קודם מלחמה, עכשיו בית-ספר: חרדות של ילדים
רגע לפני שהם נושאים את הילקוט בדרך לכיתה א', מגלים חלק מהילדים תחושות פחד וחרדות. ברוב המקרים מדובר בשלב תקין החולף בתוך כשבוע. אך מה עושים אם החרדות נמשכות?
קיץ לא פשוט עבר על ילדי ישראל: החופש הגדול נקטע באיבו, לטובת מרעומי המרגמות, ההפצצות, האזעקות והימלטות תושבי הצפון. תקופה זו לוותה בלא מעט חרדות. עתה, צפויים חלק מהילדים לעמוד בפני תקופה קשה, שעלולה לעורר בהם תגובות חרדה. הבשורה היא שברוב הפעמים הכנה מוקדמת לבית הספר והדרכת ההורים מספיקה כדי להרגיע את הילד.
"במהלך החשיפה לאירוע מלחיץ סביר שיהיה שינוי בהתנהגות ילדים" מסביר פסיכולוג הילדים ד"ר שי חן-גל, "אלה מתבטאים בהתכנסות, התפרצויות זעם, סיוטים, קשיי הירדמות, הרטבת לילה והיצמדות להורים. כל אלה טבעיים במהלך החשיפה למלחמה. יחד עם זאת, אם לאחר שהשקט היחסי חזר הילד ממשיך להפגין את אותם התסמינים, זהו אולי סימן שהילד עדיין בחרדה".
חרדות ממאורעות הלחיצה בצפון פקדו לא רק את ילדי הצפון. הילדים באיזור המרכז נחשפו עצמם לתמונות המלחמה הקשות בתקשורת, ונחשפו לחרדות ההורים. אצל חלק מהילדים נפגעו קרובי משפחה, חיילים שנפצעו או נהרגו, אחרים אירחו משפחות מהצפון. "כולם הושפעו במידה מסויימת" אומר ד"ר חן-גל, "ומסיבה זו, ילד שעולה לכיתה אלף, בין אם הוא מהצפון או מהדרום, עשוי להיות בכפל חרדה – הן מהמלחמה והן מכיתה אלף. אבל זה לא מחוייב המציאות".
הכן ילדך ועצמך
מעבר למסגרת חדשה ובה כללים ואנשים אחרים מאלה בהם היה מורגל הילד, דורשת הכנה להפחתת החששות והחרדות. הנה כמה דברים שתוכלו לעשות:
- סיור הכנה: בקרו עם הילד כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים בבית הספר, סיירו במסדרונות, הראו לו את חדר המורים, חדרי השירותים.
- סיפורים דומים: תוכלו לרכוש ספר קריאה המספר על המעבר לבית הספר, או להמציא אחד כזה ביחד.
- לא מפחידה: נסו לארגן פגישה עם המחנכת. כשזו תיראה לו ידידותית, הוא יחשוש פחות.
- בשביל זה יש חברים: כדאי לדאוג שבכיתה בה לומד הילד יהיו חברים מהגן.
- אמא אל תלכי: לוו את הילד ביום הראשון, אם הוא מבקש – הישארו שם בשעות הראשונות.
- הילד קולט את תגובותיכם: אם תגלו תגובות חרדה לקראת המעבר לבית הספר, הילד עלול להפוך חרד בעצמו. הראו לו שמדובר במהלך טבעי, מאתגר ומהנה עמו הוא יכול להתמודד.
האם הילד במצוקה?
שאלת השאלות היא האם קיים שינוי בהתנהגות של הילד: בשבוע הראשון אפשר לצפות שהילד יגלה תגובות בהן הוא מרבה לבכות, מסרב ללכת לבית הספר, מכונס בעצמו, נמצא באי שקט או לחילופין עצוב. זה עדיין לא אומר שהילד בחרדה. עם זאת, אם התגובות הללו נמשכות יותר משבועיים, ייתכן שיש מקום לטיפול.
מה עושים? ראשית, לא להילחץ: הצוות החינוכי בבית הספר מכיר את תופעות החרדות, הפחדים והקשיים, וברוב המקרים לאחר ייעוץ עם צוות המורים או יועצת בית הספר, הדברים מסתדרים. לרוב, די בהדרכת ההורים, כדי להחזיר את הילד לשגרת לימודים רגילה. אם בכל זאת ממשיך הילד בתגובות חרדה, תפנה אתכם היועצת לשירות הפסיכולוגי העירוני לצורך בדיקה וטיפול בהתאם.
