שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הוא ניצח
    מעט מאוד אנשים יכולים להגיד שיצאו מנצחים מהמלחמה בלבנון. צבי יחזקאלי, הזילזאל הסודי של ערוץ 10, הוא אחד מהם. האם זה גורם לו לנוח על זרי הדפנה? מה פתאום. לכל היותר, ולכבוד היומולדת, להתפנק ללילה אחד בשש שעות שינה. את יתר השעות הוא מבלה בעיקר בעבודה, וקצת ביוגה. הגבר המושלם

    ב-22:00, כשעה אחרי שהארגז עם הסנדוויצ'ים מגיע למטבחון ערוץ 10, צבי יחזקאלי מוצא את הזמן לנגוס בארוחת הערב שלו ולהרהר כיצד ואם בכלל יחגוג את יום הולדתו. היום בדיוק הוא בן 36. מסדרונות הערוץ אינם מקום מאוד פורמלי, אבל מוותרים שם על עוגה ונרות על חשבון שעות העבודה. לא שיחזקאלי מוחה. מצידו, אפשר היה לשכוח מהיום לגמרי, אבל הכתבת שהתלוותה אליו משעות הצהריים וחיפשה תובנות גיל תקופתיות, פלוס כמה ביפרים המאחלים עד 120, לא מניחים לו. "אני כבר לא אספיק להופעה של הדג נחש בזאפה", נאנח יחזקאלי אל תוך הלחמנייה. "הלהקה הזמינה אותי, אני חבר של שאנן והחבר'ה מירושלים, אבל כבר אין מצב. חשבתי אולי לקפוץ לחבר שגר קרוב ולתפוס איזה שינה ואז לצאת. אבל אני רואה שזה כבר לא יקרה".

     


    יחזקאלי בדרך לעוד סקופ (צילום: זיו קורן)

     

    למחרת הוא יעדכן אותי כי אומנם כצפוי לא יצא לקרוע את העיר, אבל הספיק להעניק לעצמו מתנה נדירה בימינו: לילה של שינה בת יותר משש שעות. "כבר חודש שאני עובד מסביב לשעון, כולל שישי ושבת, חוץ מחצי יום חופש שלקחתי, עם ארבע וחצי שעות שינה ביום, וגם הן מלאות בביפרים. בשיא הלחץ כמעט אמרתי בשידור מהשטח שאני חייב להפסיק רגע, כי אני חייב ללכת לשירותים. זה הגיע למצבים מטורפים, אבל אנחנו מחויבים לדינמיות של טלוויזיה, אין מה לעשות".

     

    כמו כל יום, גם את היום הזה פתח יחזקאלי ב-06:00 בבוקר, ועשה על האופנוע את הדרך הרגילה מביתו במושב בית נקופה אל מערכת ערוץ 10 בגבעתיים. בשעות הצהריים ערך גיחה להרי ירושלים עם חברו והשותף המקצועי, הצלם זיו קורן, ומיהר לחזור למערכת, לפגוש אותי ולהמשיך לעבוד. כשאני חוברת אל יחזקאלי הוא טמון בחדר הדסק הקטן שההתרחשות בו מרובה. חזי ושי מאכלסים אותו כעת. הם עובדים במשמרות עם עוד מספר מצומצם של חברים, בעוד יחזקאלי, ראש הדסק, נמצא שם כמעט מסביב לשעון. שמונה ערוצי טלוויזיה מרחבי העולם הערבי פתוחים לפניהם, ועיני השלושה מתרוצצות ביניהם, כשהם קולטים, מדווחים, מעבדים ועוברים הלאה במהירות הקול. המחשב פתוח על כתבה שיחזקאלי חייב לסיים; מסביב תלויות מזכרות מהלוויית ערפאת, ערמות של עיתונים בערבית מאחוריי וריח של קפה שחור ממלא את המרחב הצפוף. בין טעימת הקפה להתבוננות חטופה במסכים, לכתיבת השורות שלו למהדורה ובחזרה לקפה, יחזקאלי נראה רגיל לחלוקת קשב מיוחדת במינה. "יש כאן ערוצי טלוויזיה מלבנון, סוריה, מצרים, איראן. כל מה שקורה בעולם הערבי נמצא בחדר הזה. בזמן האחרון הזנחנו את הנושא הפלשתיני, אבל בקרוב נחזור אליו".

     

    מה אנחנו לומדים על העולם הערבי, למשל ברגע זה?

     

    "עכשיו לדוגמה, את יכולה לראות שבלבנון מתחילים לחזור לחיים נורמליים. באחד הערוצים הלבנונים משדרים כרגע שידור חוזר של הסרט 'צבי הנינג'ה'. באל מנאר ממשיכים לשדר רק את המלחמה. פתחו שם אולפן פתוח, לא שקוף כמו של ערוץ 10 אלא פתוח לגמרי, ותלו מאחורה שלט עם הכיתוב 'אנחנו ניצחנו'. נוהל השידור כעת הוא לעצור כל אדם שעובר ליד האולפן ולקחת ממנו אמירה על כמה החיזבאללה ניצח".

     

    קראתי שאין לך בכלל מקורות יהודיים.

     

    "זה נכון. יש לנו מספיק מקורות ערבים, שמבינים את החשיבות שבתקשורת. זה גם ידוע שבאל מנאר מסתכלים עלינו כפי שאנחנו מסתכלים עליהם. גם אנחנו נחשבים למקור".

     

    בהקשר הזה צריך לציין את אחד הרגעים ההזויים של המלחמה, אתה משדר ידיעה על אל מנאר, ורואה אותם רואים אותך, במראה שלא נגמרת.

     

    "נכון, זה היה מוזר. שאלתי אותם בשידור מתי הנאום של נסראללה, אבל הם כמובן לא ענו לי. מה שכן, הם התלהבו לגלות שבערוץ 10 מתייחסים אליהם".

     

    איך חיית עם ההוראה להגביל את שידורי הנאומים שלו?

     

    "לא היתה לי בעיה, כי מראש הייתי מתרגם ומשדר אותו באופן סלקטיבי. לא כל מה שנסראללה אומר זה דברים שהעם שלי צריך לשמוע. אני לא עובד בשבילו. כשהוא הפך לפרופגנדה, הייתי מוריד את דבריו ולפעמים היינו מתחלקים במסך, והוא גם לא היה על מסך שלם. אבל כשהוא אמר 'בעדה בעדה חיפה', אי אפשר היה להתעלם מזה".

     


    שמח בחדשות. יחזקאלי עם יעקב אילון (צילום: אוהד רומנו)

     

    בשעה 17:00 יחזקאלי ממהר לחדר האיפור ומחליף את חולצת הטי בחולצה מכופתרת וז'קט ("כל הבגדים שלי כבר כאן מהזמן שישנתי באולפן בשיא המלחמה"). בדרך לאולפן של רפי רשף עוצרת אותו סיגל, עורכת "מהיום למחר", ומבקשת ממנו ביאור קצר על השפעת תוצאות המלחמה על יחסינו עם הפלשתינים. יחזקאלי, המועמד לצד עדי אשכנזי מחד ואילנה דיין מאידך לפרס איש השנה בטלוויזיה, פוצח בהרצאה מאולתרת וסבלנית. ניכר שהוא יכול להמשיך שעות כל עוד מישהו מקשיב בעניין אמיתי. הוא ממשיך אל האולפן, מתייצב לצידו של רשף ובהינתן האות מנדב סיכום קצר על פרישת הצבא הלבנוני בדרום לבנון, נושא שאליו יידרש גם בכתבה מורחבת שהוא מכין לחדשות ב-20:00. בתום השידור אנחנו מתמקמים בחדר עריכת הווידאו, שם בעזרת העורך שחר, קטעי טלוויזיה רנדומליים הופכים לכתבה מתוקתקת בזמן קצר. כשצבי עוזב את החדר לכמה רגעים אני מנצלת את ההזדמנות להתחנן לקצת רכילות. "צבי הוא סופר מקצוען", שחר עונה, "הוא ואלון בן דוד הם הכי מהירים מבין כל הכתבים. יש כתבים שיושבים שעות ולא יודעים מה הם רוצים, ויכולים לזיין בשכל, צבי לא כזה. אני מכיר אותו גם מהאזרחות והוא אחלה גבר".

     

    "אבל הוא קשה", מוסיף ארז, עורך נוסף שהצטרף לשיחה שלנו. "יש לו תדמית בציבור של חביב, אמין, הורים אוהבים אותו, אבל זה לא אומר שהוא קל. בהתחלה כשעבדנו יחד הוא לא סמך עליי, לקח לו זמן, כי הוא מאוד פרפקציוניסט. אבל אז ראיתי אותו בחוץ, ליד המעלית והוא היה הרבה יותר נינוח. הוא אפילו עזר לי בבעיות עם החברה שלי".

     

    באמת? מה הוא אמר?

     

    "בדיוק רבנו, וסיפרתי לו, אז הוא אמר לי, יש לי מילה אחת בשבילך, דפדף!".

     

    אח, כמה מתאים לדימוי של הגבר הקשוח, הישן, האנטי-מטרוסקסואל. אני מתכוננת לחלוב את יחזקאלי על טכניקות נוספות לכיבוש מהיר, אך לא מספיקה. כשהוא חוזר הוא ממהר להקליט את דבר הקריינות לכתבה, בקול שהופך לפתע לסמכותי ומאיים בהרבה. כשהוא מסיים יחזקאלי מהרהר בקול על כך שמי אנחנו שנרד על צבא אחר, אפילו על הצבא של הלבנונים. ההערה הזו, שאומנם לא הוקלטה, מאפיינת לא מעט מהפרסונה הטלוויזיונית שלו. בעוד שהתפקיד המסורתי של "פרשן לענייני ערבים" תמיד היה מעונב, רשמי ופסימי עד זרא, יחזקאלי הפך אותו למקום עם קצת יותר נשימה, לעיתים אפילו חוש הומור. התלתלים אפילו גרמו לו לשאת לעיתים את הביטוי "ממזרי". "שמעתי על הדימוי הזה, של הפרשן הלא מלחיץ", הוא אומר, "זה נשמע לי מתאים. גם ככה המצב קשה, אז למה להלחיץ את העם עוד? אני פרשן, תפקידי להסביר, לא להפחיד. אנשים צריכים להבין את כל מה שמרכיב את העולם הערבי, אם יבינו שזה עולם שקיים ואין מה להילחץ, זה יכול רק לעזור. לי אין כאן תפקיד שיפוטי, אני לא גנרל. אני מי שצריך להביא לצופים את מה שהערבים חושבים. שיעשו עם זה כבר מה שהם רוצים".

     

    הגזרה ביניכם לבין ערוץ 2 מתחממת. כולל ראיון טעון שאהוד יערי נתן לאחרונה ב"7 לילות", ובו טען שערוץ 10 נסמך בעיקר על גימיקים.

     

    "על אהוד יערי יש לי דבר אחד להגיד: מפרגן לו. מעבר לתחרות בינינו, צריך להבין שכשהייתי בן 18, הוא היה בעיניי הפרשן האולטימטיבי, ועד היום הוא עושה עבודה מקצועית. שהצופים יבחרו את מי הם רוצים לראות. אני לא עוסק כאן בתחרות אישית, אלא בנושא מקצועי, והיופי הוא שכולם יכולים לראות את זה, זה הרי בטלוויזיה".

     

    עובד הדסק שי, הרבה פחות דיפלומט מאשר יחזקאלי למשמע השם יערי, ומבהיר לי מה ההבדל בין זקן השבט לג'דיי הצעיר שהגיח לפתע. "ליערי יש אומנם ידע רב וניסיון, אבל הוא ארכאי ומיושן. בניגוד אליו, צביקה מביא את מה שחשוב, לא את הגשרים שיערי היה עליהם פעם ב-82' ובגלל זה הוא חושב שהם מעניינים. צביקה מבדיל בין עיקר וטפל בתוך כמה שניות, הוא לא מתעסק בזוטות".

     


    חולם בערבית. (צילום: זיו קורן)

     

    יחזקאלי נולד בשכונת ארנונה בירושלים, לאב עולה מעיראק ואמא שנולדה בדרך מכורדיסטן לישראל. בצבא שירת ביחידת חי"ר ועם שחרורו נסע לחו"ל למשך שש שנים בשירות דיפלומטי. כשחזר נרשם ללימודים לקראת תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ובתקשורת. באותה תקופה התחיל להסתובב בשטחים לבדו, לדבר עם האנשים, ללקט עליהם מידע רב ככל שיכול היה, ולנסות להבין את כל מה שהילדות המוגנת בירושלים לא הצליחה להסביר. המלאכה הפכה להיות קריירה עיתונאית, או כמו שיחזקאלי מגדיר את זה, "משימת חיים". הוא תועל במהרה אל התקשורת הישראלית ככתב לענייני פלשתינים של גלי צה"ל. מאוחר יותר הגיח בערוץ הראשון, משם הגיע לערוץ 10.

     

    במסגרת התהליך למדת ערבית בגיל מאוחר יחסית, 26. אתה מרגיש הכי שלם איתה שאפשר?

     

    "כן, אני דובר ערבית פלשתינית שלמדתי מהשטח. אני חי במרחב דובר ערבית לגמרי. בדסק אנחנו מדברים ערבית בדרך כלל, אבל לא רצינו לעשות את זה לידך שלא תחשבי שמדברים עלייך. אני קורא בערבית, רואה בבית רק טלוויזיה ערבית, חולם בערבית. בתא הקולי שלי אני דובר בשלוש שפות - קודם ערבית, אחר כך אנגלית ורק בסוף עברית. אגב, כשהחמאס עלה, הייתי צריך לשנות את ברכת השלום ל'סלאם עלייכום', שזה יותר מקובל אצלם מהברכה שהיתה קודם כשהפתח היה בשלטון".

     

    יש משהו שהיית רוצה להבין בחברה הערבית, ואתה מרגיש שלעולם לא תצליח?

     

    "אין כזה דבר. אני מבין הכל. את הלהגים, הצלילים, הדמויות. זה לא אומר שאני יכול להתנבא לגבי העתיד, אבל זה אומר שכשאני רוצה לחקור משהו, כלום לא יעצור אותי".

     

    הם עוד מצליחים להפתיע אותך?

     

    "לאחרונה זפזפתי באחד הערוצים הלבנונים ונפלתי על תוכנית של יוגה ומדיטציה. לזה לא ציפיתי בכלל".

     

    לא סתם עצר יחזקאלי מול היוגה הלבנונית. מדובר ביוגיסט מלומד, שרק באפריל האחרון השתתף בסדנה מיוחדת ליוגה בהודו. זה הצד הפחות מוכר בחייו של יחזקאלי, שכולל מגורים במושב פסטורלי, אכילה בריאה ("אני משתדל להתרחק מקמח וסוכר לבן, בשר ועוף. השילוב בין זה לבין היוגה גרם לי להעיף כמה קילוגרמים לאחרונה ממש בקלות"), רכיבה על אופנוע ואופניים, ועוד דברים שלדעתו יכולים לעזור להרחיקו ממדורי הרכילות. "אני שם מחיצה ברורה בין החיים האישיים והמקצועיים שלי. אני לא מתערה בתל אביב ואני לא חלק מהברנז'ה. אני איש אדמה, בעצם. במושב אני מגדל זיתים, תבלינים, זעתר ירוק. החלום שלי זה להקים חווה חקלאית ללימודים אורגניים ולימודי יוגה".

     

    מי שהצליחה להגיע עד לכאן מבלי להרטיב את העמודים בריר בוודאי חיכתה לפרטים הבאים: האיש רווק. זוגתו עד לאחרונה, על פי כל הפרסומים, היתה רקדנית בטן, אבל יחזקאלי לא מאשר, לא מכחיש, ובעיקר רוצה שאפסיק לשאול. "תשמעי, אני מוכן לחשוף מעט מאוד מהחיים שלי. יוגה, אורגני, בסדר. אבל כל השאר, אם תמשיכי אני מפסיק לשתף פעולה. כעיתונאי אני מבין את הדרייב שלך, אבל זה לא ילך".

     

    בלית ברירה, עליי לפנות לקולגות כדי לקבל פתרונים. במסדרון אני תופסת את ירון לונדון, המתכונן להיכנס לאולפן, וחוקרת אותו בדבר הקסם היחזקאלי. "הוא אהוד על כל בנות ישראל, ועל אמותיהן", מפרש לי לונדון את הפרשן, "מדובר לכל הדעות במציאה כשרה, גבר חמודות. הוא עיתונאי פנטסטי, תמיד מעניק לצופים מידע שהם לא מודעים אליו, ובלי נימה שיפוטית. ההישג שלו הוא שהוא נותן היבטים מהחברה הערבית שבדרך כלל לא מסוקרים, ואלה לא בהכרח הנושאים הפוליטיים, לפעמים הם נושאים חברתיים. כמעט כל תוכנית עם צבי מזמנת הפתעות".

     

    "הוא צעיר מוכשר מאוד", מוסיף מוטי קירשנבאום, "זאת עבודה של אהבה, חייבים להיכנס אליה עם כל נימי נשמתך, להתרגש מכל התפתחות וצבי לא שומר מרחק, עושה מה שצריך. אם צריך לקחת אופנוע ולנסוע למוקטעה - הוא יעשה זאת".

     

    ועכשיו הוא גם מגה-סלב.

     

    "בסלב אני לא מבין. זה שהוא עיתונאי מצוין זה דבר אמיתי, שיימשך לאורך זמן. סלבים נמשך אצלכם בעיתון רק עד הגיליון הבא, צבי הוא מעבר לזה. אילו הוא היה גם נאה - זה בכלל היה מושלם".

     

    השעה 19:00 ויחזקאלי מחליף לז'קט נוסף, מקבל עוד ויש של איפור על הפנים ומתייצב בתוכנית הקאלט היומית שיש הטוענים שעשתה אותו לכוכב. בדרך הוא מזכיר לי בבדיחות דעת כי הסקופ שלו ב"לונדון את קירשנבאום" על הזקן הכתום של אבו טיר, שנצבע כדי להילחם בכאבי ראש, הוא מה שהכניס את הג'ינג'י כדמות ל"ארץ נהדרת". בינתיים חברו של יחזקאלי מהערוץ המתחרה, יורם בינור, כבר קיבל במדורת השבט דמות על שמו, ויחזקאלי מספר לי כי בינור לגמרי מבסוט. כשאני שואלת אם היה רוצה חיקוי בעצמו, הוא אומר כי בכל מקרה אין סיכוי. "ערוץ 2 לא עושה פרומו לערוץ 10", הוא אומר, ואני גומלת בליבי שלא לספר לו על אומלטה. מה שצבי פספס בתרבות הישראלית לא יכול להזיק לו.

     

    משהסתיימה הפינה יחזקאלי ממתין למהדורה המרכזית ומוצא שיש לו חלון של זמן לשתות איתי קפה. "זה למשל, לא היה אפשרי בשיאה של המלחמה. אנחנו עדיין עובדים בטירוף, ובכל זאת יש לציבור רצון לנוח, לשמוע דברים אחרים. אני אישית עדיין לא יודע על שום דבר שקורה ולא קשור למלחמה, אני מכוון לשם. רק לאחרונה שמעתי על פרשת דן חלוץ והמניות, כי זה שודר ברשת ערבית".

     

    בכל הבלגן הזה, יצא לך להרגיש את המצוקה של המלחמה?

     

    "איך?".

     

    לא יודעת. לפחד למשל?

     

    "מזה שאני אפחד? עברתי דברים קשים מזה, אני בוגר חמש שנות אינתיפאדה, זכרייה זביידי איים עליי בהפגנה שלו בשטחים שלא אבוא לשם יותר, הסתובבתי עם מבוקשים. אני עיתונאי, והמלחמה לא הפתיעה אותי יותר מדי. ומה לעשות, בעבודה הזאת מלחמה היא חלק מהתפריט".

     

    סל תרבות

    סרט: "מטריקס 1"

    "יש בסרט עקרונות של יוגה והתעלות עצמית שאני מאוד מתחבר אליהם. חבל שההמשכים לא היו משהו".

     

    ספר: "להצחיק את אלוהים" מאת יעל רנן ואלי תמוז

    "הוא מספר על הצד האחר של מלחמת לבנון, על סמים ואופנועים במלחמה. סיימתי אותו פעם שנייה עכשיו".

     

    טלוויזיה: משפחת סימפסון

    "אני רואה את זה בדי.וי.די, כי אין לי ערוץ 1 בבית. זו הסדרה האמריקאית היחידה עם הומור עצמי".

     

    מוזיקה: מתיסיהו

    "הייתי בכל ההופעות שלו בארץ. גיליתי אותו כבר מזמן, בעקבות התעניינותי בסצינת הרגאיי, וכשהוא הגיע לכאן לא יכולתי להפסיד".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אוהד רומנו
    מצבים מטורפים. צבי יחזקאלי
    צילום: אוהד רומנו
    הטבות למנויים
    מומלצים