שתף קטע נבחר

קבוצת פוטבול ביום: טמפה ביי בקאנירס

שרידי קבוצת ההגנה של טוני דאנג'י כמעט ונעלמו. עכשיו זאת באמת הקבוצה של ג'ון גרודן שינסה לזכות שוב באליפות, הפעם עם ההתקפה

ג'ון גרודן מזכיר קצת את ביבי נתניהו שלנו. גבר נאה, מבריק, בעל נוכחות תקשורתית מרשימה וכמו ראש הממשלה לשעבר נישא על כנפי הצלחתם של אחרים. כשהוא רצה לעשות את הדברים בדרכו שלו, הכל התמוטט. בממשלת ישראל, כמו בטמפה ביי בקאנירס.

 

רק שלוש שנים עברו מאז זכתה הקבוצה של טוני דאנג'י בסופרבול, בהנהגת המאמן בן ה-42. עכשיו ה'באקס' עברו מהפך והם באמת הקבוצה של גרודן. קבוצה שהפכה מאלופה לזניחה. עם דרך, אך ללא כיוון ברור. מה הפלא, גם המאמן נשלט על ידי הקפיטליסטים הדורסניים. ואין יותר כזה מהבוס הגדול, הבעלים מלקולם גלייזר.  

גרודן וגלייזר חוגגים אליפות בכיכר ציון - גירסת טמפה ביי (איי.פי) 

 

המולטי-מיליארדר היהודי-אמריקני עסוק בשנים האחרונות בענייניו בקבוצת הכדורגל האנגלית מנצ'סטר יונייטד. ב'אולד טרפורד' נכנסו האוהדים לחרדה, וגם ב'ריימונד ג'יימס סטדיום' אין סיבה לשביעות רצון. בימים אלה ברור כי המיקוד של גלייזר הוא ב"שדים האדומים' ממנצ'סטר ולא באלה מפלורידה. כל מרצו, זמנו והונו מושקעים בקבוצה האנגלית. כשמדברים על הונו העצום של גלייזר, מדברים גם על הבקאנירס, המוערכים על ידי מגזין 'פורבס' ב-877 מיליון דולר. לפי חשדות, גלייזר השתמש בקבוצה כערבות לרכישת יונייטד.

 

בינתיים ההשלכות של עיסקת גלייזר על הבקאנירס אינן מורגשות, אך השלכות מינויו של גרודן מורגשות גם מורגשות. מהקבוצה שבנה דאנג'י בטמפה ביי לא נשאר כמעט זכר. גם עם דריק ברוקס שנשאר, ההגנה המאיימת של הבאקס כבר לא מרשימה כמו בעבר. גרודן שחצה את כל ארצות הברית כדי להחליף את דאנג'י בטמפה ביי (ואת מעצבי קבוצת האליפות ריץ' מקי וטים ראסקל שעזבו), רוצה אותה התקפית ותוססת יותר. זה אולי יקרה, בין השאר בזכות אישיותו הדומיננטית, אבל לא יביא את הבקאנירס אל הסופרבול. לא בשנים הקרובות.

מייקל קלייטון. העתיד כבר כאן, הקסדה לא בהכרח (איי.פי)

 

חשבון עובר ושב

 

עזבו: בראין גריסי (קווטרבק, שיקגו), ג'אמיל קוק (פול-בק, יוסטון), וויל הלר (טייט-אנד, סיאטל), טוד סטוסי (טאקל, סנט לואיס), דקסטר ג'קסון (סייפטי, סינסינאטי), ביל קאנדיף (קיקר, גרין ביי).

 

הגיעו: דייויד בוסטון (רסיבר, מיאמי), טורין טאקר (טאקל, דאלאס), טוניו פונוטי (טאקל, מינסוטה), ג'יימי ווינבורן (ליינבקר, ג'קסונוויל).

 

רוקיז בולטים: דבין ג'וזף (גארד, סיבוב ראשון), ג'רמי טרובלוד (טאקל, סיבוב שני), מוריס סטובאל (רסיבר, סיבוב שלישי).

כריס סימס חותם לאוהדים בטמפה ביי (איי.פי)

 

התקפה

 

אחרי שניסה את בראד ג'ונסון ובראין גריסי הוותיקים בשנתיים האחרונות, יפקיד גרודן את המפתחות להתקפה באופן בלעדי בידיו הלא כל כך אמונות של כריס סימס. הקווטרבק שידע מעלות ומורדות בקריירה, כמעט ממשחק למשחק, אמור לתחזק את משחק המסירות של הבאקס. מייקל קלייטון הצעיר הוא רסיבר העתיד של הקבוצה. ג'ואי גלאוויי מזדקן, אך מסרב להאט ועם המהירות העצומה שלו מהווה עדיין כתובת עיקרית למסירות.

 

בראש שיירת המשוריינים של גורדן על הקרקע ניצב בעונה שעברה קאדילק נוצץ בשם קארנל וויליאמס. הוא התחיל בפול-גז ועקף את מייק אלסטוט ומייקל פיטמן הוותיקים, אולם קצת האט לקראת סיום עונת הרוקי שלו. אפשר להבין את זה כשבוחנים את קו ההתקפה המדולדל של הקבוצה. טורין טאקר והרוקי דבין ג'וזף הצטרפו כדי לעבות אותו מעט ועדיין, כך לא סוללים כבישים לקאדילק.

קאדילק וויליאמס. הרוקי התניע ונשאר ללא דלק בסוף העונה (איי.פי)

 

הגנה

 

וורן סאפ לא גר כאן יותר, גם לא ג'ון לינץ', דווייט סמית' או דקסטר ג'קסון. בכל זאת, כל עוד מונטי קיפין יישאר מאמן ההגנה (שריד לתקופת דאנג'י בטמפה ביי), יש לבאקס סגל טוב, גם אם לא נוצץ כבעבר. הליינבקר ברוקס עדיין מהיר ועירני במרכז המגרש, אך הוא יתקשה ליירט את שחקני היריב נוכח הרכות היחסית מלפנים.

 

הדפנסיב-טאקלים אנתוני מקפארלנד וכריס הובאן אמנם גדולים מאוד אך לא ניידים. הדפנסיב-אנד סימאון רייס גם הוא נפגע מכך ויכול פחות להתמקד בצייד קווטרבקים, בו הוא מצטיין כל כך. בחלק האחורי, הקורנרבקים הוותיקים בראין קלי ורונדה בארבר עושים את העבודה. בגלל זה, קיבל האחרון הארכת חוזה משמעותית לחמש שנים בגיל 31.

מונטי קיפין וסימאון רייס. שני העוגנים שנשארו בהגנת טמפ ביי (איי.פי)

 

ספיישל טים

 

אפילו מרטין גרמאטיקה וביל קאנדיף לא שרדו את גרודן. הקיקר מאט בראיינט זכור בעיקר כקיקר שכשל ברגעי האמת בניו יורק ג'איינטס ולא מצליח להשיל את הזכרונות המכבידים מעליו בטמפה ביי.

 

בנימה אישית

 

את ביבי אף פעם לא אהבתי, את גרודן דווקא חיבבתי פעם. ימי 'צ'אקי' העליזים באוקלנד ואלו הראשונים בטמפה ביי הבהירו כי מדובר באישיות כריזמטית וממש לא פוליטקלי-קורקטית כנהוג בליגה. אבל מה קורה כשהרצון של אדם להטביע את חותמו על יצירתו באה בסתירה עם השאיפה להוביל אותה להצלחה? גרודן לא מצליח לאזן בין שני ההיבטים הללו, גם לא גלייזר, שמתעמר באוהדים האנגלים. בסוף כולם סובלים. לפחות על פי המלל הפוסט-מלחמתי שחלחל לאחרונה למרחב הציבורי, זה יכול לקרות גם אצלנו אחרי הבחירות הבאות.

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ג'ון גרודן. יפה, צעיר ו
ג'ון גרודן. יפה, צעיר ו
צילום: איי פי
מומלצים