היתה לי פנטזיה להלביש את מיכל
צריך לדעת איך להפסיד לבחורה אם אתה רוצה לנצח במשחק. התמודדות של דייגים: אסור למשוך חזק, כי החוט יקרע. צריך לגלגל לאט, שהדג יחשוב שהוא הולך מרצונו
מיכלי הגיעה אלי לדירה לסוף שבוע שלם. אנשים לא יודעים מה הם מפסידים כשהם נשארים נשואים. שישי-שבת בלי הילדים, רק סקס וכיף.
עזרתי לה להתפשט, וכשעמדה ערומה הוצאתי את סרטי הנייר הסגולים. בראש שלי מקוטלגות כבר שנים דוגמאות לבגדים, עשויים רצועות נייר צרות, שמדגישים מותן, צוואר, ירך, קרסול. התחלתי לשחק איתה וראיתי איך היא בוחנת את עצמה בלבוש החדש. זה סיקרן אותה. באינסטינקט של רגע החלטתי לשנות כיוון.
"מה הכנת לאכול?" ריחרחה כשנכנסה.
חייכתי אליה, "אז חזרת אלי בגלל הקציצות, מה?"
"לא היתה לי ברירה", היא נישקה אותי, "לא נתת לי את המתכון".
"אין לי מתכון קבוע", החזקתי אותה צמודה אלי, "אני מאלתר על המקום לפי מה שבא לי".
מיכלי חייכה וסקרה את החדר מעבר לכתפי. "אתה לא סידרת לכבודי, הא?"
"לא, שום דבר". כן, בטח. רק שעה קודם גמרתי לנקות את הבית ולסדר את המטבחון, להחליף מצעים במיטה ולהניח מגבת במקום נוח, לנקות את השירותים והמקלחת, להחליף נייר טואלט ולשים אחד נוסף ליד, להכין את התערובת של הקציצות ולשים אותה במקרר, לרוקן פחים, לגזור ציפורניים, ברגליים ובידיים, לקרצף את הגוף, דיאודורנט, שערות באף, גילוח, לבדוק קונדומים, סרטי נייר, לנתק טלפונים, להחליף נרות בפמוטים, לבחור מוזיקה מתאימה ולתת לה לרוץ.
"אולי רק החלפתי מצעים". המשכתי. איזה מזל שחמש דקות לפני שהיא נכנסה היה לי שכל לבלגן את השולחן ולהניח כוס וכפית בכיור. אסור לתת למיכלי הרגשה שטרחו יותר מדי בשבילה.
"הבאתי לנו שוקולד ועוגיות", היא פרקה את התיק שלה על השולחן.
עוגיות (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
"וואלה, איזה מזל, שכחתי קינוח". היו לי ארבע חבילות של שוקולדים מכל מיני סוגים, אבל שום כוונה לספר לה עליהן. גם לא על העובדה המעניינת שכל הנשים שביקרו אצלי באחרונה הביאו עוגיות. ראיתי שהתשובה שלי מוצאת חן בעיניה. היא הוכיחה לעצמה שהיא טרחה יותר ממני על הפגישה ושמה אותי כביכול בעמדת נחיתות.
צריך לדעת איך להפסיד לבחורה אם אתה רוצה לנצח במשחק. זו התמודדות של דייגים. אסור למשוך חזק כי החוט יקרע. צריך לגלגל לאט, שהדג יחשוב שהוא הולך מרצונו.
אבוד לך, מיכלי, הסכמת, פנטזיה תמורת פנטזיה"
"אז מה הסיפור של סרטי הנייר?" שאלה כשעברנו לחדר הפנימי. "אני תמיד נהנית מסקס, אבל זאת פנטזיה לגמרי שלך. להיות לבושה רק בסרטי נייר לא עושה לי את זה".חייכתי, "אבוד לך, מיכלי, הסכמת, פנטזיה תמורת פנטזיה".
סרטי נייר (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
"יו, מה זה היה?" שאלה שעה מאוחר יותר, שוכבת בזרועותיי ערומה ודוחקת אצבע אל צלעותיי. "למה זה היה כזה טוב?"
"לא יודע בדיוק", חייכתי. אנליסטית, כל דבר היא צריכה לנתח ולהבין. "ראיתי שמשהו בקשירה של הנייר מצא חן בעינייך אז הלכתי על זה".
"אבל כבר קשרו אותי בעבר", אמרה. אלא מה. "כנראה זה היה טוב דווקא בגלל שזו קשירה עדינה כל כך, שאם הייתי זזה היא היתה נקרעת. כן. זה מה שזה", אישרה לעצמה ועברה לנתח אותי. "אתה מזדיין כמו שאתה מבשל, בלי מתכון, לפי הרגש באותו רגע. אתה יודע כמה גברים עושים סקס על מסלול קבוע? לרובם יש מתכון מוגדר שממנו לא זזים".
"זה היתרון של זיון קבוע על סטוץ חד פעמי"
מיכל סיימה את התחקיר והתכרבלה אלי חזרה. "אתה הולך ומשתפר", מילמלה לצוואר שלי כמעט בלחש, אבל חזק מספיק כדי שלוודא שאשמע. מחמאות קונות אותי. זה ממש כיף לשמוע שאתה טוב, ובמיוחד מבחורה כמו מיכל. "זה היתרון של זיון קבוע על סטוץ חד פעמי", הוסיפה.
פתאום הרגשתי תחושה מוזרה, חוט דיג נמתח וסובב אותי. פתאום לא היה לי ברור אם אני הדייג, או הדג. מי מתמרן כאן את מי? כל המחמאות האלה, זו אמת או טקטיקה?
עד סוף השבת שיחקנו בכיפופי ידיים סמויים וזיונים גלויים. משקרים זה לזו, אמרנו את האמת רק בשפת הגוף ובתנועות האגן. כשנפרדנו, מיכלי הזכירה שבעוד שבועיים תור הפנטזיה שלה, סקס על חוף הים ובמים. מקום מתאים לדיג, חשבתי. בעצם מה אכפת לי באיזה צד של החוט אני מחזיק, כל עוד יש משחק.
מה זה היה? למה זה היה כל כך טוב?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
