שתף קטע נבחר

למה בעצם החוק שלנו תומך בעקיפין בניאוף?

הניאוף זכה בעבר למשמעות גורפת: איסור על קיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואים, כולל בין רווק ורווקה ששומרים אמונים זה לזו. הניאוף המודרני הוא צל צילו של קודמו - נשארה בו רק המשמעות של בגידה. הציבור הרחב של היום אינו פוסל ערכית יחסי מין שמחוץ לנישואים, ובלבד שהם נעשים בהסכמה הדדית. והמשפט אינו מתייחס אפילו למעט שנותר

הסיפור על הרווקה שבית המשפט התיר לה הפריה חוץ גופית מזרעו של מאהבה הנשוי עורר בי עניין נוסף - מה קורה לנו עם הניאוף? לא זו בלבד שהחברה הדמוקרטית אינה אוסרת את הניאוף, אלא דומה שהיא אף תומכת בו.

 

הניאוף זכה בעבר למשמעות גורפת: איסור על קיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואים, כולל בין רווק ורווקה ששומרים אמונים זה לזו. הניאוף המודרני הוא צל צילו של קודמו - נשארה בו רק המשמעות של בגידה. הציבור הרחב של היום אינו פוסל ערכית יחסי מין שמחוץ לנישואים, ובלבד שהם נעשים בהסכמה הדדית. והמשפט אינו מתייחס אפילו למעט שנותר. החוק אינו אוסר בגידה בבת/בן הזוג.

 

מה קורה כאן? למה לא לאסור את הבגידה בחיי הנישואים על פי חוק? האם משום שיהיה זה לא מעשי להתמודד נגד התופעה הרווחת הזו?

 

הספרות המחקרית מלמדת שרוב הציבור נואף, גברים ונשים. אבל עדיין, רוב הציבור דוגל בערך של נאמנות. הנואפים, לפחות חלקם, סובלים מייסוריי מצפון, והם גם מחנכים את ילדיהם לחיי משפחה נאמנים, מסורים ומתמשכים. מכל מקום, כל עוד הם עושים זאת בסתר, מעצם טבעה של הבגידה, הם מודעים לאופיו הפוגעני של הניאוף ומנסים לחסוך את הפגיעה מבני הזוג שלהם. כלומר, "לא תנאף" הוא עדיין ערך חיובי שלא נס לחו. הוא נחקק בעשרת הדיברות והוא עדיין נתפס כרלוונטי לחיים המודרניים.

 

העובדה שרוב הציבור נואף, אינה מפחיתה מהערך של לא תנאף. נורמה חברתית, לרבות ערך חברתי, אינם נקבעים על פי מה שרוב הציבור עושה, אלא על פי מה שרוב הציבור רוצה ושואף לעשות. הם לא נקבעים על פי המעשים בפועל, אלא על פי מעשים שנחשבים לנכונים. ו”לא תנאף" נחשב עדיין מעשה נכון.

 

מדוע, אם כן, החוק מתעלם מהערך הזה? מדוע נראה שהוא אפילו תומך בהפרתו, כמו במקרה של הרווקה ומאהבה הנשוי החפצים בילד משותף?

 

'לא תנאף' בעשרת הדברות אינו זוכה לגיבוי בחוק

 

השאלות האלה מקבלות משנה תוקף על הרקע של עשרת הדיברות. "לא תנאף" הוא היום הערך הרלוונטי היחיד מתוך עשרת הדברות שאינו זוכה לתמיכה חוקית כלשהי, לא בעקיפין, לא ברמז ולא באילוץ.

 

"לא יהיה לך אלוהים אחרים" בא לידי ביטוי בשורה של חוקים ותקנות ששומרים על ייחודה היהודי של מדינת ישראל. קצת מאולץ לפעמים, הרבה מרומז בגלל האופי הדמוקרטי של המדינה, אבל בהחלט קשור.

 

"לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה", בשונה מ"לא תנאף", ממילא נראה היום ערך לא רלוונטי לרוב הציבור.

 

"זכור את יום השבת לקודשו" בא לידי ביטוי בחוק השבת.

 

"כבד את אביך ואת אמך" בא לידי ביטוי בחובה המשפטית של הילדים, לפחות עד גיל מסוים, להתחנך לאור הערכים של הוריהם, ערכים שבאים לידי ביטוי למשל באמונה דתית, בדעות אידיאולוגיות ובאורחות החיים.

 

ואין צורך להכביר במילים בנוגע לקשר בין החוק לבין הערכים של "לא תרצח", "לא תגנוב" ו"לא תענה ברעך עד שקר".

 

"לא תחמוד" הוא דיבר מורכב. הוא מתייחס גם אל נכסים וגם אל ניאוף (לא תחמוד אשת רעך). והנה, בנוגע לנכסים, ככל שהוא מתייחס למעשים בפועל, הוא נקבע מפורשות בחוק. בנוגע לניאוף, הוא לא נקבע בחוק גם כשהוא מתייחס למעשים בפועל.

 

ומה, מכל הדיברות הרלוונטיים להיום, אינו מוזכר בכלל חוק, לא באילוץ, לא ברמז ולא בעקיפין? - "לא תנאף".

 

במידה מסוימת, אפשר לטעון ש"לא תנאף" נכנס אל הדמוקרטיה הישראלית בדלת האחורית, על ידי דיני אישות שנשארו על פי החוק עניינה של כל דת ודת. אבל הדלת כאן היא באמת אחורית. היא נראית לפעמים כל כך אחורית, עד שאפשר לחשוב שהיא לא שייכת בכלל לבית. פוסקים דתיים יכולים להקשות למשל על תנאי הגירושים של אשה נואפת, אבל החשיבה הדמוקרטית מזדעזעת. עד כדי כך מזעזעת, שהיא מאפשרת דרכי מילוט. מכל מקום, דיני האישות הישראליים הם תופעה יוצאת דופן במשפט של הדמוקרטיות המערביות.

 

אז למה דווקא הניאוף מכל הדיברות הרלוונטיים לימינו? אני מחפש את התשובה בגישה של החוק לרגשות: המשפט הדמוקרטי מנסה מה שפחות להתעסק עם רגשות בין בני אדם שמשתפים ביניהם פעולה בהסכמה מלאה. במובן הזה, הדמוקרטיה מצמצת את אופייה המחנך, וטוב שכך. הדמוקרטיה היא משטר שתפקידו לבסס את מרב החופש הסביר בין אזרחיה, ולא משטר שאמור לחנך את אזרחיו הבוגרים לרגשות מסוימים.

 

  • אבינועם בן זאב הוא פילוסוף, סופר ומרצה. בין השאר, מתמחה בנושא דילמות, רגשות ודעות קדומות. ניתן לשלוח אימיילים עבור אבינועם, אך לצערנו אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צ'רלסטון הסטון בתפקיד משה. עשרת הדיברות
צילום: איי פי
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים