לאט אבל בטוח, התאהבתי
תמיד הצלחתי לדחוס מערכת יחסים שלמה לזמן כה קצר, אולי מהפחד שהיא לא תהיה ארוכה דיה לתת לדברים את הזמן שלהם. הפעם, בגלל הנסיבות המיוחדות של חייו, זו היתה היכרות סלואו מושן. על פי הספרים הלא כתובים של עולם ההיכרויות, לא היה בינינו כלום, אז איך זה ייתכן?
"איך יש לך רגשות, הרי לא היה בינינו כלום עדיין", שאל אותי עם עיניו הכחולות.
על פי הספרים הלא כתובים של עולם ההיכרויות, הוא אכן צדק: לא היה בינינו כלום עדיין. נפגשנו כמה פעמים לא רצופות במהלך כל התקופה. לא היה בינינו מגע פיזי, כזה שמצדיק חיפוש אחר החסידה בעקבותיו. על פניו, לא היה בינינו כלום. ובכל זאת, יש לי רגשות. מאין הם באו? מצאתי עצמי חוזרת על שאלתו בתוך הראש.
"את מתאהבת מהר ובקלות", הוא קבע, ללא גוון של ספק בקולו.
"להפך, לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התאהבתי ונתתי לעצמי להרגיש משהו", אמרתי.
שנים של חומות שנבנו בקפידה סביבי ניתקו ללא ידיעתי את צינור אספקת הרגש. הוא היה מופתע מתשובתי, אני - פחות.
הכל התחיל מהיכרות מקרית, לפני ארבעה חודשים. לא שלא הבחנתי בו לפני כן, אבל לא נוצר קשר כלשהו. למעשה, הוא מצא חן בעיני מהשניה הראשונה שראיתי אותו, הרבה לפני שאמרנו את ה"שלום" הראשון. זה התחיל מהחלפת מבטים, חיוכים, "שלום, שלום" מדי פעם, שיחת חולין קטנה וזה הכל.
אחרי תקופה קצרה מצאנו עצמנו מדברים על כוס קפה. הוא חשף בפניי את סיפור חייו על קצה המזלג, סיפור שכלל את הנסיבות שילוו אותנו במהלך כל התקופה: הוא בהליכי גירושים. בסוף אותו שבוע הוא ביקש את הטלפון שלי. לא היססתי לרגע, כי נהניתי לשוחח איתו ולא באמת חשבתי מעבר לזה.
היה ברור מההתחלה, שלא באמת מדובר במקרה הקלאסי של בחור פוגש בחורה, בחור רוצה בחורה, בחור מזמין בחורה לצאת. היה ברור שאנחנו בסך הכל לוקחים את שיחת המטבח למקום אחר.
זה התחיל בקטן והפך למשהו אחר
"אני לא רוצה למצוא עצמי עם גבר שאחרי ארבעה חודשים מוצא לנכון לנשק אותי, ויומיים אחר כך אומר שאני מבזבזת את הזמן שלי ומכניסה ראש בריא למיטה חולה", אמרתי בקול בטוח והרבה כאב.
"אני לא כזה מיטה חולה". לא באמת היה לו מה לומר.
"מילים שלך, לא שלי" לכי תסבירי לו שזו אכן מיטה חולה לרווקה כמוני. אבל אני בכל זאת רוצה לישון בה.
זה התחיל בקטן והפך למשהו אחר. ארבעה חודשים של שיחות על בסיס יומי, מספר פעמים ביום. פגישות על כוס קפה מדי פעם. שיחות נפש אל תוך הלילה. חשיפה איטית וממכרת של נפש אל נפש. הליכה איטית ובטוחה לעבר הגילוי כי האדם מולך ואת מתאימים זה לזו בהרבה מאוד רבדים של החיים. הנסיבות שליוו אותנו לא אפשרו לקשר לצאת ממסלולו המחושב. אבל הן לא יכלו למנוע את מה שקרה שם בינינו. קרה משהו, שניהם יודעים זאת.
במצב שגרתי, בו אין נסיבות ויש רק שני אנשים עם רצון להכיר ולהיות ביחד, אין את האפשרות שהיתה לנו. במצב שגרתי אין באמת את הזמן הזה להכיר את האדם מולך בצורה טהורה ואמיתית. אין זמן ללכת בצעדי תינוק אחד אל השניה, להביט בנפש פנימה. הכל מתערבב ביחד ונוצרת "תקופת ההיכרות". מגע מתחיל, בילויים משותפים, ישנים אצלה, ישנים אצלו. נוצרת זוגיות, הרבה לפני שמבינים ויודעים עם מי בכלל אנחנו יוצרים אותה.
"קשה לי עם זה שאני רואה אותך ולא יכולה לגעת בך", אמרתי לו.
"את חושבת שלי זה לא קשה?" היו רגעים שלא הייתי בטוחה שאכן קשה לו.
לא ממש אהבתי את ההיכרות הטהורה הזו שלנו
באותם רגעים, לא היתה בי התובנה שיש בי כעת. באותם הרגעים הייתי אשה מתוסכלת, רגשית ומינית. לא, אני לא ממש אהבתי את ההיכרות הטהורה הזו שלנו, את הזמן וההליכה בצעדי תינוק. לא אהבתי את העובדה שהנסיבות מכתיבות את הקשר, לא אנחנו או הרצון שלנו. לא אהבתי את העובדה שסוף כל סוף מצאתי מישהו שאני רוצה אבל לא יכולתי לעשות דבר בנדון. לא אהבתי הרבה דברים במהלך התקופה הזו, אבל מצאתי עצמי מתאהבת בו.
לא עניתי לו על שאלתו עד היום, אבל אני יודעת את התשובה. יש משהו בנסיבות שלנו שיצרו היכרות טהורה ואמיתית כל כך, והיא היא הקרקע החזקה, הבטוחה והנכונה ביותר עליה נבנית אהבה. לא מתוך סערת רגשות ותשוקה שנוצרת בערבוב הטבעי של היכרות עם סדינים.
ארבעה חודשים אחרי שיחת קפה תמימה, מצאתי עצמי נפרדת לשלום ממנו. האיש שחדר את חומתי, חדר לליבי וגרם לי להתאהב בו בדרך שלא ידעתי שאפשרית בכלל. הנסיבות של חייו הכריעו, ואני לא יכולתי יותר לשאת בהמתנה, בציפייה, בכאב הזה של לרצות ולא להיות מסוגלת להיות עם מי שאני רוצה כמו שאני רוצה.
השורה התחתונה היתה הרצון כנגד העיתוי - והעיתוי ניצח. ארבעה חודשים אחרי, ונזכרתי למה זה כואב כל כך להתאהב ולתת למישהו להיכנס פנימה. ארבעה חודשים של כלום, שלקח לי ארבעה חודשים להבין אותו.
אומרים שמכל קשר אנחנו מקבלים משהו, גם אם איננו רואים זאת בתחילה. כל אדם שנכנס לחיינו, נכנס מסיבה כלשהי, נותן לנו משהו, מלמד אותנו משהו, מחדד לנו משהו. אחרי הכל, אני חשבתי שהוא הגיע רק כדי להוסיף שכבה נוספת לקליפה העבה שלי. רק מאוחר יותר הבנתי למה באמת הוא נכנס לחיי ומה קיבלתי ממנו - את ההבנה שאפשר גם אחרת. שמה שאני צריכה יותר מכל היא היכרות בהילוך איטי כזה, רק בלי "נסיבות מיוחדות".
