אבד בתרגום
הוא נחשב לאחד מגדולי הספרות העברית והספרים שלו נועזים ורבי המצאה, אז למה כמעט ואין תרגומים של ספריו של ס. יזהר לשפות זרות? אולי כי הוא ניסה למצות את העברית עד תום
"כשאומרים על סיפור שהוא כתוב טוב", אמר ס. יזהר, "מתכוונים שהוא מצא לו את הלשון הנכונה שלו, את גובהה, דיבורה. הוא זה שמצא את טבעת הפלא, לא מתוך שיקולים מוקדמים אלא מתוך הקשבה לנוף הטבעי שלו, בלי החלטה מוקדמת.
סיפור לא יכול להתחיל בלי גילוי העגה המיוחדת שלו, כמו התוודעות האוהב לגופה של אהובתו. צורה ותוכן הם שני פניו של אחד. (...) הספרות יותר משהיא הישג, היא שאיפה, יותר משהיא עובדה היא קריאה לחזור ולעשות מחדש. הספרות אינה אוסף סיפורי החיים, אלא לוקחת מהם ועושה דבר חדש שלא היה קודם. עושה מבנים בלשון, כמו ציפור שאוספת מן המגובב ועושה ממנו קן".
מה מיוחד בלשונו של יזהר ומה עושה אותה ייחודית כל כך בנוף הספרות העברית? "על רקע הסופרים בני דורו, ויותר מכל סופר אחר בספרות העברית החדשה", אומר פרופ' עוזי שביט, "יזהר הוא הראשון שיצר שפה אישית. אתה קורא פסקה אחת ויודע מיד שזה יזהר ולא אף אחד אחר. השפה של יזהר מאוד חושנית בתפיסה שלה את נוף הארץ ואת זה אין לאף אחד מבני דורו. יזהר הוא הראשון לעשות זאת ושפתו היא הארצישראלית ביותר".
"ליזהר היתה שפה מיוחדת במינה", אומר גם רוביק רוזנטל, "הוא שייך לדור תש"ח, שהיו לו דפוסים לשוניים משותפים אבל בין בני דורו הוא היה מאוד מיוחד. בעיקר בסגנון שלו. השפה שלו היתה לשון חז"ל גבוהה וקשה, אבל אם מקלפים אותה קצת מגלים את המורה הישראלי שנפגש עם צברים ומדבר איתם בגובה העיניים עברית פשוטה ומאוד ישראלית. יזהר היה מחדש מילים מאוד פורה" הוא מוסיף, "אבל כמעט אף מילה שחידש לא נקלטה בעברית. אני חושב שזה מפני שהוא חידש מילים לצרכים ספרותיים, כי חסרו לו מילים, ולא כמו ביאליק - מתוך כוונה להעשיר את העברית. ביאליק השאיר בשפה מאות מילים שנקלטו, ואילו המילים של יזהר, שאפשר למצוא אותן, למשל, במילון אבן שושן, נשארו במילון. הסיבה שנכנסו למילון מלכתחילה קשורה לדעתי לתפיסה אידיאולוגית של אבן שושן ובני דורו שראו בסופרים האלה את הדור החדש של גיבורי השפה ולכן התייחסו ביראת קודש לכל מילה שהמציאו".
היה מאוהב בעברית הישראלית
אף שיזהר הוא גדול הסופרים העבריים, מעט מאוד מספריו תורגמו לשפות זרות. אולי זה לא מפתיע אבל הסיבה לכך היא לאו דווקא הלשון, אלא בעיקר הוצאות הספרים, שסירבו לתרגם את ספריו שנחשבים קשים לקריאה ובלתי רווחיים. מה בלשון הכתיבה של יזהר מרתיע ומקשה כל כך על הקורא והמתרגם?
"אני חושבת שזו באמת לא רק שאלה של תרגום", אומרת רות אחלמה, שתרגמה לגרמנית את "מקדמות" ואת "שבעה סיפורים". "הוא לא קל לקריאה, גם לא בעברית. היו ניסיונות נפל לתרגמו לאנגלית, שכנראה לא היו ברמה הדרושה ומאז הוא נכנס לקטגוריה של מי שאי אפשר לתרגם אותו. אבל אין דבר כזה. הקושי בספריו של יזהר הוא שיש מעט סיפור, אין אצלו הרבה עלילה ויש הרבה תיאורים, ומשפטים ארוכים. יזהר משתמש בשפה תנ"כית אבל לא דתית, ויש בעיה להעביר את זה משום שבמערב לא קוראים כל כך את התנ"ך ויש לו הרבה תרגומים. אני מאוד אהבתי את הספרים שתרגמתי. יש שם דברים נפלאים. הוא היה אולי הסופר היחיד שלא הושפע מעגנון. הוא מיוחד כמוהו, רק בצורה אחרת לגמרי".
