איך בעצם יכולים שני גברים בישראל להתחתן?
התחלנו לנסות להבין את האפשרויות שעומדות בפנינו. נראה שבכל מקרה, הנישואים שלנו לא יוכרו בארץ כנישואים רגילים. ניתן לעשות חוזה זוגיות המפרט את הזכויות והחובות של כל צד באמצעות עורך דין, אך מה שונה חוזה זה מהסכם ממון שיכול כל זוג לעשותו?
אנחנו יושבים ומדברים ומעלים אפשרויות. התכשיט ואני, וגם כל הסובבים אותנו, לא היינו מעולם בחתונה של שני גברים. שמענו על זה, קראנו על זה, אחרי הכל ראינו פה ושם את הסדרה "הכי גאים שיש", אז אי אפשר לומר שאנחנו לא בעלי השכלה קווירית נאותה. אבל שם זה נראה כל כך פשוט...
התחלנו לנסות להבין את האפשרויות שעומדות בפנינו. נראה שבכל מקרה, הנישואים שלנו לא יוכרו בארץ כנישואים רגילים, במתכונת המקובלת. ניתן לעשות חוזה זוגיות המפרט את הזכויות והחובות של כל אחד מהצדדים באמצעות עורך דין, אך מה שונה חוזה זה מהסכם ממון שיכול כל זוג לעשותו בכל שעה ובכל סטטוס? ובעיקר, מה לו ולחתונתנו?
אולי נוותר על החוזה הזה. נקיים אירוע, נתחייב באיזושהי דרך רומנטית ומרגשת, מבלי לחתום על משהו שיכול להצטייר כאילו אנחנו אונסים את האירוע להפוך ולהיות חתונה רגילה. החוזה הזה מבחינתי, בעצם הימצאותו, יכול להדגיש את ההיפך, את ה"אין הכרה רשמית", את התחליף הלא מספק. לכן נראה לי שאני נוטה להתרכז במציאת צורה נעימה יותר להתחתן.
אני קורא בעיתון על זוג גברים שהתחתנו בקנדה
בשבת אחת, בעודנו מתלבטים בצירוף רדיו ועיתונים, אני קורא לפתע בעיתון כותרת שמדברת על זוג גברים שהתחתנו בקנדה. בינגו! כאילו זימנתי אליי את הכתבה בזמן המתאים. דובר שם בזוג גברים מישראל, שניצל את החוק החדש שחוקק במחוז אונטריו בקנדה, אשר שינה את הגדרת הנישואים להגדרה המכילה גם נישואים חד מיניים. טוב, נו, זה מעודד, אבל מה חדש? יש נישואים כאלה גם באירופה? בטח אחד מהם הוא קנדי או משהו כזה... אני ממשיך לקרוא ומתבהרת לי התשובה: בעקבות שינוי בחוק ופתיחת מוסד הנישואים במחוז אונטריו בקנדה, ובשילוב העובדה שבקנדה, כמו בקפריסין ובאיטליה, זוגות שמבקשים להינשא לא צריכים להיות אזרחי המדינה בה הם נישאים. כלומר, מציאות בה התכשיט ואני יכולים להינשא בקנדה כנשואים אזרחיים לכל דבר. אני לא מאמין, אולי זו התשובה שלנו. כולי נרגש, אני צועק לתכשיט שהוא חייב, פשוט חייב לקרוא את זה, אולי מצאנו לנו את הפתרון.
על פניו נראה שאכן נוכל להתחתן בקנדה ונחזור לארץ נשואים, ממש כמו זוג חברים שלנו, שהתחתנו באיטליה סתם כי הם לא רצו להתחתן בחתונה דתית, וכמו זוג חברים אחר שלנו שהתחתנו בקפריסין, כי היא לא יהודיה.
השאלה היא באמת מה יהיה אחר כך. בסדר, התחתנו בקנדה, נקבל את המסמכים שאנחנו נשואים לפי החוק הקנדי. יופי לנו. אבל זוגיות חד מינית לא מוכרת בישראל, אז בעצם בשביל מה לטרוח ולנסוע מעבר לים? ובמה שונה מסמך זה מחוזה באמצעות עורך דין בארץ?
אירוע שיסמל את האיחוד שלנו, הצהרה מול יקירנו
התכשיט אומר שלדעתו זה נראה נחמד, אבל אולי חסר טעם. הוא מבחינתו רוצה לראות את החתונה שלנו כאירוע שיסמל את האיחוד שלנו, כהצהרה מול כל היקרים לנו. לעמוד מול כולם, מול אבא, אמא, כל המשפחה, חברים ותומכים, ולומר להם בריש גלי: "החלטנו להמשיך את חיינו יחד, כאן מול כולכם. אנחנו מתחייבים, לתמוך, לאהוב, להיות האחד בשביל השני, להוות מקלט, לקבל ולהעניק, ובעיקר להמשיך מכאן יחד, בידיים שלובות, בדרך הארוכה כזוג נשוי לכל דבר, עד שהמוות יפריד בינינו". הוא לא צריך את הנסיעה הארוכה הזו, שאגב כרוכה בהוצאה כספית לא מבוטלת, את החתימה על מסמך, בארץ זרה, ועוד על אחת כמה וכמה שאין לו שום תוקף בארץ. לדבריו, התוקף הוא בעצם ההצהרה מול כל היקרים לנו, שהרי כל מסמך שלא יהיה, שנחתום עליו לא יהיה שווה את הנייר שעליו הוא מודפס, אם לא נדע לקיים בינינו מערכת יחסים זוגית טובה המושתתת על אימון, אהבה, תמיכה, הערכה, קבלה והבנה הדדית.
אבל כמובן, כהרגלו בקודש, מסייג התכשיט את דבריו ואומר, שלמרות זאת הוא לא יתנגד לנסוע לקנדה, אם בכל זאת ארצה לנסוע ולהתחתן שם, אם ארגיש שזה חשוב לי. כמו שאני תמיד אומר, הוא כל כך מבין, כל כך מתחשב, שפשוט אין עליו.
האמת, דבריו של התכשיט נשמעים לי די משכנעים, שהרי מדובר פה בזוגיות שלי ושלו, והאדם היחידי שאני צריך לתת לו דין וחשבון בקשר הזה הוא בן זוגי, אז באמת אולי זה מיותר? טוב, אני צריך עוד לחשוב על זה...
- באדיבות חוצפה - הכוח לשנות.
לפנייה לכתב/ת 
