סיכוי לשיח אחר
שיח ציבורי נעדר ספק בעת קונפליקט אמנם מחזק את יכולת העמידה, אך עלול להביא לפשטנות יתר ולהעצים תהליכי הסלמה
"לכתוש אותם", "להשמיד את התשתיות שלהם", "לנצח אותם אחת ולתמיד" - אמירות אלו נשמעו לעתים קרובות בהקשר ללחימה בצפון. הן מבטאות צורות חשיבה האופייניות למצבי סכסוך ומשבר ויוצרות שיח המתאפיין בוודאות, בראיית העולם ב'שחור לבן' ובהיעדרו של הספק. שיח ציבורי מסוג זה מחזק את יכולת העמידה שכן הוא מעניק משמעות וסדר בזמן של כאוס. אך באופן כמעט פרדוקסלי, התחזקותו עלולה להביא לפשטנות יתר ולהעצים בטווח הארוך תהליכי הסלמה והרס. האם יש סיכוי לשיח אחר, מורכב יותר, גם בזמן משבר ומלחמה?
ביטוי אחד של השיח הפשטני נוגע לאופן בו נתפס הצד השני. בספרם "השטן שבינינו" מתארים נחי אלון וחיים עומר את התפיסה הדמונית של היריב, ואת כוח המשיכה שלה הנובע מיכולתה לצייר אותו כאויב מוחלט. תפיסה זו רותמת את הפחד והכאב לשנאה לוחמנית. ההנחה שהאויב רע ביסודו מצדיקה את הכעס ואת הכוונה להכות בו. הביטוי "ציר הרשע" מתמצת ראייה מסוג זה: גם אם לא ברור בדיוק מהו אותו 'רשע', מובן שחיוני להרוס אותו. במקביל, מתחזקת תחושת שייכות לצד ה'טוב', המנוגד כל-כך לאויב ה'רע', ותחושת ה'אנחנו' הופכת למקור לתמיכה רגשית.
ראייה אלטרנטיבית לתפיסה דמונית זו היא הנחה כי האויב הוא הטרוגני, ויש בו קולות שונים: שיח מסוג זה מכוון לחיפוש אחר בעלי ברית מתונים בתוך הצד השני, ולבחינת אפשרויות הפעולה השונות גם לאור ההשלכות עליהם. אילו צעדים יתרמו לחיזוק הקולות החיוביים בצד השני? ומה יחליש אותם? התפרצות הבכי של סניורה אל מול שרי החוץ הערבים ממחישה עניין זה. השימוש בכוח לא מחליש רק את תשתיות הטרור, אלא גם את ראש הממשלה המתון והליברלי ואת הכוחות בחברה הלבנונית שאותם ישראל מעונינת דווקא לחזק.
מאפיין נוסף של השיח הפשטני הוא תפיסתו את תהליך ההסלמה כחד-צדדי: הם מסלימים ואילו אנחנו רק מגיבים. הקונפליקט כולו נתפס כ'משחק סכום אפס' בו אפשר רק לנצח או להפסיד, והשמדת היריב נתפסת לא רק אפשרית אלא כמחויבת המציאות. כך, נוצרת התמקדות במספר מצומצם ביותר של זירות פעולה, ובעיקר בזירה של הפעלת כוח אלים.
תפיסה מורכבת יותר של הסלמה היא כתהליך ששני הצדדים תורמים לו (לא בהכרח באופן שווה), ובניסיון לזהות מגוון רחב ככל האפשר של זירות מאבק ושל מקורות כוח. תפיסה זו מרחיבה את יכולת השליטה וההשפעה: היא מאפשרת לזהות ולהבין את התרומה שלנו להסלמה ולצמצם אותה, וכן לשלב פעולה במספר זירות במקביל ולבחור ביניהן.
שיח ציבורי בעת קונפליקט יכול, למשל, לבחון את מקורות הכוח הכלכליים של חיזבאללה, את האפשרויות להפעיל לחץ דתי כנגד השימוש באלימות ואת האופן בו לחצים דיפלומטיים יכולים להשפיע בנקודות זמן שונות. באופן זה הפעלת כוח צבאי אלים הופכת לברירה אחת מיני רבות, וניתן לשוות את מחיריה ואת התועלת שבה אל מול חלופות. פעולה מקבילה במספר זירות יכולה להעצים משמעותית את המאבק מבלי להשאיר אדמה חרוכה.
במציאות שנוצרה כיום ביחסי ישראל והחיזבאללה, נראה כי השאלה המרכזית שעומדת על הפרק אינה האם להיאבק - אלא כיצד. עם הנחות יסוד שונות, ניתן אולי להוביל מאבק נחוש תוך התייחסות מודעת לתהליכי הסלמה, צמצום הפגיעה בחפים מפשע והפעלת חשיבה מורכבת וארוכת טווח.
- תמי רובל ומיכאל שטרנברג הם אנשי "שתי"ל" המתמחים בפסיכולוגיה ארגונית ובניהול תהליכי קונפליקט
"ראייה אלטרנטיבית לתפיסה דמונית". תקיפת צה"ל בביירות
צילום: רויטרס
מומלצים
