שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אהבה כמו בחלומות

    סבתא אמרה שהחיים ביום הם מאלוהים - הוא נותן והוא לוקח, אבל החיים בלילה הם עולם אחר, חיים שעליהם אנחנו יכולים לשלוט. וכך היא ישבה על מיטתי לילות רבים, מהדקת את שמיכת הפוך הנעימה משני הצדדים מתחת למזרון, עד שלמדתי איך לחלום חלומות טובים

    כשהייתי ילד היה לי חלום מפחיד שבו הייתי מגיע לחדר שלי, והנחש היה ממתין ליד המיטה ומביט בי בעיניו הצהובות והמרושעות. הייתי בורח ממנו בטירוף והוא היה שועט אחריי, גדול ומאיים, עד שהייתי מתעורר כשהפיז'מה שלי רטובה מזיעה ודמעות. אמא ואבא אמרו שזה יעבור, ורק סבתא היתה יושבת בלילות על מיטתי ומלמדת אותי איך לחלום חלומות טובים. היתה מהדקת את שמיכת הפוך הנעימה משני הצדדים מתחת למזרון, שמה בטייפ קסטה של פסנתרים ומלטפת לי את המצח בידיה החמות עד שעיניי היו נעצמות כשהיא לוחשת שעכשיו הזמן לחשוב על מה שאני רוצה לחלום עליו. סבתא אמרה שהחיים ביום הם מאלוהים - הוא נותן והוא לוקח, אבל החיים בלילה הם עולם אחר, חיים שעליהם אנחנו יכולים לשלוט. וכך היא ישבה על מיטתי לילות רבים, עד שלמדתי איך לחלום חלומות טובים.

     

    בצבא שרתתי בצנחנים. אמרו לי לפני שהתגייסתי שבצנחנים אוכלים הרבה חרא אבל זוכים בכל הבנות, אז אכלתי טונה של חרא, אבל לא קיבלתי אפילו בת אחת לרפואה. אני בחור חזק, הייתי סוחב את המאג, אבל את הבחורות סחבו אחרים. אחרי השחרור המשכתי לגור בבית, כי רציתי לחסוך כסף. הייתי מתעורר בשש בבוקר ותופס את האוטובוס למוסך של אברהם שליד התחנה המרכזית הישנה, לוקח ארגז כלים אפור ומשחיל את גופי הגדול מתחת למכוניות. בחמש אחר הצהריים הייתי מתקלח ונוסע ישר לפיצריה של דני, לוקח קטנוע אדום וטס לחלק פיצות לזוגות צעירים. כך הייתי עובד עד חצות. שישה ימים בשבוע במוסך ושבעה בפיצריה. ובכל הימים שהייתי שוכב מתחת למכוניות או חולף עם האופנוע בין הפקקים הייתי חושב עליה. זו שמחכה לי.

     

    הייתי חולם על הרגע בו גם אני אהיה זוג צעיר

    הייתי מגיע עם הפיצה לבתים של זוגות צעירים וחולם על הרגע בו גם אני אהיה זוג צעיר. ובינתיים הייתי מחכה וחוסך. לא קניתי בגדים ודיסקים, וחוץ מהמבורגר וצ'יפס בצהריים הייתי מוציא רק 300 שקל בשבוע בבית הצהוב. כל יום שלישי הייתי עוזב את הפיצריה שעה קודם, נוסע לבית הצהוב באלנבי ובוחר מישהי. אני מעדיף את נטלי, אבל אני לא מתעקש אם היא לא פנויה, כי זו לא אהבה, אני יודע, רק פורקן של בחור צעיר. אז אני חזק, וגם אחרי יום עבודה קשה לא מתעייף בקלות, אלא שיש לי רק חצי שעה, ולא תמיד אני מספיק פעמיים. אז אברהם מהמוסך נתן לי כמה כדורי ויאגרה וחתכתי אותם לחתיכות קטנות. ככה לפעמים אני לוקח חתיכה אחת, אולי רבע כדור, וזה עושה לי קצת כאב ראש, אבל אני לא צריך לחכות ויכול לנצל את כל החצי שעה. אבל עדיין ידעתי שהתקופה הזו היא רק הקדמה לסיפור האמיתי של חיי.

