תעלומת אי הגברים האבודים
כמו המקום בו מסתתרים כל הגרביים הבודדים, אי הגברים האבודים הוא "משולש ברמודה" של הקשר הכי טוב שלעולם לא יהיה לך. את האי מאכלסים הגברים המקסימים שפגשת פעם-פעמיים וכבר חשבת שהנה הגעת אל המנוחה ואל הנחלה
חופים מרהיבים, חולות לבנים, ים בצבע טורקיז, ניחוחות של פירות טרופיים ואין סוף בחורים סטרייטים בכל פינה באי. קו סמוי? קו טאו? אולי סיישל?
באופן מפתיע, שני המינים מנהלים את מרבית מערכות היחסים בחייהם, בדימיון ולא במציאות. אך בעוד שהדימיון הנשי מכיל עשרות מהדורות של המגזין "חתן-כלה", ורשימות של גני אירועים ושירותי בר אקטיבי, הדימיון הגברי מוגבל לחרדות מפני הדימיון הנשי.
חשבו שוב.
עם הגיעכם לרציף יתנוסס השלט הבא כתוב באותיות קידוש לבנה:
"ברוכים הבאים לאי הגברים האבודים"
את אי הגברים האבודים לא ניתן למצוא באטלס או במדריכי לונלי פלאנט, אבל כולם שמעו עליו, בין אם במודע ובין אם לאו.
בחור ובחורה נפגשים ומחליפים טלפונים. הם מדברים כל הלילה, ובערב שלאחר מכן יוצאים לדייט. הערב מתנהל בצורה מושלמת. הם יוצאים לבר, ואחרי שני משקאות מזמינים משהו לאכול. לאחר כמה שעות, כשהם יוצאים מהבר, הגבר משלב בטבעיות את אצבעותיו באצבעותיה של הבחורה, שאישוניה כבר מזמן קיבלו צורה של לבבות. הם נפרדים בנשיקה ארוכה ומדהימה, ועוד נשיקה, ועוד כמה נשיקות בעורף ובאוזן, ועוד נשיקה קצרה שבסופה מסתמן מעבר לכל ספק סביר שייפגשו שוב.
למחרת, כשהבחור לא מתקשר, מבינה הבחורה בשנות ה-20 המאוחרות לחייה, בעלת מנת המשכל הממוצעת ונסיון הדייטינג העולה על הממוצע, כי הבחור כבר נמצא בדרכו על המעבורת לאי הגברים האבודים. ולקוראים הפמיניסטים התוהים מדוע הבחורה לא יכולה פשוט להרים טלפון, התשובה ברורה, חדה וכואבת: היא תסונן באופן אוטומטי, שכן מן המפורסמות היא שעל אי הגברים האבודים, ולמעשה כבר במעבורת עצמה - אין קליטה).
לעומתה, חברתה בעלת אותם נתונים עצמם, פרט לכך שהיא אינה לומדת מהניסיון, מתעלמת מכך שהבחור טרם התקשר. היא מספרת לכל חברותיה על הערב המדהים, ולעצמה מספרת שהבחור יתקשר מחר, או ביום חמישי. לחברות השואלות אם להתחיל לתפור שמלה, היא אומרת לשתוק, אבל בלב היא כבר בוחרת מתאבנים לקבלת הפנים.
לאחר שעברו 48 שעות מהמועד בו הבטיח הבחור להתקשר, הבחורה שאינה לומדת מהניסיון מחליטה להמתין לסוף השבוע. תקוותה מתחילה להתמוסס בסביבות שישי בשש בערב (שעת רווקות קשה במיוחד) עם שירי הדיכאון ושדרנית גלגל"צ שנותרה כנראה באותו מצב כמוה, בעוד הבחור שלה מגדיל באותה שעה ממש את אוכלוסיית האי בתושב נוסף.
