כבר לא רעידת אדמה
"הפערים פשוט נסגרו כבר מזמן, גם הקוסמטיקה והניתוחים בסוף נכנעים לכוחות הטבע". גידו רן לא מופתע מהפסד ארה"ב ליוון באליפות העולם
הסיפור הוא כשלון מעצמת הכדורסל מול הכוח העולה מאירופה (מיקרוקוסמוס?), ומה שעושה אותו גדול יותר הוא דווקא הכנה ראויה, לעומת זו שקדמה להשפלות הקודמות באינדיאנפוליס ובאתונה. רק מי שבאמת רצה נבחר, תקופת הגיבוש הוארכה ומאמן קולג'ים אגדי, מייק ששבסקי, נעזר במייק ד'אנטוני, הקוסם מפיניקס. אבל הפערים פשוט נסגרו כבר מזמן, גם הקוסמטיקה והניתוחים בסוף נכנעים לכוחות הטבע. לא צריך רעידות אדמה.
כרמלו אנתוני מיואש מעל לספסל האמריקני (רויטרס)
והיו גם לא מעט טעויות טקטיות, פשוט כדורסל לא פשוט. למה רק בשניות האחרונות לברון ג'יימס נזכר לחדור לסל? למה אין תרגילים לניצול אינספור המיס-מאצ'ים שיש לנבחרת מפוצצת הכשרון? למה ממשיכים להפגיז מבחוץ, שוב מתפרקים מול אזורית וחוזרים על הטעויות מאתונה? למה אין מנהיג לחבורה הזאת, שכמעט כל אחד מהם מוביל קבוצת NBA?
ובכל זאת, מספיק להסתכל על הפנים של הסטארים הגדולים, לברון, דוויין ווייד וכרמלו אנתוני, כדי להבין. זה פשוט לא המגרש שלהם, הם לא מבינים את הקונספט. נבחרת? כבוד לאומי? כמה שלא ינסו בארה"ב לחנך, השפה היחידה שהכוכבים מדברים שוטף היא שפת מכונת השיווק של דייויד סטרן, הליגה שהיא כל מטרת קיומם על מגרש כדורסל. הכישרון כבר מזמן לא מספיק.
דוויין ווייד נתקל ב'בייבי-שאק' סכורטסיאניטיס וביוונים (איי.פי)
היוונים מראים בדיוק את ההיפך. הם גדלו על הנבחרת כפסגת השאיפות, העריצו את פנאיוטיס ינאקיס כשהיו ילדים. ועכשיו המאמן העצום הזה מוכיח שוב, אחרי אליפות אירופה, שהדרך שלו היא הכי נכונה שיש. הדרך הזו אמנם מקדשת את ההגנה, אבל הפעם ראינו גם התקפה מענגת. כדורסל יעיל ופשוט, שמבוסס על חבורת שחקנים חכמים ומגובשים. פיק אנד רול וזה הכל.
בלי אף שחקן NBA בעונה האחרונה, עם שחקני NBA לעתיד שספק אם יותירו שם את חותמם, היוונים הראו שוב שכמה שנדמה שהם בסך הכל חבורת חוטבי עצים, מדובר בקבוצה פנטסטית. סופוקליס סכורטסיאניטיס גם עם מאסה וגם עם קלאסה, ואסיליס ספאנוליס, מיכאליס קאקיוזיס, אנטוניס פוטסיס ודמיס דיקודיס קרים כקרח בקלאץ', ומעל כולם שני הגאונים – תיאדוראס פאפאלוקאס ודמיטריוס דיאמנטידיס.
וסטרן? בניגוד אולי לציפיות, לו דווקא אין שום בעיה עם ההפסדים הללו, להיפך. בארצות הברית אין להם שום משמעות מבחינת הפופולריות של הכדורסל, ובשאר העולם מתחילים להבים שה-NBA היא ליגה של כווווולם. ווייד ולברון ימשיכו בינתיים לזהור בליגה הזו, אבל המהפכה כבר בדרך ל-NBA. לפי החווייה הנהדרת שזכינו לה בחצאי הגמר ביפן, לכדורסל יש המון סיבות לאופטימיות.
