חגיגת יום הולדת על חוף הים
בהתחלה חשבתי שהיצור השחור שזחל על המחצלות שלנו היה ג'וק ענק במיוחד. רק במבט מעמיק יותר יכולתי להבחין שמדובר בצב ים קטן, שלפני רגע בקע מהביצה והחל את דרכו אל המים. וכך, בשעת לילה מאוחרת, על חוף הים של תל-אביב שרק לפני כמה שעות היה מלא רוחצים, הייתי עדה לאחד מהקסמים של אמא טבע
הכל התחיל בפיקניק לרגל יום ההולדת של אחת מחברותיי. ישבנו על מחצלת בחוף הים, שותים כוסית יין ובוהים בגלים. השקיעה היתה יפהפייה, ואחריה ירד החושך, ואנחנו רבצנו חסרי מעש על החוף. ירח בננה אדום נתלה בשמים, וקולות ההמולה שמילאו את החוף בכל שעות אחר הצהריים נרגעו, כשהחוף התרוקן וכולם מלבדנו כבר הלכו הביתה.
אחד מהחבר'ה בדיוק הסתכל עמוק בעיניי מתוך ניסיון לשכנע אותי שהוא יכול להעביר לי את המחשבות שלו, כשפתאום קלטתי בזווית העין תזוזה קטנה בקצה המחצלת. יצור קטן ושחור קרטע לכיווני, ואחריו עוד אחד ועוד אחד. קפצתי מהמקום בבהלה, מאחר שהיצור השחור נראה מרחוק (ובחושך) כמו ג'וק ענק.
החבר הגיבור התקרב בשביל לבדוק ואחריו גם אני, ולתדהמתנו גילינו שהיצור הוא לא תיקן אימתני אלא צבון-ים קטנטן, שאחריו משרכים דרכם אל המים עוד כמה מאחיו הצעירים שזה עתה בקעו מהביצים.
הגילוי עורר התרגשות גדולה בקרב שוכני המחצלת. ההבנה שאנחנו עדים לבקיעתם של צבי ים הסעירה את הקהל ומיד רצינו לעזור. כולנו נעמדנו על רגלינו והסתכלנו היטב מסביב, לוודא שלא נדרוך בטעות על צבונים תמימים. אחד התחיל לפלס להם דרך בחול עד לקו המים, ואילו אחר התנגד וטען בתוקף שכמו פרפר, שאם עוזרים לו לצאת מן הגולם אז כנפיו לא יהיו חזקות מספיק, כך גם אין לעזור לצב.
הוויכוח האקולוגי המשיך כשחבר שלישי תפס יוזמה ונשא בכפות ידיו צבון אבוד במיוחד שאיבד את הכיוון, והניח אותו בעדינות בין הגלים. אחר האיר בפנס קטן וצווח כשנתקל בצב פלסטיק כחול שנשכח על החוף. ילדת יום ההולדת אחזה בהתרגשות בטלפון הסלולרי וניסתה להתקשר לחבריה שוחרי הטבע, לבקש עצה.
ברוב המולה והתרגשות ליווינו 12 צבי ים קטנטנים במסעם הראשון באוויר העולם, במסלולם המאתגר מהקן אל המים. זה היה קצת כמו לראות לידה, אמא טבע במיטבה: היה מדהים לראות איך הצבים שזה עתה בקעו, יודעים לפלס להם דרך מתוך הקן אל פני החול, ויודעים שעליהם ללכת אל המים. מדהים עוד יותר היה לגלות שבחוף תל אביב, על גבול יפו, במקום בו מסתובבים ילדים ומשפחות וסוסים וכלבים ושאר המולת-האדם, הצליח לשרוד בשלום קן של צבי ים, עד לבקיעה המוצלחת.
העובדה שרק לפני מספר שבועות ביקרתי במרכז להצלת צבי ים, אז התאהבתי ביצורים החמודים האלה, רק הוסיפה להתרגשות - איך לגמרי במקרה זכיתי להיות עדה לתהליך היפהפה הזה. כמעריצה מתלהבת התקשרתי לנשיא מועדון המעריצים, כלומר למרכז ההצלה. שם הסבירו לי שדווקא כדאי וצריך היה לעזור להם (בזהירות) להגיע אל המים, כי אורות העיר עלולים לבלבל אותם ולהפריע להם להגיע אל יעדם - הים.
מפקחי רשות הטבע והגנים גם קיבלתי הסבר על מה שמצפה לצבים "שלי", אחרי שהקפדנו לוודא שכולם הגיעו אל המים: הלוקוסים של סלע אנדרומדה מחכים להם בשלב הראשון של מסעם בין הגלים, מי שישרוד אותם צפוי להיתקל בכתם הנפט שצף באזור שבין זיקים לעזה, ורק אחר-כך ישחו הצבים אל אזור איביזה-קורסיקה, שם יגדלו להיות צבי ים שמחים ומאושרים. הזכרים יבלו בתוך הים את כל חייהם. הנקבות, לעומת זאת, עוד משהו כמו 20 שנה, יחזרו בדיוק אל החוף שבו חגגנו לחברתי יום הולדת, כדי להטיל שם את ביציהן.
בסוף כבר היה מאוחר, ונאלצנו ללכת הביתה, ולהיפרד מהתקווה שאולי נזכה לראות עוד כמה צבונים מתוקים בדרך. ילדת יום ההולדת שמרה לה את צב הפלסטיק הכחול, למזכרת.
לפנייה לכתב/ת 