"את עגנון ויזהר קשה לתרגם מסיבות הפוכות", אומר המתרגם הלל הלקין, "עגנון כותב עברית שקימת בקונטקסט תרבותי דתי שאין באנגלית. עגנון שנא את העברית הישראלית, התרחק ממנה והיה סופר אנטי מודרניסטי במובהק. יזהר היה בדיוק ההפך, סופר מודרניסטי לגמרי, שהיה מאוהב בעברית הישראלית. הוא הרגיש בעילגות ובמגבלות שלה אבל תמיד ניסה להגיע ליותר, מעבר להן".
"תמיד היה קשה לקרוא אותו". מודה גם הלל הלקין, "והיום אפילו יותר. במיוחד את 'ימי צקלג', מפני שהעברית כבר מיושנת. הספר יכול ליהנות מעריכה יסודית ואפשר לקצר אותו, הוא מסובך מאוד. מבחינה לשונית, הספרים האחרונים הם אפילו הישג יותר גדול ממנו, כי הם יותר בשלים. קריאה בספריו דורשת גם הרבה ריכוז", הוא מסביר, "תחבירית השפה שלו קשה. הוא כותב משפטים מאוד מאוד ארוכים. העברית שלו גם עשירה מאוד והוא גם משתמש בצירופי מילים שאינם בשפה המקובלת והכתובה. עם זאת, הוא לא בלתי ניתן לתרגום. יש קשים ממנו, אך הוא ודאי הקשה ביותר בתקופתו. יש דמיון מסוים בינו ובין גנסין שיזהר מאוד הושפע ממנו, שניהם היו הכי יצירתיים מבחינה לשונית, הכי נועזים. שניהם ניסו למצות את הספר עד תום".
"קשה לתרגם את יזהר מאותה סיבה שקל לתרגם את עמיחי", אומר רוביק רוזנטל, "גם עמיחי היה ישראלי וכתב בשפה הישראלית שהתחילה להבשיל, אבל הוא לא ניסה לעצב אותה מחדש, אלא הוא נשאר עם הפשטות של העברית. יזהר ויתר על הפשטות הזאת ולכן קשה להגיע אליו בשפות אחרות. הוא שידרג את השפה במידה רבה".
ההתרכזות היא בעלילה הפנימית
יש סופרים שכתיבתם מתמסרת לקורא בקלות, לעומתם כתיבתו של יזהר חומקת תמיד מהישג יד, קריאה בספריו היא רדיפה
בלתי פוסקת אחר הטקסט שמסרב להתמסר, שהמלאות החושנית שלו מותירה את הקורא מוקסם ומתנשף. בעיני רוביק רוזנטל, קשה לקרוא את יזהר בדיוק בגלל הסירוב הזה להתמסר לקורא. "ראיינתי אותו לפני כמה שנים", מספר רוזנטל, "והיתה בינינו אי הסכמה מסוימת. לטעמי כותב רואה לנגד עיניו קורא, הוא משוחח עם קורא, ואילו יזהר יצא בשצף קצף נגד התפיסה הזו. לדעתו סופר כותב רק בשביל עצמו - רק הוא עם עצמו, ואם הוא חושב על הקוראים, סימן שהוא לא סופר. יש בעיה עם כתיבת ספרי ענק שבני תמותה אינם יכולים להתחבר אליהם", אומר רוזנטל ביחס ל"ימי צקלג".
"כתיבתו של יזהר עוסקת במידה רבה במה שקוראים 'זרם התודעה'", מסביר הפרופ' עוזי שביט. "דרך הנוף וציורי לשון, הוא מנסה לתאר את תודעת הגיבורים. והיות וההתרכזות היא בעלילה הפנימית, בנפש ופחות בעלילה חיצונית זה מסביר את המגבלות לגבי הציבור הרחב. מלבד זאת, העושר הלשוני העצום, בקורא הספרותי הוא יכול לנסוך שיכרון, אבל עבור הקורא שמחפש מתח עלילתי זה מכשול די כבד. לא במקרה היצירה המוכרת והפופולרית ביותר שלו היא סיפור 'חרבת חזעה'", אומר שביט, "הייחוד של הסיפור הזה הוא גם באומץ העצום של טקסט שמעז להתמודד בשלהי מלחמת העצמאות עם הסוגיה של גירוש הערבים בכפרים מסוימים. ואני חושב שבגלל הנושא יזהר בחר לכתוב את הסיפור הזה באופן יותר קומוניקטיבי, בצורה של כרוניקה. בלשון יותר רזה. הוא מפגיש בו את הלשון היזהרית המיוחדת עם לשון היום-יום, מפגיש את הבדיון עם העיתונאות, ויש בסיפור פחות עומס לשוני ויותר ישירות. זה מסביר מדוע הוא יכול לפנות לציבור יותר רחב של אנשים. אני חושב שבזמנו הוא היה מה שמכנים היום רב מכר".
