שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    חתולים לעשירים בלבד
    יש להם תשע נשמות, פרוות סימטריות, אחוזי שומן נדיבים ותג מחיר של שעון יוקרה • אבל עם קליינטים כמו איל קיציס שמוכנים לשלם אלף דולר עבור חתול ממוצא מיוחס – לא פלא שבתי גידול לחתולים גזעיים צצים ברחבי הארץ כמו פטריות אחרי הגשם • "חתול אריסטוקרטי זה עולם אחר‭,"‬ מסבירים המגדלים את השיגעון החדש, "הוא קובע בעצמו מתי ילטפו אותו, להבדיל מחתול רחוב הוא לא סמרטוט"

    "תשטוף ידיים‭"!‬ אומר לי אנדרי לופטין כשאני נכנס לדירתו. בדירה מסתובבים שבעה חתולים, ואני בתמימותי מניח שמארחי מציע לי ליטול ידיים לפני שאעזוב את הדירה מחשש לבריאותי. "עכשיו‭,"!‬ הוא מוסיף בטון שלא משאיר מקום לספק. לוקח לי רגע נוסף להבין שלא לי דואג אנדרי, אלא דווקא לחתולים שלו. ליתר דיוק, הוא חושש שמא אדביק אותם במחלה איומה.

     

    דירתו הכפר-סבאית של אנדרי ‭(33)‬ מתפקדת בימים אלה כחוות הרבעה חובבנית לגידול חתולים גזעיים מגזע בריטי קצר פרווה. ללופטין יש חתול וחתולה בוגרים, וחמישה צאצאים קטנטנים ויוקרתיים שמחכים לקונים. מי שירצה להניח יד על אחד הגורים האלה ייאלץ להיפרד מלא פחות מ‭2,000-‬ שקל. "זה מחיר מציאה‭,"‬ מסביר אנדרי. "בבריטניה הם עולים 500 פאונד ובאירופה ‭900-700‬ יורו".

     

    החתולים, יש לציין, מעט סנובים. "הוא חתול אריסטוקרטי‭,"‬ מצדיק אנדרי את בני טיפוחיו. "הוא בחיים לא יישב לך על הברכיים. הוא קובע מתי הוא רוצה שתלטף אותו. הוא לא סמרטוט‭."‬

     

    העיסוק שבחר לעצמו אנדרי הוא אולי משתלם, אבל לא פשוט בכלל. צריך לדאוג לבדיקות גנטיות, לתזונה בריאה ואפילו לעזור בהמלטה. "אני צריך לעזור לחתולה‭,"‬ אומר אנדרי, איש מחשבים במקצועו. "חתולה גזעית לא חזקה כמו חתולה מהרחוב. בהמלטה האחרונה ישבתי איתה משתיים בלילה עד שש בערב. יצאו שישה גורים, אבל אחד מהם מת בלידה. לא הצלחתי להציל אותו. גור אחר שאף את מי השפיר והייתי צריך להוציא אותם ממנו כדי שיוכל לנשום. ההמלטה גובה ממני מחיר נפשי, ולא משנה אם מדובר בגור אחד או בחמישה‭."‬

     

    נולדו עם כפית שמנת

     

    החתולים המיוחסים של אנדרי לופטין שייכים לזן נדיר של חתולי צמרת שפזורים בבתי גידול ברחבי הארץ. הם נולדו עם כפית שמנת בפה, כך שהם לא צריכים לחפש אוכל בזבל, ואת ימיהם הם מעבירים בתערוכות יופי או בהמתנה לקונה שיסכים לשלם עבורם אלפי שקלים.

     

    כדי להימנות על הקרם דה-לה קרם של החתולים לא מספיק להיראות גזעי, צריך גם תעודת רישום ואילן יוחסין. "גידול חתול גזעי זה סוג של אמנות‭,"‬ מסביר אחד ממגדלי החתולים. "אין דבר כזה 'גזעי בלי תעודות‭.'‬ זה לא קיים. כל מי שאומר את זה הוא שרלטן‭." ‬אחרי התעודות אפשר לשפר את המעמד – ובאותה הזדמנות גם את המחיר – באמצעות פרסים בתצוגות או בתחרויות יופי. כל מגדל חתולים מתפלל שייוולד אצלו חתול מושלם שראוי להשתתף בתערוכה. כדי להגיע לכך החתול צריך לעמוד ברף של דרישות פיזיולוגיות שנקבעות על ידי ועדות בינלאומיות.

