גובה ומשקל תקינים: גם זה חשוב לכיתה א'

כשמדברים על מוכנות הילדים לכיתה א' - רוב הפעמים דנים ביכולת הילד להתרכז, לשבת מול לוח לאורך זמן ולהפנים מערכת חוקים נוקשה יותר משל הגן. אבל זה לא הכל. חלק מסולם ההשגים וההתפתחות הנדרשים מהילדים עם כניסתם לבית-הספר היא גם התפתחות מוטורית מתאימה.

בשפת המומחים זה נקרא: בשלות גרפו-מוטורית - אותה יכולת לאחיזה, לשימוש ולשליטה בעיפרון, והיא נדרשת כדי להצליח במשימת הכתיבה בבית הספר. מיומנות זאת מתפתחת ביחד עם ההבשלה של מערכת העצבים. להתפתחות זאת אין קשר לגיל כרונולוגי מדוייק אך על פי רוב מצפים מהילדים בגילאי 5-7 להגיע ליכולת זו. 

בשלות גרפו-מוטורית היא רק דוגמא אחת לכישורים גופניים הנדרשים בבית הספר בתחום המוטוריקה העדינה. עוד יכולות מוטוריות נדרשות בגילאים אלו הן: יכולת לתנועה רחבה ועדינה ולשליטה בגוף, מוטיבציה לתנועה ולשימוש בגוף בחופשיות וביעילות, ולבסוף גם את תפיסת הגוף ואת דימוי הגוף הנגזרים מהחוויה הפנימית של החיבור לגוף והשימוש בו. בריאותו הגופנית וגדילתו התקינה של הילד בתקופה זו הם מרכיבים חשובים ביותר המשפיעים על ההתפתחות ועל האופן בו הוא יתפס בחברת הילדים.

מי הזיז את המוטוריקה שלי

לא בהכרח, אבל ילד צנום ונמוך יתפס כפחות חזק וכיותר פגיע ולהיפך. גובהו של הילד, מראהו הכללי ומשקלו הם לעיתים גורם שנלקח בחשבון ביחד עם מרכיבים רבים אחרים בשאלת הבשלות הכוללת לעליה לכיתה א'. מאפיינים פיזיים לעולם לא יהיו מרכיב מרכזי או בלעדי בהחלטה. עם זאת, צירופם למכלול השיקולים בעד או נגד עליה לכיתה א' נדרש, מפני שהמרכיב של נוכחות גופנית ותפיסה גופנית יכול לקבוע לא מעט את האינטראקציה עם בני הגיל ואת תחושת המוגנות בבית הספר. כאמור, השליטה הנוחה בגוף והשימוש החופשי והמותאם בו, משליכים על הדימוי העצמי בתחום החברתי ובתחומים אחרים רבים, אך ברור מעל לכל ספק כי השתלבות חברתית, מושפעת מאוד מדימוי עצמי גופני ומשימוש בשל בגוף. לנסיבות אלו קל לחוש אמפתיה כהורים, מאחר שהקשר בין דימוי עצמי גופני לבין השתלבות חברתית ממשיך להתקיים בכל גיל.

בדיקת ראיה ומיקוד ראיה ובדיקת שמיעה לילדים בטרם כניסתם לכיתה א' מומלצות גם הן, אך רק בחלק מן המקרים הן נערכות בבתי הספר ביזמת המערכת החינוכית ומטעמה. חוזקה של חגורת הכתפיים ומנח הראש ביציבה (היכולת להחזיק את הראש זקוף ללא מאמץ רב), שניהם חשובים ביותר כך שתתאפשר ישיבה נוחה בכיתה, זקופה ורפויית שרירים, לאורך זמן. מתח שרירי מיותר עלול לגייס מאמץ שיעלה כאב ושניהם יקשו על פניות רגשית ויקטינו את משאבי הקשב והריכוז של הילד. כפי שיוצע בהמשך, אבחון קצר של מרפאה בעיסוק יכול לזהות קושי התפתחותי מוטורי העלול להשליך על תפקוד בכיתה, אם עולה חשש לקיומו.

