לימודי גמרא בכיתה א'

בביל"ו למדו רק בנים. בין שאר חברי לכיתה היו גם עודד קוטלר, אליהו בן אלישר, ואיתן הבר. כולנו חבשנו ברט כחול, אסור היה להטות אותו בזווית כמנהג הכובש הבריטי. צריך היה לחבוש את הכומתה כך של תטה לשום צד. או אז ידעו כי מדובר בכיסוי ראש ישראלי.

שנת 1946: אלכס אנסקי מקפיד על קיום מצוות

למחנך הכיתה שלי קראו מרדכי קירשנבאום, ומנהל בית הספר היה אדון מישורי. מאחורי גבו נהגנו להתלחשש על כך ששני בניו אינם מקיימים את המצוות ורוכבים על אופנוע בשבת. אם אנחנו - התלמידים שלו - היינו נתפסים, חלילה, על עבירה כזו או אחרת היינו נענשים בעונשי גוף. קירשנבאום היה נוהג להכות בסרגל על גב היד או פנים היד, כמובן המיקום של המכה נקבע בהתאם לחומרת העבירה. מכות על גב היד היו על עבירות חמורות יותר.

אלכס בן השש, מקפיד על הטייה נכונה של כובע הבארט

בית הספר ביל"ו חינך אותנו לכך שהגיע הקץ לאלפיים שנות גלות ואנו דור ראשון ליהודים במדינת ישראל. החינוך בזמנים ההם עלה כסף, ואבי מימן את לימודי בבית הספר בכך שלימד דרמה ותיאטרון. בביל"ו למדנו גמרא כבר בכיתה א'. ומי שלא שינן בעל פה את הפרקים הנדרשים הרגיש לא אחת, את הסרגל על כף ידו.

כשהתחלתי לדקדק במצוות ברוח בית הספר, וביקשתי מהורי להקפיד על כשרות ושמירת שבת, העבירה אותי אמא לבית הספר של תנועת העבודה. מה שבטוח בטוח.

אלכס אנסקי הוא עיתונאי שדרן רדיו ושחקן בתאטרון הבימה