עם צאת השבת (לא של הדתיים, כי אם זו של הרווקות, כלומר אחת לפנות בוקר, עוד שבע שעות את צריכה להיות במשרד), מבינה אפילו הבחורה שאינה לומדת מהניסיון כי הבחור נופש זה מספר ימים על אי הגברים האבודים.
אי הגברים האבודים הוא "משולש ברמודה" של הקשר הכי טוב שלעולם לא יהיה לך. את האי מאכלסים אותם גברים מקסימים שפגשת פעם, פעמיים (שלוש מקסימום) לפגישות מדהימות, בהן מצאת עצמך נהנית כפי שמעולם לא נהנית ולראשונה מזה זמן רב, חשבת שהנה הגעת אל המנוחה ואל הנחלה.
כאן המקום לציין, כי האי אינו מאוכלס בכל בחור שאי פעם נעלם או הפסיק להתקשר, אלא רק באותם גברים שהפגישה איתם נשאה ניחוחות של הבטחה. בדיעבד, היו אלה ניחוחות של קרם שיזוף וקוקטייל מטריה על האי.
הליך קבלת אזרחות
כמו בסדרת הטלוויזיה המוצלחת "אבודים", האי שלנו מאופיין באוכלוסיה רבגונית. רוב תושבי האי הם גברים בני 25 ומעלה, בעיקר מאזור תל-אביב, כולל גברברים שהגיעו מהפריפריה אל העיר הגדולה והושחתו בה, שהצליחו לפתח חרדות (מה חרדות, נוירוזות!) מאינטימיות וממערכות יחסים.
טוקבק כדורבנות:
תובנות מהאי / אני, חיפה
ישנן כאלו שאפילו מתקשרות ושואלות "מה לא היה בסדר?" לצערי אין תשובה. לא ההיגיון ולא הרגש יכולים להסביר מדוע אנו מפליגים או טסים אל האי שלנו. הייתי כזה, עד לא מזמן, ואז הבנתין; קראתן לזה "אי הגברים האבודים"? אז הדייט הוא שהותנו הקצרה בעיר. כן, יקירותיי. רבים מאיתנו פשוט נהנים מההפלגה או מהטיסה. נכון שכאשר נוסעים לטייל חשוב לדעת ליהנות מהדרך? אז זה מה אנחנו עושים. מפליגים לנו, נהנים מביקור על החוף, שטים לאי לפני שנקשרים באמת, שכן אנו חוששים שהיקשרות = סוף להפלגה לאי האהוב שלנו. ואז, מבלי לשים לב, אנחנו מפליגים כבר מכוח האנרציה. מספרים לכל מי שרק רוצה לשמוע עד כמה אנו נהנים מההפלגה והביקורים, אבל בתוך תוכנו, כבר מזמן שכחנו איך בכלל מטילים עוגן. הבשורה הטובה היא, שרבים מאיתנו יורדים מהאי הזה. וסוד קטן: חלקנו מפליגים, אבל מרגישים חרא, בגלל לב שנסדק לו שם בחוף.
הגברים על האי הם לא אלה שיצאו לפגישה עיוורת רק כדי לגלות בחורה מכוערת, שמנה, מרגיזה עם ציצים קטנים ותחת ענק, כי אם אלה שיצאו עם בחורות שמירב הסיכויים שהוריהם וחבריהם היו מאשרים בשמחה.
החדשות הטובות הן, שרוב הגברים על האי יחזרו יום אחד הביתה על מנת לעשות כביסה או לבקר את ההורים, ובמהלך החזרה יפגשו בחורה, סתם בחורה, כונפה שאתה לא רואה ממטר ביום רע שלך, ויצעדו איתה לחופה לצלילי שיר שרובנו לא היינו טורחים להעלות לאייפוד שלנו.
החדשות הרעות הן, שגברים האלה לעולם (אבל לעולם!) לא חוזרים כדי ליצור קשר עם אותה בחורה שגרמה להם לעלות על המעבורת מלכתחילה.