     

    יום אחד הלכתי להסתפר. אני בחור חזק, אבל לא יפה, אז אני לא משקיע בתספורת. פעם בחודש אני הולך ל"מספרת החלומות" של אהרון הזקן, שמספר אותי מכיתה ג' באותה התספורת. בזמן שחיכיתי לקחתי מגזין והפכתי בין הדפים, ופתאום ראיתי אותה. משתרעת על שני עמודים בשמלת תחרה שחורה ואומרת בכותרת: "אני מחכה לו, לבחור חלומותיי, שיהיה חזק וידע לאהוב אותי". אורנית.

     

    באותו הלילה אורנית באה אליי בחלום

    כשיצאתי מ"מספרת החלומות" היו לי בלב פרפורים ובכיס - הכתבה מהמגזין. פעמיים קראתי את הכתבה ולא נרגעתי. זו היא, ללא ספק. אורנית חלמה על גבר שהיה בקרבי, עם העדפה לצנחנים, ושיהיה חזק ויוכל לתמוך. היא בחורה רגישה, למרות שאנשים חושבים שהיא קלילה, כי היא משחקת בערוץ הילדים וגם מדגמנת קצת. באותו יום נזכרתי בסבתא הטובה שלי שלימדה אותי לחלום חלומות טובים. ידעתי שאני יכול כמו פעם לחלום על דברים שאני רוצה באמת. ובאותו הלילה אורנית באה אליי בחלום.

     


    היא אמרה שהיא יכולה לזהות צנחן גם אם הוא שליח פיצה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

     

     

    צלצלתי בדלת של בית בצפון תל אביב. כשהיא פתחה את הדלת, הפיצה הסתירה לי אותה. אמרתי לה שזה חצי פטריות וחצי אננס, והיא הניחה על השולחן שטר של מאה שקל ואמרה לי לשמור לעצמי את העודף. הודיתי לה, ולפני שיצאתי היא שאלה אם יש לי נעליים אדומות. אז חייכתי, ואפילו הצלקות נבלעו לי בפנים כשהיא אמרה שהיא יכולה לזהות צנחן גם אם הוא שליח פיצה. היא סיפרה לי על עולם הדוגמנות, שזה לא כמו שחושבים, והיא בסך הכל מחפשת גבר חזק שיתמוך בה. מלמלתי לה: "אני חזק". היא חייכה וביקשה שארשום את הטלפון שלי על הקרטון של הפיצה.

     

    בבוקר התעוררתי כמו כוכב. מרחתי המון מיונז על הסנדוויץ', ואמא שאלה אם הכרתי מישהי. עניתי לה שעוד מוקדם לדעת ויצאתי באושר אל האוטובוס. אברהם אמר שאני נראה כמו פיצוץ של אנרגיה ושאל אם לקחתי כדור שלם של ויאגרה. היום עף לי כמו פומה, ואני משחר לטרף בלילה, כי אני טוב בלילות. נכנסתי למיטה בהתרגשות וביקשתי מאלוהים שיעזור לי עם אורנית. דייט ראשון, ואני לא בטוח מה עושים.

     

    אספתי אותה והלכנו לסרט. בקולנוע לחשתי שאני חושב שאני מתאהב בה, והיא ליטפה לי את היד ואמרה שזה הדדי. אחרי הסרט הלכנו לשתות קפה בבוגרשוב. היא הזמינה הפוך ואני הזמנתי בירה, כי ידעתי שעוד אצטרך לאזור אומץ בסיום הערב הזה. ואמנם, לפני שנפרדנו היא אמרה שהיא לא יודעת מה לעשות, כי היא התאהבה בצנחן עם נעלים אדומות. אז נישקתי אותה.

