קחי אותם הביתה

קפיצה לעומק

מוזיקה עלמה

פט שופ בויז: Fundeamental

המילניום החדש לא עשה טוב למעריצי הפט שופ בויז. אחרי שב-99' הוציאו הצמד את Nightlife , שהיה אלבום מוצלח אבל שולי, הם שקעו לסדרה של אוספים, אלבומים בינוניים ופרויקטים יומרניים. לשמחתנו, כל זה היסטוריה, והאלבום התשיעי החדש שלהם מוצא אותם רעננים, בוגרים ומפתיעים.

Fundamental נע בטווח שבין הכיפי למרגש. בצד אחד שירים מקפיצים בסגנון אלקטרו-קלאש מהנה עד עוקצני; בצד השני שירים איטיים, מהורהרים, מרחפים ונוגים. בעיקר "קזנובה בגיהנום", שימרח אתכן בכל פעם שתשמעו את החצוצרות בפזמון.

הפט שופ בויז הבינו שבגילם הם כבר יכולים להרשות לעצמם להשתחרר מהמוטיבציות הפופיות הקלילות, ולכתוב גם שירים עמוקים ומעניינים. באלבום הזה הם אכן מציגים מבט בוגר על נושאים אישיים כמו אהבה ובגידה ומצב העולם, כולל התייחסויות מרירות-משעשעות למאה ה-20.

על שירה מתוקה ומילים מרירות

מוזיקה עלמה

רג'ינה ספקטור:Begin to hope

אין ספק שרג'ינה ספקטור היא אחת היוצרות הכי מגניבות שיש כיום, והאלבום החדש שלה ייכנס לכן ללב ולאוזן כבר בשמיעה ראשונה. ספקטור היא יהודייה יוצאת חבר העמים, שעלתה עם המשפחה לברונקס בגיל תשע; את השורשים המזרח אירופיים שלה אפשר לשמוע בשירים היחידים שבהם היא שרה בשפת האם שלה, ובצלילי הפסנתר הקלאסי שמלווים אותם.

Begin to hope הוא האלבום הרביעי שלה, והראשון שיוצא בחברת תקליטים גדולה. בהתאם לכך הוא נשמע הרבה פחות עצמאי והרבה יותר פופי מהאלבומים הקודמים: אם פעם היא היתה לבד עם הפסנתר, עכשיו היא מקיפה את עצמה בכלי מיתר, בביט אלקטרוני רך, ובין לבין גם בגיטרות. אבל אין מה לחשוש; מי שאהבה את ספקטור בעבר תזהה אותה גם כאן, ביתית כמו קרול קינג, דוקרת כמו פי.ג'יי הארווי, מפסנתרת כמו טורי איימוס, בלוזית כמו בילי הולידיי - ומאוד בלתי צפויה באופן שבו היא מתניידת בין כל צידי האישיות שלה.

רוב השירים באלבום מתוזמרים במינימליזם שמדגיש את הנוכחות של ספקטור כזמרת. הקול וההגשה שלה תמימים ומתוקים, אבל אל תיתנו לזה להעלים את האירוניה החריפה שמתחבאת בטקסטים. אם לסכם בקצרה, זאת המוזיקה הנשית הכי טובה ששמעתי השנה.

הגודייבה של הפופ

נלי פורטאדו היא כוכבת פופ מסוג אחר. להבדיל מסוכריות כמו בריטני ספירס, ג'סיקה סימפסון וכריסטינה אגילרה, היא תמיד הצליחה להביא זווית אלטרנטיבית למיינסטרים. אולי זה בגלל שהיא כותבת בעצמה את החומרים שלה, ואולי זה גם בגלל שהיא לא נראית כמו בימבו.

האלבום החדש של פורטאדו, Loose, שומר על קו פופי איכותי ונשאר מעניין כמעט לכל אורכו, ואפשר להניח שהוא יתפוס חזק ברדיו ועל הרחבות. לשולחן ההפקה היא הושיבה את טימבלנד, שקנה את עולמו אחרי שהפיק את מיסי אליוט; טימבלנד הרכיב לשירים של נלי סאונד שמתכתב עם שנות ה-80, למשל במקלדות צ'יזיות ובמקצבי אלקטרו לצד רגאייטון, ובאופן כללי שמר על צליל מעודכן וקצבי.

חוץ מכותבת פופ לא רעה, פורטאדו היא גם זמרת ורסטילית שחוגגת על הגבול שבין שירה לראפ, ועוברת בהצלחה מנמוך לגבוה ומאיטי למהיר. אז למרות כמה רגעים חלשים, ואפילו שהיא לא הולכת עם הקול שלה עד הסוף, מדובר כאן בשעה כיפית של מוזיקה מקפיצה.