אוכלוסיה, ממשל ומשטר
אבודים יותר מבתולה בגן עדן של שאהידים (אילוסטרציה: ויז'ואל/פוטוס)
הגברים על האי מונהגים על-ידי מיעוט המתגורר בו דרך קבע. לכל בחורה יצא להכיר לפחות פעם בחייה הבוגרים גבר שסימני האזהרה לגביו הדליקו מראש לא רק נורה אדומה כי אם אורגן אורות שלם. בדרך כלל מדובר בגבר נשוי או גרוש פלוס ילדים או מתוסבך ברמות הקשות (כולל נטילת כדורים עם או בלי טיפול פסיכיאטרי).
כל בחורה שגתה באשליות בהן היא זו המחלצת את הבחור מתסביכיו הרבים וגורמת לו להבין שאהבת אמת תנצח. אבל הגבר הזה הינו אזרח של כבוד על האי, אבוד יותר מבתולה בגן עדן של שאהידים. ולכן, איכויותיה של הבחורה ונסיונותיה לחלצו מן האי נידונו לכשלון.
טוקבק כדורבנות:
אני הראיתי לו את הדרך לשם / רעות
היינו יחד חצי שנה, ואז הוא רצה לתפוס את המעבורת. ואני הראיתי לו את הדרך לשם. ליוויתי אותו עד הרציף, נתתי לו נשיקה חמה, חיבוק חזק, הזלתי כמה דמעות. שילחתי אותו לדרכו, נופפתי לשלום. כשהגיעה המעבורת לאופק, הפניתי את הגב. הלכתי, ולעולם לא הבטתי לאחור. נשארתי בביתי, קברתי את הרגשות עמוק עמוק באדמה, בגינה הקטנה שבחצר. ויצאתי לדרך חדשה. בדרך הזאת, פגשתי גבר שלא שמע על האי הזה. הוא - היה באי שלו, היה לו שם כמעט את כל מה שהוא רצה. חסר לו רק דבר אחד - אהבת אמת חזקה והדדית בין גבר לאשה. *** ההוא חזר מהאי. חשב שאחכה לו באותו מקום על הרציף. חשב שהלב עדיין חם, שהדמעות עוד לא יבשו, שהיד שנופפה לשלום מחכה לחבק. הוא טעה. היום, הלב שלו חם מתמיד. הדמעות שלו זולגות. היד שלו מושטת. ועל הרציף - הוא עומד לבדו...
בניגוד לרוב אוכלוסיית האי, בחור שהינו אזרח כבוד אינו חוזר העירה למטרות מוגדרות. הוא ימשיך לצוץ בחיי הבחורה במועדים לא קבועים שאינם ניתנים לצפייה למטרות שאינן ברורות. לעיתים ינסה לתפוס זיון ללילה, לעיתים יחשוק בשיחה מלב אל לב. אבל ברוב המקרים, הוא פשוט יבדוק אם היא פנויה ועדיין מחכה לו על הנמל, בלב חפץ ובעיניים עורגות (מה שבדרך-כלל אכן קורה).
האמור לעיל אינו סיפור. אין לנו סוף טוב שיחדיר בכן אמונה או סוף רע שיוביל אתכן לרצות להתאבד או לעבור לפתח-תקווה. האמור לעיל הוא בגדר מידע לציבור. תדע כל רווקה עבריה, כי בפעם הבאה שתצא לפגישה מוצלחת, אשר לאחריה ייעלם הבחור מעל פני האדמה, אין זה כי הבחור מצא בה פגם שאינו בר תיקון. הוא פשוט מיהר לאחר אותה נשיקת לילה טוב מתוקה למשרד הנסיעות הקרוב למקום מגוריו (פתוח 24/7 כולל שבתות, מועדים ומלחמות) ורכש כרטיס בכיוון אחד.
- הכותבות הן תל-אביביות בשנות ה-20 המאוחרות לחייהן ואחראיות במידה רבה לגידול המואץ של אוכלוסיית האי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