פה סגור, ידיים ועיניים משולבות

תחום המוטוריקה הגסה (התנועות ה"גדולות" של הגוף) כולל את השליטה בתנועות של השרירים הגדולים: שליטה בהליכה יציבה ובהליכה על קו ישר, בקפיצה על רגל אחת ובריצה, טיפוס לגובה, שיווי משקל ויכולת להחזיק חפצים בשיווי משקל, השלכת כדור ובעיטה בכדור, דילוגים ועוד. מוטוריקה "גסה" נדרשת יותר בחצר בית הספר ובשיעורי ההתעמלות מאשר בתוך הכיתה והיא משליכה פחות מאשר המוטוריקה ה"עדינה" על איכות הלמידה ועל קשים העלולים לעלות בהתמודדות עם מטלות לימודיות בכיתה.

תחום המוטוריקה העדינה (התנועות ה"קטנות" וה"עדינות" של הגוף) בהקשר לכניסה בשלה לבית הספר, מתייחס בעיקר לאחיזת העיפרון, לכתיבה ולהעתקה, יכולת התלויה בשליטה שרירית בתנועות העדינות. שני מרכיבים חשובים מזוהים כאן עם יכולת להעתיק ולכתוב.

הראשון הוא תיאום בין העין ליד (ויזו-מוטורי).  אפשר לצפות בהתפתחות היכולת של היד לתאם בין מה שנקלט בעין לבין המוטוריקה של היד בשעה שהוא גוזר, מדביק, משחיל חרוזים, מרכיב חלקים, מכניס חפצים קטנים זה לתוך זה או משלב ביניהם (כמו בין אבני משחק קטנות או חלקי פלסטיק המתחברים לשלם עם או בלי משמעות). בבית הספר תבוא יכולת זאת לידי ביטוי בתיאום בין העין המתבוננת בלוח לבין היד המעתיקה את מה שצפתה בו העין, יכולת חשובה ביותר להסתגלות ללמידה פרונטאלית בכיתה.

גזור הדבק: פיתוח מיומנויות מוטוריות

כדי לפתח מיומנויות אלו אצל הילד לא צריך יותר מאשר לעודד אותו לפעול. בחוגים או בחצר, בבית ומחוץ לו, בנוכחות ילדים אחרים וכשהוא לבדו, כדאי לעודד את הילד לשימוש בגוף דרך הליכה וריצה, החלקה על רולר-בליידס ורכיבה על אופניים (שיווי משקל), זחילה וקפיצה, טיפוס מבוקר, סגירת רוכסנים, ציור ועבודה בצבעי אצבעות, קשירת שרוכי נעליים, צחצוח שיניים ורכיסת כפתורים, השחלת חרוזים, הדבקה והרכבה (למשל, של קוביות משחק משתלבות).

עבודה מתונה תוך השתדלות מכוונת של ההורים לפתח מיומנויות מוטוריות אצל הילד, צריכה להספיק כדי להתגבר על עיכובים התפתחותיים קלים גם אם אלו ממשיכים אל תוך שנת הלימודים הראשונה. עידוד והתייחסות מאפשרת אכן יכולים לעזור מעט במקרים רבים, אולם לעיתים דרושה התייחסות פרא רפואית מקצועית תוך התערבות של מרפאה בעיסוק. התייעצות כזאת ולאחריה אבחון וטיפול על פי הממצאים, יכולה להדרש במקרים בהם הילד לא משיג הישגים מתאימים למצופה מגילו בגיל זה.

קושי ביצירת קו, קושי באחיזת עיפרון, קושי בקפיצה או בריצה, המנעות כללית מפעילות פיזית ומשימוש בגוף, כל אלו הם איתות לכך שכדאי להתייעץ עם עם מומחה בריפוי בעיסוק לילדים. אם אכן מאובחנת בעייה כדאי ליידע את מערכת בית הספר לרבות המחנכת והיועצת.

הכותב הוא פסיכולוג חינוכי מומחה ומתמחה בפסיכולוגיה קלינית