     

    לא היה עוד בית צהוב, ולא הייתי מביט על בחורות ברחוב

    חיי השתנו מאז שהתחלתי לחלום על אורנית באופן קבוע. הייתי חי ביום בשביל להגיע ללילה. לא היה עוד בית צהוב, ולא הייתי מביט על בחורות ברחוב, כי כל לילה אורנית היתה שם בשבילי, והיו לנו חיי זוגיות מושלמים. היה החלום הקבוע שבו אנחנו יוצאים לקפה או לסרט, אבל ידעתי גם לגוון את חיי הזוגיות. כשהיא רצתה לטייל בסיני קניתי מפיץ חום, כשתכננו טיול בצפון בג'יפ פתוח קניתי מאוורר, וכשהייתי מתכונן ללילה של סקס הייתי לוקח חצי כדור ויאגרה לפני השינה ומקפיד להירדם על הבטן.

     

    בהתחלה עוד הייתי מזכיר לה שזה רק החלום שלי וסיפרתי לה איך סבתא לימדה אותי לחלום על דברים שאוהבים, אבל היא היתה נעלבת, צובטת אותי ומוכיחה שזה בעצם לא חלום, כי היא המציאות. כבר לא הייתי בטוח איפה באמת המציאות, אבל הגעתי למסקנה שעדיף לא להתעמק יותר מדי בסוגיה הזו. העיקר שיש לי חברה ואני מאושר.

    אחרי חודש שיצאנו הרגשתי שאנחנו צריכים יותר זמן יחד, אז עזבתי את העבודה בפיצריה והייתי הולך לישון כבר בשמונה בערב. בהתחלה היה לי קשה להירדם מוקדם כל כך, אבל אחרי שאברהם השיג לי כדורי שינה הייתי נרדם כמו תינוק.

     

    אמא אמרה שזה מוזר שאני ישן בשמונה בערב

    זו היתה התקופה היפה של חיי, אני ואורנית במשך עשר 10 שעות, ורק היחס מההורים שלי העציב אותי. אמא אמרה שזה מוזר שאני ישן בשמונה בערב ושאלה אם אני בדיכאון, ואבא לא הפסיק לשגע אותי שזו היתה טעות לעזוב את העבודה בפיצריה, כי חשוב לחסוך. הבלגתי ולא התווכחתי איתם. סיפרתי לאורנית שהם לא תומכים במערכת היחסים שלנו, והיא אמרה שכשיגיע הרגע המתאים היא בעצמה תיכנס להם לחלום ותספר את האמת.

     

    אלא שהפיצוץ התרחש לפני כן, כשהחלטתי שאני רוצה עוד זמן עם אורנית ואמרתי להורים שלי שהתפטרתי גם מעבודת הבוקר במוסך. אבא השתולל וצעק שאני כלומניק, אמא לא הפסיקה לבכות. זרקתי בגדים לתרמיל מהצבא ולקחתי את הקומפקט דיסק ואת שמיכת הפוך. מצאתי דירת חדר באלנבי ועבודה של חצי יום בהובלות שהכניסה לי מספיק לשכר דירה, פלאפל בצהריים, פיצה בערב, ומלאי של כדורי שינה. הבעייה היחידה היתה דייזי, השכנה החדשה באלנבי, שהיתה דופקת לי על התקרה כשהמוזיקה הפריעה לה. דייזי בת 60, אבל היא גדולה, יש לה זקן והיא מאיימת שהיא תחנוק אותי.

     


    שמתי את "באנו לכאן מתחת לשמיים" בפול ווליום. דייויד ברוזה (צילום: תומריקו)

     

     

    אבל התגברתי על המכשולים ועל הדפיקות על התקרה, והייתי כבר ישן 16 שעות כל יום. אורנית הבינה גם היא שזו מערכת יחסים רצינית, אחת של פעם בחיים, ולילה אחד, כשטיילנו בשאנז אליזה בפריז, היא החזיקה לי את היד חזק ושאלה אם אני חושב שהגיע הזמן לחתונה. אני זוכר שרעדתי מהתרגשות והתעוררתי. הייתי שטוף זיעה וקצת רטוב מהסקס שאני ואורנית עשינו במלון בפריז, אבל לא החלפתי תחתונים ורצתי בטירוף לארון המקלחת ובלעתי שלושה כדורי שינה במכה. הייתי חייב לומר לה שאני מוכן ורוצה לבלות איתה את חיי. לפני שנכנסתי למיטה שמתי את "באנו לכאן מתחת לשמיים" של דייויד ברוזה בפול ווליום ותכנתתי את השיר שינגן פעם אחר פעם. התכרבלתי בפוך בחיוך והלב דפק לי כמו מאג. הנה אני בא, אהובתי.

