קבוצת פוטבול ביום: ניו אורלינס סיינטס

היתה זו שנה בלתי נסבלת עבור תושבי ניו אורלינס, אלו שנשארו בחיים ובוודאי אלו המעטים שנותרו בעיר שכמעט ונמחקה מעל פני האדמה על ידי הוריקן קתרינה. בתים נחרבו, חיים נקטעו ובתודעת האזרחים מקומיים נותרו צרובים רק הטראומות ורוחות מהעבר - רוחות הסערה הנוראית מאוגוסט 2005 - והזכרונות מהרובע הצרפתי שוקק החיים.

אבל יצר ההשרדות כנראה חזק יותר מהמשבר הקשה מכולם. גם כשהחלומות מתנפצים ומפלס החרדה והיאוש עולים אפילו מעל לקו המים, מצליח האדם למצוא תקווה. הוא מוצא כוחות נעלמים להתחיל מחדש, כל פעם מחדש. זהו הטבע האנושי, זהו הטבע שנאלצו לסגל לעצמם גם אוהדי הסיינטס.

הסופה הפיצה את האוהדים לכל עבר. עכשיו הם מתחילים לחזור (רויטרס)

היתה זו שנה קשה אפילו עבור אוהדיה המתוסכלים ושבעי האכזבות של קבוצת הפוטבול המקומית: הסופרדום נהרס, והסיינטס נאלצו לנדוד לסן אנטוניו, ששימשה כביתה החלופי. איתו סיימה עונה קטסטרופלית במאזן 13-3. בנוסף לכל זאת, רמז הבעלים השנוא טום בנסון כי אין בכוונתו להחזירה לניו אורלינס.

הוא לא ראה עתיד כלכלי לקבוצה בלואיזיאנה השוממת. כמעט בלית ברירה ובלחץ הנהלת הליגה, הוא זה שינסה להפריחה מחדש העונה. גם הסיינטס מתחילים מחדש. מהאדמה הצחיחה נובטים זרעים של תקווה - עם צוות אימון ושחקנים חדשים, איצטדיון משופץ ומהפכה של ממש בארגון עצמו.

ניו אורלינס סיינטס. מתחילים מחדש, אחרי הקטסטרופה (איי.פי)

אבל טבע האדם, בניו אורלינס כמו בישראל, אינו מגיב לשינויים מערכתיים מופשטים, גדולים ככל שיהיו. עזבו אותנו ממפרטים מסובכים, תנו לנו מישהו שנוכל לגעת בו, להטיל עליו את משאלותינו, לשאת אליו עינינו. תנו לנו משיח, או לפחות מלך. התקווה חייבת ללבוש פנים, כדי לקבל משמעות.

בסיינטס יש הרבה פנים חדשות השנה, אך לא המאמן שון פייטון הוא המושיע, גם לא הקווטרבק המוערך דרו בריז. הפנים של הקבוצה ושל העיר כולה בימים אלה הוא רג'י בוש, שהגעתו אליה מקליפורניה השלווה היא נס של ממש. הלילה (3:00 שעון ישראל) תוכלו לצפות בו במו עיניכם במשחק ה'מאנדיי נייט' של הסיינטס מול הדאלאס קאובויס, שישודר ב-ESPN.

רג'י בוש. חותם על כדורים וצ'קים לילדי ניו אורלינס - קדוש אמיתי (איי.פי)

בוש, שנבחר שני בדראפט על ידי הסיינטס (אחרי שיוסטון טקסאנס נמנעו לעשות זאת בבחירה הראשונה באופן תמוה ובלתי צפוי לחלוטין), הוא אחד מהשחקנים רבי ההשראה והמדוברים שמגיעים לליגה בשנים האחרונות.

היכולת האישית שלו פנומנלית. הוא מהיר ואתלטי באופן על-אנושי, פיקח ובעל אינסטיקטים בריאים - בארי סאנדרס צעיר, רק עם ידיים טובות וחשוב לא פחות, לב טוב. הוא כבר נקלט בקהילה, לה הוא מרבה לתרום. האוהדים בטירוף וכך גם משרדי הכרטיסים. כמה חבל שפוטבול הוא ספורט קבוצתי. טוב ככל שיהיה, 'פרזידנט בוש' לא יביא את הבשורה לבדו.

חשבון עובר ושב

עזבו: אארון ברוקס (קווטרבק, אוקלנד), אנטוויין סמית' (ראנינג-בק, יוסטון), אנתוני תומאס (ראנינג-בק, באפלו), בו וויליאמס (טייט-אנד, ניו יורק ג'איינטס), וויין גאנדי (טאקל, אטלנטה), קנדיל ג'קוקס (גארד, שוחרר), לצ'ארלס בנטלי (סנטר, קליבלנד), ג'ונתן סאליבן (דפנסיב-טאקל, ניו אינגלנד), דארן הווארד (דפנסיב-אנד, פילדלפיה), סדריק הודג' (ליינבקר, מיאמי), קורטני ווטסון (ליינבקר, באפלו), טי.ג'יי. סלוטר (ליינבקר, סן פרנסיסקו), פאחיר בראון (קורנרבק, סנט לואיס), דווייט סמית' (סייפטי, מינסוטה), מל מיטשל (סייפטי, ניו אינגלנד).

הגיעו: דרו בריז (קווטרבק, סן דייגו), ג'יימי מרטין (קווטרבק, סנט לואיס), מייקל בנט (ראנינג-בק, מינסוטה), כריס הורן (רסיבר, קנזס סיטי), בת'ל ג'ונסון (רסיבר, ניו אינגלנד), טים אוהוס (טייט-אנד, באפלו), מארק קמפבל (טייט-אנד, באפלו), ג'ף פיין (סנטר, קליבלנד), הוליס תומאס (דפנסיב-טאקל, פילדלפיה), סקוט פוג'יטה (ליינבקר, דאלאס), ג'יי פורמן (ליינבקר, ניו יורק ג'איינטס), נייט וויין (ליינבקר, דטרויט), עומאר סטוטמאייר (סייפטי, וושינגטון), בריאן סקוט (סייפטי, אטלנטה).

רוקיז בולטים: רג'י בוש (סיבוב ראשון), רומן הארפר (סייפטי, סיבוב שני), ג'ארי אוואנס (גארד, סיבוב רביעי).

פייטון ועוזריו באימון. התרגילים הלכו והסתבכו עם הגעת בוש (איי.פי)

התקפה

פייטון, בן טיפוחיו של ביל פארסלס, הוא מאמן בעל אוריינטציה התקפית מובהקת והגיע לניו אורלינס כדי להתחיל קריירה כמאמן ראשי, כשמוחו מלא ברעיונות חדשים ומקוריים להתקפה הדי מוכשרת של הסיינטס. הוא לא תיאר לעצמו שבוש ייכנס לתרגילים הסבוכים שבראשו. עכשיו כשהוא פה, ישתנה המערך לחלוטין.

לפייטון יש כבר ראנינג-בק מעולה בדמותו של דיוס מקאליסטר, אך הוא לא יוותר על הנוכחות של בוש ויציב את השניים יחדיו. מקאליסטר המאסיבי יבצע את הפצצות הריכוך בהגנות היריבות ויכין את הקרקע לבוש קל הרגליים והחמקן, שכמטכ"ליסט מוסווה יפעל עמוק בעורף האויב.

מקאליסטר. ישא במירב הנטל בנשיאת הכדור (איי.פי)

בוש הביוני לא ינצל את מהירותו רק לטובת נשיאת הכדור, אלא ישמש מדי פעם כתופס כדורים. זה לא שאין לסיינטס אופציות בעמדות הרסיברים. ג'ו הורן האמין חונך שני סילונים - דונטה סטולוורת' ודברי הנדרסון. השלושה לא נוצלו כראוי בעבר. בדיוק בשביל זה הגיע בריז, קווטרבק מחושב ושקול, שיחלק את הכדורים כראוי - כל מה שאארון ברוקס התמהוני לא הצליח לעשות. כל התכניות התיאורטיות של פייטון יכולות להיכשל במבחן המציאות בגלל קו התקפה שברירי, בו ביצע עם הגעתו משחק כסאות מוזיקלים. אם זה לא יעבוד, בריז, מקאליסטר ובוש עלולים לסיים בכיסא גלגלים.

הגנה

לפייטון יש כאמור ספר תרגילים גדוש, אבל כדי להפוך דף ולהתחיל פרק חדש ואופטימי יותר בדברי ימי הסיינטס, דרוש שינוי מהותי בהגנה. המאמן הקודם ג'ים האסלט לא הצליח לעשות זאת, בין השאר כי שינויים מרחיקי לכת היו בגדר הודאה בטעויותיו בעבר. זה כמובן לא נוגע לפייטון, שקטף את התפוחים הרקובים כמו ג'ונתן סאליבן ואחרים והשליכם הרחק מהעץ. במקומם הובאו שחקנים מנוסים לשדרוג והידוק המערך ההגנתי.

סקוט פוג'יטה (מימין) ו-וויל סמית'. ישן וחדש מתמזגים בהגנה (איי.פי)

נקודת התורפה העיקרית היתה מרכז ההגנה, שם התקשו הליינבקרים קולבי בוקוולדט ואלפרד פינצ'ר הצעירים לעצור את משחק הריצה. הסמכויות הועברו לסקוט פוג'יטה וג'יי פורמן המנוסים בצעד שמזכיר את הנחתת האלוף קפלינסקי על פיקוד צפון. הוליס תומאס הגיע להתבצר בקדמת קו ההגנה. לא סתם מכנים אותו ה"טנק" ועם המנוע של בראין יאנג, יש לסיינטס השלמה נאותה באמצע לזוג דפנסיב-אנד'ס הדורסניים צ'ארלס גרנט ו-וויל סמית', מומחים בסיכול ממוקד של קווטרבקים.

צעד קצת תמוה של פייטון הוא העמסת הסקנדרי בסייפטיז. ג'וש בולוקס פרח בעונתו הראשונה, אך השנה הוצמדו לו מספר ותיקים וגם הרוקי רומן הארפר שנבחר בסיבוב השני. זה יעזור לעצור את הריצה, מתוך הנחה שהקורנרבק מייק מקנזי יחזור לעצמו ויעניק חיפוי אווירי שאפשר לסמוך עליו.

ספיישל טים

יש הטוענים שהכשלונות החוזרים ונשנים של הסיינטס נובעים מקללה עתיקת יומין, אך הכלבויניק פרד מקאפי לא מתרגש ממנה. עובדה, הוא חוזר לעונה עשירית בסיינטס והוא חי...משהו שאינו דבר של מה בכך בניו אורלינס של היום. הקיקר ג'ון קארני והפאנטר מיטש ברגר עושים הכל טוב, אבל ברגעי האמת, הקללה פוגעת גם בהם. מייקל לואיס הנאמן פצוע ויופנה ללשכת התעסוקה, אולי כדי לחזור לעיסוקו הקודם כנהג משאית בירה. אל תתפלאו אם בוש יחזיר כדורים במקומו, גם בזה הוא מצטיין.

בוש. באוויר, בקרקע ונקווה שלא במים עוד פעם (איי.פי)

בנימה אישית

בניגוד לטבע האדם, זה שאמור להיות חפץ חיים, בחרתי להיות אוהד ה'גולד אנד בלאק'. רחמנא ליצלן. אינספור שברונות לב לימדוני שאסור לפתח ציפיות - בשום מקרה. בעונה שעברה ניבאתי שמקאליסטר יקרע את הרצועה הצולבת וכך קרה. אם כבר, אז עדיף לראות שחורות. כך אצא בסוף גם צודק וגם בריא בנפשי (עד כמה שאוהד הסיינטס יכול להיות). משום כך, ולמרות שזה לא קל, אני מסרב להאמין בבשורה שמביא עמו בוש. נכון, אני מאושר מבואו, אבל זוכר תמיד: המשיח לא יספיק כדי להסיר את הקללה. זה כבר עניין לאלוהים. המלכוד - אני לא מאמין גם בו...