"מבחינת הגודל והתסבוכת הספרותית גם היום קשה למצוא מו"ל שיוציא את 'ימי צקלג'", אומר הלל הלקין, "בשנות החמישים לא היה בחו"ל שוק לספר ישראלי בגודל כזה, וכמובן צריך לזכור את הקושי של השפה עצמה. לתרגם את יזהר זו עבודה קשה מאוד. לפני עשר שנים דברו איתי על זה, אבל העלות היא בערך 100,000 דולר, איפה יימצא מו"ל שיסכים להשקיע סכום כזה?"
"פעם ראשונה שביקרתי אצלו", מספרת רות אחלמה, "הוא ניגש לספרייה והוציא את 'השבוי' שתורגם לכל השפות, והראה לנו ואמר בשקט: 'אבל אני כתבתי עוד דברים'. פחות משנה אחר כך יצאו תרגומים לצרפתית והיתה תקווה שעכשיו הוא יתורגם גם לאנגלית, ובכל זאת זה לא קרה. לא נמצאו מו"לים שהסכימו להשקיע בספריו. כאן חשובה האמנות של התרגום. ספרות ברמה כזו היא לא רב מכר, כך שזה פחות משתלם. היה מו"ל מסוים שחיפש ספרים בנושא ים וכמעט הסכים לתרגם את 'אצל הים', אבל אחרי שבדק את נתוני המכירות הוא נסוג מהרעיון. שר התרבות של גרמניה דאז הציע לי מלגה עבור תרגום של כרך א' של 'ימי צקלג'. הוא מאוד אהב את יזהר, רק שלא הצלחנו למצוא מו"ל שיסכים להוציא את הספר. ספרות כמו זו של יזהר היא לא לכל אחד. היא ספרות לאניני טעם. ידוע שקוראים רבים פשוט לא אוהבים לקרוא תיאורים. לא פעם אמרו לי, 'אם יש עמוד שלם של תיאור בספר אני פשוט מדלג עליו' והרי אצל יזהר זה העיקר".
אף פעם לא כתב רבי מכר
אבל לא תמיד נחשב יזהר לסופר ליחידי סגולה. "בגיל צעיר התקבל יזהר מהר מאוד ובהתלהבות במיוחד בקרב בני דורו הצעירים, שחשו כי 'סוף-סוף יש לנו סופר שמבטא אותנו'", אומר פרופ' עוזי שביט. "יזהר הוא יליד 1916, 'סיפור חרבת חזעה' ו'השבוי' ראו אור בספריית פועלים ב-1949 וההד הספרותי, המוסרי והפוליטי שעוררו היה אדיר. עובדה שיזהר נבחר כבר בבחירות לכנסת הראשונה. מפא"י מפלגת השלטון טורחת כבר אז לקחת את הבחור הזה ולשים אותו בכנסת. כש'ימי צקלג' ראה אור והתקבל, בצדק, כפסגת הספרות הארצישראלית, יזהר היה אמור לקבל את פרס ביאליק ולא קבל אותו מפני שקורצווייל התנגד וזה עורר שערורייה בסדר גודל לאומי. הקול המיוחד שלו והכישרון האדיר שלו זוהו מייד. הוא נחשב לתעודת הבגרות של הסופר הצברי. גם ספריו המאוחרים התקבלו יפה וגם נמכרו לא רע, הוא פשוט אף פעם לא היה סופר של רבי מכר", מסכם שביט.
"היום בעברית המדוברת המצב עגום", אומר הלקין, "לפעמים אני חושב שהיא כמו כלי מוסיקלי שאנחנו כבר לא יודעים איך לנגן בו ואנחנו מאשימים את הכלי במקום להאשים את עצמנו. וזה נכון אפילו בכתב. לשפה הזו יש כל כך הרבה אפשרויות שטמונות בה, ויזהר היה וירטואוז גדול בדיוק בזה, אולי יותר מכל סופר אחר. הוא נאבק איתה, עינה אותה, אבל השתדל להפיק את המרב מהשפה העברית. לא מוצאים את זה הרבה".