     

    היא הולכת על קצות האצבעות, יפה, בשמלה לבנה של כלה ועל ראשה זר פרחים. אנחנו שומעים את דייויד ברוזה יורד אלינו ממצדה עם הגיטרה. הרבי מציג לנו כמה כוסות ומבקש שנבחר אחת, ואורנית אומרת לו שזה לא משנה, כי החתן שלה יכול לשבור כל אחת. אז הרבי שולף ספל מתכת של צה"ל ואומר: "נראה אותך, צנחן גיבור, שובר את הספל הזה".

     

    כולם מביטים בי בדומיה. אני מרגיש שזה הרגע שיכריע אם אני בחלום או במציאות, אם אני שווה משהו, או שאבא צודק ואני סתם כלומניק. אני מביט באורנית בכדי לאגור כוח. היא יפה כל כך בשמלת כלה. אני גם רוצה להיות זוג צעיר ושיביאו לי פיצה הביתה. אני מרים את הרגל עם הנעל האדומה...

     

    אלא שפתאום אני שומע יריות. אני מחבק את אורנית ואומר לה לשכב על הרצפה ומחפש את כיוון הירי. היריות גוברות, אני שומע מישהי בקהל מבקשת להנמיך את המוזיקה, ואני מתעורר. "תנמיך כבר את המוזיקה, משוגע", צועקת לי דייזי השכנה מלמעלה ודופקת בתקרה. "תסתמי", אני עונה לה, כי איך היא מעיזה להעיר אותי כשהייתי כל כך קרוב להפוך את אורנית למציאות. רק צריך לשים לה את הטבעת, ואני מאמין שאלוהים יהפוך את החלום והמציאות. אני לא נוגע בווליום של המוזיקה, כי אורנית אמרה שהיא רוצה את השיר הזה מתחת לחופה. אני בולע עוד שישה כדורי שינה ונכנס לפוך.

     

    היא באה אליי בשמלה לבנה והינומה על הפנים. אני שואל את הרבי למה צריך הינומה, והוא מבקש לא לשאול שאלות ולחזור לשורה. אני שותק ושם את הטבעת על האצבע של אורנית, ומרים לה את ההינומה כדי לנשק אותה.

     

    דייויד ברוזה מרגיש את הרגע הרע ומפסיק לשיר

    אלא שאז, אני מגלה שזו לא אורנית שם בחופה מתחת להינומה, אלא דייזי. היא עומדת שם מחייכת, עם הזקן והרולים בשיער. עבדת עליי, לבן, אני אומר לרבי, והוא צוחק ומסביר לי שדייזי היא האחות הגדולה של אורנית ומקובל אצלם במשפחה שמחתנים את האחות הגדולה קודם. אבל אם אני אחלום עוד שבע שנים ואחתום קבע - הוא ייתן לי גם את אורנית.

     

    דייויד ברוזה מרגיש את הרגע הרע ומפסיק לשיר. אני שומע את דייזי צועקת שהיא תחנוק אותי, ואני פותח עיניים כדי לצאת מהחלום הרע, כי אולי אורנית מחכה לי כבר במציאות.

     

    אלא ששוב אני רואה את דייזי. היא עומדת ליד הסטריאו המרוסק שלי, ויש לה ביד מערוך. היא מכה בסטריאו עוד מספר פעמים, לוודא שהוא לא ינגן יותר, וצועקת שיום אחד היא תחנוק אותי. דייזי בחלום ודייזי במציאות, אבל איפה אורנית?

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הייתי חי ביום בשביל להגיע ללילה ולחלום עליה
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים