"לקרוא את ספריו זה כמו לקרוא את החיים"
יוצרים, חברים ובני משפחה הגיעו ללוות את הסופר ס. יזהר בדרכו האחרונה. שמעון פרס ספד לו ואמר: "מה שבטהובן עשה מצליל ופיקאסו עשה מקו, יזהר עשה ממילים והשאיר לנו קומפוזיציות נפלאות שימשיכו להדהד"
הסופר ס. יזהר, מגדולי הסופרים בישראל, הובא הערב (ג') למנוחות בבית הקברות בגדרות. גופתו של יזהר, עטופה בתכריכים, הוצבה במרפסת ביתו שבכפר מישר, צופה אל היקב הסמוך. יוצרים, חברים ובני משפחה רבים - בהם הלית ישורון, דני קרוון, חיים גורי, שולמית אלוני, א.ב. יהושע, אריה (לובה) אליאב ומאיר שלו - ליוו את הסופר בדרכו האחרונה. יזהר, מהבולטים בסופרי דור תש"ח, הלך אתמול לעולמו בעקבות אי ספיקת לב. הוא היה בן 89 במותו. הוא הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים.
שמעון פרס נשא הספד מעל הקבר ואמר: "מה שבטהובן עשה מצליל ופיקאסו עשה מקו, יזהר עשה ממילים והשאיר לנו קומפוזיציות נפלאות שימשיכו להדהד, שהגיל אינו מקהה את יופיין...לא היה כמוהו בעל יכולת לתאר את הפרט הקטן ביותר ואת הנוסף הרחב ביותר. הוא חיבר את הדבר הנוקב ביותר עם הדבר הנפלא ביותר בלי ליצור ביניהם סתירה אלא הרמוניה. הוא היה מעורב בפוליטיקה, אהב את העם, את הצבא ואת המדינה, אבל לא עשה הנחות לאף אחד. מאז שכתב את ספרו הראשון, 'אפרים חוזר לאספסת', ישראל היא שוב ארץ אחרת. מקור כל הבעיות הוא שימוש לא נכון במילים, ויזהר היה אמן השימוש הנכון במילים...הוא היה יוצר גדול, אולי גדול יוצרי ישראל שקמה לתחיה".
יולי תמיר ספדה גם היא ואמרה: "הוא שרטט לנו מציאות שלא היינו שותפים לה, אבל נסחפנו לתוכה מתוך קריאת המלים וכמו הפכנו שותפים למעשה הבריאה הזה. עלינו לשאול את עצמנו האם השכלנו להמשיך ולברוא".
בנו של הסופר, ישראל, הקריא מעל הקבר קטע מתוך הספר "צלהבים". בנו זאב קרא את הפסקה האחרונה של "עלילות חומית", ספר לילדים ונוער שכתב יזהר. "אבא לא אהב טקסים ולא התייחס לטקסים", אמר זאב, "אבל אנחנו, המשפחה, יש לנו חוש וידענו מה לקרוא".
חיים גורי הקריא מכתב שכתב מעריץ של המנוח בשם חיים בן דור ב-1944: "מעריציך בכל הארץ מחכים בקוצר רוח לפרסום יצירתך. אני מקווה שלא יהיה זה מעשה חונף ולא יעלה על פניך חיוך של קומפלימנטים אם אגלה שקיים חוג מעריצים ליצירותיך, שמתאכזב מדי חודש עם פרסום עיתונים שאין אנו מוצאים בהם את שמך". בן דור, שהשווה את יזהר לברנר וביאליק, נהרג ארבע שנים מאוחר יותר במלחמת העצמאות.
המשוררת אגי משעול הקריאה שיר שכתבה לזכרו ומתאר את חייו של יזהר לצד הטבע: "החיים המסתחררים לפנות ערב בפיסות הסנונית / המושטים אדומים מתוך הפרח...החיים הנושפים במפוחית הלב הקטנה שבתוך החזה / הכל כולם, כולם אתה הם".
"היתה לו שפה אחרת"
לפני תחילת מסע הלוויה, אמר האמן מנשה קדישמן ל-ynet: "הכרתי אותו דרך נעמי סמילנסקי, ציירת נהדרת ותחריטאית בינלאומית. להתקרב אליו זה היה כמו לחוש רטט, כי הוא כזה אדם דגול, בייחוד כשזה נוגע למילים. הוא נתן לי פעם את 'ימי צקלג' והקדיש לי אותו. בשבילי זה היה כאילו נתן לי קמע או איקונה. עם מילים קל לבלבל את המוח, אבל הוא מעולם לא בלבל את המוח. לקרוא את הספרים שלו זה כמו לקרוא את החיים עצמם".
בן דודו של יזהר, שמעיה סמילן (סמילנסקי), סיפר כי "יזהר היה גדול ממני בשנתיים וחצי, אבל היה תמיד בוגר מאוד מאיתנו. הוא נגלה לי כמתמצה בלשון העברית עוד בתקופת ילדותנו. בשעה שהיתה עוברת הרכבת סמוך לביתנו ברחוב יהודה הלוי 30 היינו הילדים קוראים בקול ובעגה ילדותית: 'הנה המצחיקה!' ורק יזהר היה אומר 'הנה הקטר המצחיק!'. כבר אז היתה לו שפה אחרת, לא תינוקית".
פרופ' אבישי ברוורמן: "את יזהר הערצתי. הוא היה סמל לרצינות אמיתית, לאהבת הארץ ולמוסר. דווקא היום, אחרי המלחמה הזאת, אני מרגיש שבשבילי הוא דמות שחשוב שהיתה פה. אחרי המבוכה והמבולקה לגבי הערכים והמוסר, יזהר הוא סמל ליהדות, לציונות, לשורשים. מאנשים כאלה אנחנו צריכים לשאוב את הכוחות. הם צריכים להיות תמרורי הדרך שלנו".
מאיר שלו אמר: "אני מוצא את זה כואב במיוחד שהצעיר הנצחי נקבר באותה תקופה כשאנו קוברים את החיילים של המלחמה הנוכחית. היתה לו ביקורת על אספקטים מסוימים של מלחמת השחרור ומלחמת יום הכיפורים, אבל על אף הביקורת הזו - הוא היה איש של הארץ הזאת...לתאר אביב כל סופר יכול, אבל להבחין בסוגים של הקוצים, של סוף הקיץ, באבק ובשלף, זה רק הוא היה יכול. וזה מעניק תוגה נוספת למותו".
השר אופיר פז פינס אמר: "הוא היה סופר ובה בעת איש ציבור. אני מסתכל בערגה ובנוסטלגיה על תקופה שבה כדי להיות ח"כ היתה צריכה להיות לך תפיסת עולם. כיום סופרים ברמתו של ס. יזהר מדירים רגליהם מהפוליטיקה והייתי שמח אם אנשי רוח ותרבות, שפעם ראו בחיים הציבוריים שליחות, היו חוזרים בימים הקשים האלה לשירות הציבורי. החיסרון של אנשים כמוהו, לא רק בספרות, אלא גם בפוליטיקה, בולט מאוד".
ס. יזהר זכה בפרס ישראל לספרות ב-1953 ועסק בחינוך נוער ברחובות ובבן שמן, לחם במלחמת העצמאות והיה חבר כנסת למן היווסדה ועד 1967 מטעם מפא"י ורפ"י. כמו כן היה פרופסור לחינוך וספרות באוניברסיטה העברית בירושלים. בין ספריו: "אפרים חוזר לאספסת", הסיפורים "השבוי" ו"חירבת חיזעה", הרומן "ימי צקלג", "סיפורי מישור" ו"מקדמות".
