התאונה בסיני: "הנהג לא האט, זה כמו פיגוע"

"זה לא גורל, זה פיגוע". כך חשים פצועי תאונת האוטובוס שאירעה אתמול (יום ג') במצרים, תאונה בה נהרגו עשרה ישראלים, שעשו את דרכם חזרה מאתרי הנופש בחצי האי לבתיהם בישראל.

רבים מהפצועים עדיין מאושפזים בבתי החולים, והתמונות והתחושות לא מרפות מהם. "יכול להיות שזה היה פשוט בכוונה, הנהג לא הפסיק לתת גז גם כשצעקנו לו להאט. הוא ניצל וברח מהמקום בלי לעזור והמשטרה הגנה עליו ולקחה אותו משם", כך אומר שאדי גדבן בן 23 מכפר מזרע, שהוא ואשתו מרלין נפצעו באורח קל בתאונה. הם מאושפזים בבית החולים סורוקה בבאר שבע. דודו של שאדי נהרג בתאונה, ובני דודיו נפצעו.

• 10 ישראלים נהרגו בתאונה בנואיבה
• הפצועים רצו לעבור לישראל, המצרים התנגדו 
• עדי ראייה: "לכוחות ההצלה לקח חצי שעה"
• ח"כ חילו: בגלל מחדלי התאונה - אל תסעו לסיני

מרלין סיפרה: "פקחתי את העיניים וראיתי את האוטובוס מתגלגל, ראיתי את שאדי מולי. הוא הוציא אותי החוצה, ישבנו על הכביש וחיכינו שמישהו יעזור לנו".

שאדי הדגיש כי הנהג "היה משוגע ורשלן, הוא נסע במהירות מופרזת ולא היה לו איכפת שהוא מסיע אנשים. צעקנו לו, כולם צעקו לו שיאט אבל הוא לא ענה ואפילו הגביר את המהירות. האוטובוס התחיל להחליק בדרך והוא לא רצה לעזוב את דוושת הגז עד שהאוטובוס נפל והתהפך כמה פעמים מההר עד למטה".

גם חסן חטיב, בן משפחתם של הנוסעים באוטובוס, סיפר כי קרוביו, מהכפר עילוט שבצפון הארץ, דיווחו שהנהג נסע במהירות. "האוטובוס נסע לאט. אבל כשהוא הגיע לירידה, הוא היה ב'ניוטרל' ונסע מהר". לדבריו, "כל הנוסעים ישנו. וואסים, אחיין שלי שנפצע, ואבא שלו ג'אמל התחילו לצעוק על הנהג כי הוא נסע במהירות בירידה וכמעט נתקע באוטובוס אחר בסיבוב. רק ברגע האחרון הוא ברח ממנו. גם הנוסעים האחרים התעוררו וצעקו על הנהג. הם חשבו שהוא בכוונה פנה ימינה, ירד מהכביש והידרדר".

חטיב הוסיף: "אחרי התאונה וואסים ביקש מהנהג עזרה, אבל הוא ברח. רק אחרי שלוש שעות הגיע אמבולנס אחד שאמור היה לסייע ל-60 פצועים".   

מכוניות לא עצרו לסייע  

עבד אברהים בן 68 שמתגורר בנורווגיה, הגיע לביקור משפחתי בנצרת ונענה להצעה לנסוע לטיול בסיני. כעת הוא שוכב בבית החולים סורוקה במחלקה האורטופדית, כשהוא סובל משבעה שברים בגב ושבר באגן. רגליו מכוסות בכוויות. "כשהאוטובוס התחיל להידרדר החזקתי חזק את המושב שלפני בשתי ידיים, אחר כך שמתי את הראש בין הידיים אבל איבדתי את ההכרה. התעוררתי בלי נעליים ומהפאניקה התחלתי לרוץ למעלה, פחדתי שהאוטובוס יתפוצץ".

לדבריו, הוא הבחין בשלוש נשים שנראו מתות. "לידן ניצב ילד בוכה שפניו מכוסות בדם. התמונה הזאת לא יוצאת לי מהראש".

הפצועים גילו תמימות דעים בעניין הסיוע המצרי שלא ניתן כראוי. כוחות הצלה מישראל לא קיבלו אישור להיכנס אל המקום והפצועים נאלצו להיעזר בשירותים הלא ראויים של המצרים. "ראיתי מכוניות שעוברות ליד הכביש ולא עוצרות, הן המשיכו לנסוע מהר. פשוט לא האמנתי, רבים היו יכולים להיות היום בחיים אם היו נותנים לאמבולנסים מישראל להיכנס", סיפר איברהים.

"העמיסו אותנו על משאיות קירור בארגזים מאחור והובילו אותנו לבית חולים בנואיבה. רפת של פרות יותר טובה מהבית חולים הזה, אין מים, אין חשמל ואין מיטות. ישבנו על החול. לא היו להם אפילו כלים לעצור לנו את הדם. ספגנו אותו בחולצות שלנו", הוסיף. גם אחרי שהצליחו להגיע אל הגבול בטאבה הם נאלצו לחכות שם זמן רב עד שהמצרים הסכימו להעבירם לישראל.

בבית החולים סורוקה מאושפזת גם חמידה היב, שאיבדה את בנה בתאונה. השניים יצאו לטיול משותף, כשהבן ניצל את חופשת הסמסטר שלו מלימודי הרפואה בירדן, והגיע לביקור בארץ. הוא שכנע אותה לצאת לחופשה כפרס על ציוניו הטובים. בזמן התאונה הם ישבו זה לצד זה, אך הוא ספג פגיעה קשה. חמידה החזיקה אותו במשך כמה שעות כשהוא עדיין בחיים, אך בחלוף הזמן הוא הלך ודעך. קרוביה סיפרו כי היא שוחחה עמם על התאונה ואמרה שהיא כועסת, בייחוד על המצרים, וטוענת שהם לקחו לה את החיים.  

חטיב מפנה גם הוא אצבע מאשימה כלפי המצרים. "כל האנשים שמתו - זה באשמת המצרים, שלא נתנו לאמבולנסים שלנו להיכנס. כואב לנו שהאמבולנסים הישראליים חיכו בגבול. שני אחיינים שלי מתו תוך שלוש-ארבע שעות באוטובוס. הם הגיעו מתים לבית החולים כי המצרים לא עזרו להם. שמעתי גם על בחורה שהבן הקטן השלה מת לה בידיים, כשהם המתינו שם לחילוץ", הוסיף חטיב. 

פצועים רבים הצהירו, כי אין בכוונתם לשוב עוד למצרים. "הם לא אוהבים אותנו וקוראים לנו בוגדים. את העזרה הטובה קיבלנו מכוחות החילוץ הישראלים שקיבלו אותנו בגבול", סיפר שאדי. איברהים הבטיח להפיץ בנורבגיה את הסיפור המזעזע שעבר עליו, תוך הבטחה: "אני לעולם לא אחזור לשם, לעולם".