     

    אלון ביגלר ‭(32)‬ מהגליל מגדל חתולים פרסיים בבית הגידול שלו הנקרא "גרגור גדול‭,"‬ ומי כמוהו יודע כמה קשה לזכות בתואר יופי לחתולים. לתערוכה בקפריסין הוא הביא חתולה יפהפייה, שלרוע המזל סובלת מבליטה קטנה במצח. "היא מאוד יפה אבל יש לה סטיה קלה מהתקן, מה שהפך אותה לגבולית ומועדת לפסילה‭,"‬ מסביר אלון. "על הנייר היא הייתה אמורה להיפסל, אבל כשהיא עלתה לגמר והשופטים היו צריכים להכריע בינה לבין חתולה אחרת, התעורר ביניהם ויכוח. אחד השופטים התרעם ואמר 'אבל יש לה בלוטה במצח‭,'!‬ והשופט השני השיב לו 'אז מה, גם לך יש בלוטה במצח‭."'‬

     

    משפצים את החתול 

     

    האינטרנט רוחש פעילות של סחר בחתולים גזעיים. באתר catnet הישראלי יש לוח מודעות שמציע בימים אלה למכירה ספינקסית קנדית ב‭450-‬ דולר, גור סיאמי ב‭1,600-‬ שקל או גורי קורניש רקס (חתול קצר שיער מסולסל) במחיר שמתחיל ב‭700-‬ דולר.

     

    לרבים מבתי הגידול יש אתרי אינטרנט שבהם הם מציגים את תמונות החתולים שברשותם. לא פעם עולה חשד שמגדלי חתולים "משפצים" את התמונות כדי להשיג מחיר טוב יותר. "להוסיף פרווה בפוטושופ זה צעד ששורף את המגדל‭,"‬ קובע ביגלר. "יש למשל בית גידול מפורסם, שנפוצה שמועה שהבעלים שלו גורמת לעיניים של החתול להיראות קצת יותר גדולות בעזרת אייליינר שחור. בגלל זה קונים פוטנציאליים נרתעים מאותה מוכרת‭."

     

    לרוב מחזיק בית גידול קטן בזכר או שניים ובמספר גדול יותר של נקבות. הסיבה: זכר יכול להעמיד צאצאים אפילו עד גיל ‭,15‬ בעוד שלנקבה לא מאפשרים להמליט יותר משבע פעמים בחיים. מאחר שלאיכות הזכר יש חשיבות גדולה בעסק הזה של טיפוח חתולים גזעיים, כדי לשים יד על זכר מוצלח במיוחד מוכנים המגדלים להרחיק אפילו לחו"ל, ולעבור את מסכת הייסורים שכרוכה בייבוא חתול.

     

    קודם כל צריך לדאוג לאישור ממשרד החקלאות, שבלעדיו יושם החתול לאחר הנחיתה בהסגר. אחר כך צריך לדאוג לחיסונים מתאימים, לבדיקות רפואיות מקיפות וכמובן לסידורי הובלה. אחר כך צריך להחזיק אצבעות ולהתפלל ששום דבר לא ישתבש.

     

    "פעם חתולה ששילחתי לארץ התעכבה במשך 24 שעות בקנדה‭,"‬ מספר אלון ביגלר. "בטיסה שעליה היא הייתה רשומה לא היה מספיק מקום, אז השאירו אותה בפנסיון לחתולים עד הטיסה הבאה ולא טרחו להודיע לי על כך. חיכיתי לה בשדה התעופה, וזאת הייתה אחת הסיטואציות המלחיצות ביותר שהיו לי. נציגת חברת השילוח לא הבינה למה אני כל כך נלחץ, אז הסברתי לה בצעקות שכשחתול נוסע לבד זה הרבה יותר מדאיג מאשר לשלוח לבד ילד‭."‬

     

    למה?

