אולמרט ישלם
ראש הממשלה שמח לקראת סוף השבוע לברוח מירושלים המנוכרת, אל יישובי הצפון שצמאים לשמוע ממנו הבטחות למענקי שיקום. עכשיו חסר לו שלא יעמוד בהבטחתו לבית החולים בנהריה, שם עוד זוכרים שר בריאות שאיכזב בעבר, אולמרט שמו
אולמרט ישלם 1. ב-5 ביולי 1990, בהיותו שר הבריאות, חתם אהוד אולמרט בספר האורחים של בית החולים בנהריה על התחייבות. הוא הבטיח אז שהשלמת בניית המוסד תיעשה במהרה בימינו אמן. השבוע, 16 שנים ו-19 יום אחרי, הראה לו מנהל בית החולים, פרופסור שאול שאשא, בחיוך ציני את ההתחייבות ההיא. שר הפנים, רוני בר-און, ניסה לפתור את אולמרט מהמבוכה בבדיחה: "זה לא תקף. חל על זה חוק ההתיישנות".
אבל לא איש כראש הממשלה ירתע מאתגר בגליל הצמא לתשומת לב, על פני ועדת חקירה ממלכתית ותביעות מילואימניקים להתפטרותו בירושלים המנוכרת. הוא למד שבית החולים של שאשא, המוסד הרפואי הכי צפוני בישראל, טיפל ב-1,871 נפגעים ב-34 ימי המלחמה האחרונה. זאת כמות עצומה לבית חולים בו יש רק כ-670 מיטות, ומטפל בממוצע בכ-1,000 חולים בחודש. הוא למד שהצוות המורגל באש לא ברח למרכז, כמעט כולם התייצבו לעבודה. לא היה פצוע שלא קיבל טיפול, לא כמו ברמב"ם אמנם, אבל קיבל.
מנהל בית החולים סיפר לראש הממשלה שבזמן המלחמה נותר חדר המיון בנהריה חשוף לפגיעתן הרעה של הקטיושות. כולם ידעו על הסיכון, אבל כמיטב המסורת הישראלית במלחמת הרקטות האחרונה באשר ל"מוכנות העורף" - דבר לא נעשה. כך קרה שאחת הקטיושות החטיאה אך ב-50 מטר את מיכלי החמצן הסמוכים ליחידת החירום, בה שהו אותה עת עשרות נפגעים. צריך להודות ולשבח את עושה ניסים, שאף אחד מהנפגעים לא נפגע שוב, ושאף אחד מאנשי הצוות הרפואי לא נזקק לטיפול חבריו.
ראש הממשלה אולמרט שמח על הכיבודים שאינם שגרת יומו בימים אלה, ושמח לתת הבטחה נוספת באותו ספר אורחים. הוא התחייב שנית, בכתב ובחתימת קולמוס, שיפעל לסייע בהשלמת הטעון בינוי והשלמה. חדר המיון, כמובן, יהיה היעד הראשון.
הפרופסור שאשא ואנשי צוותו הבכיר החליפו מבטים משועשעים. "נתפלל שחתימת עטו של ראש הממשלה, שווה יותר מחתימת העט של שר הבריאות", נותר סקפטי אחד הרופאים הבכירים שליוו את ביקורו של ראש הקבינט לשיקום חיפה והצפון, אהוד אולמרט.
אולמרט ישלם 2. שמעון לנקרי הוא בחור חייכן, חד מוח וחריף לשון, כזה שמתחבב בקלות, על פוליטיקאים בכירים לפחות. ראש הממשלה אולמרט ושר הפנים בר-און, אשר התארחו בלשכתו ביום חמישי האחרון, נשבו בקסמו.
אם לא אמרנו, אז לנקרי הוא ראש עיריית עכו, מאלה שהתפקדו למפלגתם של אולמרט ובר-און, קדימה. הוא ראש עירייה מוצלח, כך על פי עדותו, אשר הביא שינוי באווירת הנכאים של עיר הפיתוח על מפרץ הנעמן. הוא צמצם את האבטלה בחצי, מ-18 אחוזים לתשעה בלבד. הוא העלה את ממוצע ההצלחה בבגרות מ-45 ל-56 אחוז. והוא ניהל את העורף במלחמה, כולל ניקוי יסודי של כ-700 מקלטים פרטיים שהיו מלאים בג'אנק, ביד רמה.
מכיוון שהוא ראש לעיר שאיבדה שמונה מבניה ובנותיה במלחמה האחרונה וספגה 107 טילים, מגיע לעירו לקבל, ועוד איך. לכן הותירו אחריהם אולמרט ובר-און 20 מיליון שקל לשדרוג תל נפוליאון לפארק לאומי, ועוד כ-650 אלף שקל לתקציב השוטף, כספי מדינה למהדרין. זאת בנוסף ל-5.75 מיליון שקלים שניתנו לו עוד במהלך המלחמה.
