת אחרת להכיר לי, ואני שוב מרגיש שהכל פתוח ואפשרי.
היום הוא בוקר כזה מיוחד של ריחוף. אתמול בערב נפרדתי משלומית. היא גרה בקומה מתחתיי, ואני יודע שיהיה לא נעים לראות אותה בשבועות הקרובים, המבוכה הקלה כשניתקל זה בזו במסדרון, היא תסיט את מבטה ואני אסמיק. אבל בינתיים אני מרחף, כי הכל פתוח.
אמרתי לשלומית שזה לא זה. היא שאלה אם אני בטוח, ואם פעם זה כן היה "זה" בשבילי. מצחי התקמט כולו לשאלתה, ניסיתי לדפדף בין נשות חיי, לשלוף את אותה פעם שזה היה "זה" בוודאות, אבל לא מצאתי באותו רגע דוגמה בשבילה. היא הנהנה בראשה ומלמלה שאני לא יודע מה אני מחפש, ואני לא התאפקתי והזכרתי לה את מה שהרגשתי כלפי רחל בגיל 20. היא נחרה בבוז וענתה שזה היה מזמן, ובטוח שהייתי צריך להרגיש את הרגש שאני מחפש מאז גיל 20. אמרתי לה שאני לא מוכן להתפשר וביקשתי שלא תחזור ותזכיר לי שאני לא נעשה צעיר יותר.
מרוב התרגשות התעוררתי בחמש בבוקר. עם הליטוף של קרן האור הראשונה נזכרתי בליל אמש ושמחתי שהכל שוב פתוח. קראתי קצת במיטה. שכבתי באלכסון, וכיוון שיש לי שוב שתי כריות, שמתי אחת מתחת לראש ואחת חיבקתי. אחר כך יצאתי לטייל בשדרה לבד, התיישבתי על ספסל והבטתי בבחורות שעברו שם. חייכתי אליהם במשובה וחלקן חייכו בחזרה. הרגשתי את תחושת החופש.
שוב לוקח את מקל הנדודים ויוצא לעולם הדייטים
מקל סבא (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
שלומית ואני היינו יחד במשך חמישה חודשים. בשבועיים הראשונים התרגשתי, אבל אחר כך התלבטתי. למעשה, רוב התקופה שלנו יחד חייתי בלבטים אם זה אמיתי, או שאולי יש מישהי טובה יותר שמחכה לי. שלומית היתה מתוקה ותומכת, כבר הספיקה להתגרש, לכן לא חיפשה את אותה התרגשות שאני חיפשתי. אבל לי לא היתה מנוחה, וכשאחרות חלפו על פניי בחדר המדרגות או בשדרה הייתי מרגיש את ההפסד הפוטנציאלי והיה נדמה לי שכל אחת מהן יכולה להיות האחת. לא היה לי רע עם שלומית, אבל הייתי מכור כבר לתחושה הזו של הריחוף, שהכל פתוח בשבילי.
דפיקה בדלת מנערת אותי מתוך הפנטזיה על אשת חלומותיי. אני שואל מי זו ושומע את הקול הרענן של ים. אני עונה לה שהיא יכולה להיכנס.
"אתה יודע", אומרת לי ים, "חשבתי שעכשיו כשאתה לא עם שלומית יותר, אולי תרצי להכיר את שרה. אתמול היא שאלה אותי עליך".
תמיד יש לים מישהי חדשה להכיר לי, אבל אני לא קל. "בת כמה היא?" אני שואל בחשדנות.
"בגילך, אני חושבת, 75..."
אני משתעל ומנסה להסתיר את הסיפוק על כך שים לא מפסיקה לעולם לנסות להוריד לי כמה שנים מהגיל. "חמודה, אני בחודש הבא בן 82".
"אתה נראה מעולה, לא רואים עליך את השנים", היא מושיטה לי את הכדורים שלי עם כוס המים, "אז מה אתה אומר בקשר לשרה? היא שאלה עליך בבינגו".
אני שותה לאט את הכדורים, לוקח מהכוננית את השיניים התותבות, מרים את מקל הנדודים שלי, עומד על רגליי, ומשחרר קצת גזים מלווים באנחת רווחה ארוכה. "אולי, ים, למה לא? בשבילי הרי עכשיו הכל פתוח..."
תחושת חופש וריחוף
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