    "כי לילד יש פה והוא יכול להגיד את שמו ולנקוב ביעד שלו. חתול לא יודע לדבר, הוא לא יודע להגיד לאן הוא צריך להגיע. מבחינת החתול זאת סיטואציה של מצוקה, של לחץ מאוד גדול. הוא תקוע בתוך ארגז של מטר על מטר שאמור להגיע תוך איקס שעות ליעד שלו, והוא אפילו לא יודע מה קורה לו. בגלל זה רובנו משלמים עוד כסף כדי שאדם שמבין בחתולים יביא את החתול. זה לא תמיד אפשרי, אבל זה עדיף‭." ‬

     

    ליאת שריג ‭,(25)‬ בעלת בית גידול לחתולים פרסיים, הביאה שלושה חתולים מחו"ל – מהולנד, מארצות-הברית ומקנדה. אחד מהם אבד בנתב"ג לאחר הנחיתה. "לא מצאנו את החתול ולא ידעו להגיד לנו איפה הוא נמצא‭,"‬ היא משחזרת. "חלק מהעובדים אמרו שהוא ירד מהמטוס, אחרים אמרו שלא. התרוצצתי בכל שדה התעופה וחיפשתי. הייתי בהיסטריה, חשבתי שאני מתעלפת. אחרי ארבע שעות מצאו אותו במקרה במחלקת 'אבידות ומציאות‭."'‬

     

    שריג למדה את הלקח, ואת החתולה הבאה הביאה עם מלווה, מה שהעלה את מחיר ההובלה ל‭750-‬ דולר. "הוא החזיק אותה על הברכיים כל הדרך‭,"‬ היא מדווחת, "והיא גירגרה לו‭."‬

     

    אבל גם אחרי שבוחרים את ההורים המושלמים, זה עדיין לא מבטיח שהצאצאים יעמדו בציפיות. מיטל שרון ‭,(25)‬ שמגדלת חתולים מגזע סקוטי שמוט אוזניים בדירת מגורים בשכונת נוה-שאנן בחיפה, יודעת שהכל עניין של מזל. גורי החתולים שלה נולדים עם אוזניים זקורות, ורק בגיל שלושה עד ארבעה שבועות אוזניהם מתקפלות פנימה – או שלא. רק חתולים שאוזניהם התקפלו כשרים להשתתף בתערוכות של הגזע ולשמש להרבעה, וכמובן שמחירם גבוה בהרבה.

     

    חתולים לעשירים בלבד

     

    מיקי דיאמנט הוא בעל בית הגידול היחיד בארץ לחתולי רגדול (בובת סמרטוט‭,(‬ שהוא גם השלישי בגודלו בעולם. הגורים שלו נמכרים במחיר שנע בין 500 ל‭1,000-‬ דולר. "הגור שהוכתר כטוב ביותר באירופה הוא מבית הגידול שלי‭,"‬ מתגאה מיקי. "כיום שמו וולקן והוא חי בשווייץ. הוא מושלם, סימטרי, שוקל 15 קילו ומשמש להרבעות. עבור כל הרבעה ממנו משלמים אלפי דולרים‭."‬

     

    הרגדול, כך מתברר, הוא חביבם של הסלבריטאים ומשמש כסמל סטטוס. "איל קיציס קנה ממני רגדול בשני צבעים‭,"‬ חושף מיקי. "ד'ר נביל שעת' (שהיה סגן ראש-הממשלה והשר לענייני הסברה ברשות הפלסטינית) קנה אצלי רגדול כדי להעניק אותו לסוהא ערפאת, אבל בסוף נתן אותו לאשתו. אפילו הרצל אביטן ז"ל התקשר אלי מהכלא וביקש לקנות רגדול, כי הפסיכולוג של הכלא המליץ לו לגדל אחד כזה". ‬

     

    "לפעמים אנשים אומרים לי 'אין לי כל כך הרבה כסף לחתול גזעי‭,"'‬ מסכם ביגלר, "אז אני אומר להם שלא כל אחד חייב להיות מיליונר ושיהיה לו חתול גזעי. יש גם חתולי רחוב מקסימים‭."‬

     

    מי שחשב שמגדלי החתולים שוכחים מבני טיפוחיהם ברגע שקיבלו את הכסף – טעה. חלקם דואגים להבטיח את שלומם של הגורים גם אחרי המכירה. כך למשל, הם כוללים בחוזה המכירה סעיף המחייב את הקונה להבטיח לחתול רמת חיים גבוהה, כולל תזונה מאוזנת במזון איכותי, שגרת טיפוח וגישה חופשית למי שתייה טריים ונקיים. הקונה מתחייב גם להקדיש זמן לחתול שלו, לספק לו צעצועים, לא להחזיק אותו בכלוב ולא להשאיר אותו לבד לזמן ממושך. ואם לא די בכך, הקונה גם מתחייב לאפשר למוכר לבקר את החתול מדי פעם. כן, גם לסוחרי החתולים יש נשמה. או אולי תשע?

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מיוחסים, יקרים - ומפונקים
    צילום: דלית שחם
    מומלצים