אלא שלנקרי, בעל תיאבון, רוצה עוד ואצל שר הפנים בר-און נדלקה הנורה האדומה. משועשע משהו אמר למנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור שבידו העברת המיליארדים לצפון: "כדאי שתהדק טוב טוב את החגורה, כי אנחנו עלולים לצאת מכאן בלי המכנסיים".
בר-און אמנם משועשע, אך את תושבי הנגב כלל לא משעשעת התנהלות בכירי הממשלה בעכו ובגליל. ראש מועצת שער הנגב, אלון שוסטר, למשל, יודע שאולמרט ובר-און לא יפתחו בשביל לנקרי את תיבות הרזרבה הגנוזות באוצר של הירשזון. לדעתו, מדובר בכסף שהיה מיועד עד לפני המלחמה לנגב, כמו לסלילת מסילת הרכבת מבאר-שבע לאשקלון, שהוקפאה בימים אלה. הוא וחבריו, ראשי הרשויות בנגב, מתבוננים בעיניים כלות בהבטחות הממון המתפזרות על כל הר מהכרמל צפונה. הם המומים מאיך שממשלת אולמרט קונה בכסף שהובטח להם את המוניטין שאיבדה במלחמת הרקטות בלבנון.
אולמרט ישלם 3. רוב האזרחים בישראל אינם מכירים את ראש עיריית שאגור, אחמד דבח. אבל בשביל תושבי דיר אל-אסאד, מג'דל כרום ובועיינה, ישובים ערביים בגליל, הוא בדרך כלל האיש הכי חשוב. אלא שביום חמישי האחרון התעלה על עצמו ונהיה למלך.
וכל כך למה? כי ראש העירייה אחמד דבח, בזכות קשריו הטובים בצמרת השלטון, הביא להם מגרש כדורגל חדש ברמה גבוהה, על חשבון משלם המסים הישראלי. "בחייאת אללה" ייבנה המגרש, ככה הבטיחו לראש העירייה החבר בקדימה, קבל עם ותקשורת, ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר הפנים רוני בר-און והשר משולם נהרי מש"ס שהתלווה אליהם משום מה לסיור בצפון. זאת, כמובן, בצל טילי החיזבאללה שכפי שהגדיר זאת אולמרט: "כוּונו אל יהודים (בכרמיאל השכנה – ר.ס.), פגעו בערבים, ואותתו לכולנו שאולי הגיע הזמן לבנות מערכת יחסים חדשה בין היהודים לערביי ישראל".
כבוד ראש העירייה דבח קיבל את השרים באהלן וסהלן מעומק לב. הוא עמד בציפייתם שיהפוך אותם לרלוונטים בימים שרוב הציבור בישראל רוצה שראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל שלו יתפטרו. הם עמדו בציפיותיו, שיבואו ויראו לאוכלוסיה הערבית המופלית עד עפר שהוא יכול להיות מלך. אגב, הבסיס לציפייה ההדדית שהתגשמה היא מהיכרות מוקדמת. אבא של דבח הוא "חבר טוב טוב של אריק שרון כבר הרבה שנים", וליווה את ראש הממשלה הקודם שעות ארוכות של חוסר הכרה בינואר הקר בבית החולים הדסה בירושלים, יושב בחוץ וממתין לבשורות טובות.
באמצעות זכרונו המצוין של יו"ר בית"ר ירושלים דאז רוני בר-און, נזכר אוהד בית"ר מספר אחד אהוד אולמרט, בעונת האליפות הראשונה ב-1986. הזכרונות על הצהובים-שחורים שבאו למג'דל כרום, ניצחו וכמעט חטפו מכות, מעורר אצלו שמחה
גדולה: "אנחנו נבנה לכם מגרש כדורגל חדש וניקח על עצמנו לממן גם את קבוצות הילדים והנוער", מחייך ראש הממשלה אל עשרות הגברים הנכבדים שסביב השולחנות העמוסים כל טוב.
"בקבוצה הבוגרת תטפלו לבד, שלא תעלה לנו מהליגה השלישית ושוב תשחק מול בית"ר", מתבדח איתם הראש והם עליזים כמו ילדי גן שקיבלו הפתעה, מוחאים לו כף. אה, כן, שלא נשכח: גם לגירעון של 75 מיליון שקלים בקופה הנקובה של דבח, נמצא פתרון באמצעות הקופה של קבינט שיקום ומינוף הגליל.
