למקומות, היכון - קנה!

30 מעלות בצל. 80% לחות. 400 דולר ושבע שעות לקניות. ברוכים הבאים להונג קונג, או יותר נכון - לתחרות קונה השנה (the shoper of the year). ולא, אני לא הוזה (למרות החום). יש תחרות כזו באמת, והיא מתקיימת כבר שנה רביעית ברציפות במדינה שבה, כך נדמה, ההוצאות השוטפות מדי שנה על קניות גבוהות יותר מהוצאה הלאומית של ישראל על ביטחון.

6.6 מיליון איש חיים בהונג קונג, ונראה כאילו לכל אחד מהם יש קניון משלו, או לפחות חנות. מוצרי חשמל, גאדג'טים, אופנה, מסעדות, מתנות, בעלי חיים - והכל בכמויות שקשה לתאר. נכנסים לקניון, ופתאום מגלים עולם ומלואו, קומות על גבי קומות של חנויות ומסעדות, וזרם בלתי פוסק של קונים.

אבל כנראה שמה שנראה לנו כגן עדן של סוחרים וקונים, לא מספק את ההונג קונגים. דפנה קציר, מנכ"ל קניון ערים מכפר סבא שבחרה את הצמד הישראלי שהשתתף בתחרות (ועוד נגיע אליהם), אומרת כי להונג קונגים יש ככל הנראה יומיים וחצי בשנה שבהם לא קונים מספיק, אז הם ארגנו תחרות בינלאומית שתעודד את התיירים להגיע אליהם ולהוציא כסף.  

קונים בהונג קונג. אל אל ישראל... (שלומי דונר)

20 מדינות שלחו נציגים לתחרות, זוג מכל מדינה. היו מקוריאה, מסינגפור, ממקסיקו, מארה"ב, מתאילנד, מאינדונזיה, מגרמניה, מבריטניה. וכן, גם מישראל: חן שחר, ציירת ומורה לאמנות מלאת טמפרמנט, ואמיר טילמן, מתכנת קשוח, ראו לפני מספר שבועות מודעה בעיתונות המקומית הקוראת להשתתף בהגרלה של קניון ערים. הם החליטו ללכת על זה, זכו בהגרלה, עברו ראיון אצל דפנה קציר מנכ"ל הקניון, ונבחרו להשתתף בתחרות.

"מרגישים שאנחנו מייצגים את ישראל"

"נרשמנו ביחד לתחרות כי אנחנו בדרך כלל לא רבים בקניות", אומרים חן ואמיר באוטובוס המוביל אותם לנקודת הפתיחה של התחרות בקניון טיימס סקוור שבהונג קונג. וחן מוסיפה ברוב חן: "נבחרתי כי אני חושבת שאני קונה חכמה, וכי אני גם מגניבה". וכן, הם מרגישים שהם מייצגים את ישראל, "בעיקר כשאנחנו מדברים עם מתחרים אחרים, מארצות אחרות".  נקווה רק שהשופטים לא יהיו אנטישמיים...

בינתיים הגענו לקניון טיימס סקוור, היכן שמתחילה התחרות. ההפקה מושלמת. בחדר עשרות צלמים, אנשי מדיה מכל העולם, מארגני התחרות, וכמובן - המתחרים שלבושים בחולצות התחרות. המתחרים, כך נראה, משועשעים, אבל המארגנים לוקחים את כל העניין מאוד ברצינות. אחר מגיעים דברי הסבר למתחרים, דקות אחרונות להתארגנות, ויורדים למטה, לנקודת הפתיחה. 

הרגע הגדול של המתחרים הגיע: יום רביעי, ה-30 באוגוסט בשעה 11:00 זה התחיל. אבל רגע, מה הם צריכים  לעשות בעצם? אז ככה: כל צמד קיבל כ-400 דולר לקניות, תיק, כסף לנסיעות וטלפון סלולרי. לכל זוג מתחרים יש שש משימות: לקנות מתנה למשפחה, מתנה לחבר, מתנה לעצמך ומשהו שמייצג את הונג קונג. חוץ מזה הם היו צריכים לצלם עם הטלפון הסלולרי חטיף שמייצג את הונג קונג ומקום בילוי למשפחה בהונג קונג. והכל בפרק זמן של 7 שעות כשאסור לחרוג מהסכום, אבל מותר להחזיר עודף (ולא יותר מדי...). אחרי כל משימה על המתחרים לשלוח sms, ולקבל הודעה בחזרה על המשימה הבאה שעליהם לבצע, וכשהם מסיימים את הכל - עליהם להגיע לנקודת הסיום עם המוצרים שרכשו, כשתוך כדי עליהם להיות להיות יצירתיים, להקדיש מחשבה לקנייה לדעת להתמקח ולקנות את המוצרים בעלות סבירה.   

מתגעגעים ללחות בתל-אביב

אז אחרי שהבנו מה צריך לעשות, המתמודדים יצאו לדרך. המשימה הראשונה של הישראלים, חן ואמיר, היתה לקנות מתנה לחבר. הם החליטו שצריך לעשות את זה באזור שנקרא ויקטוריה פיק, באמצעות  ה-peak tram. לקחנו רכבת לתחנה אחרת, ומשם התחלנו ללכת ברגל. וללכת. וללכת. וללכת. לא חשבתי שאני אכתוב את זה, אבל הנה זה בא: באותן דקות ארוכות של הליכה אינסופית התגעגעתי לחום התל אביב של יולי-אוגוסט. כי בהונג קונג היה נורא חם, ובעיקר נורא לח, וכולם כבר נורא רצו להגיע ולהפסיק להזיע. 

אבל בסוף הגענו. ביציאה לפיק היה מעין בזאר, שהוא בעצם מלכודת תיירים קלאסית עם מזכרות שנמכרות במחירים מופקעים, אבל חן ואמיר החליטו לקנות שם את המתנה לחבר - בובה סינית. כנראה שגם הם התעייפו מהליכה ולא ממש בא להם להשקיע זמן בחיפוש אחר משהו מקורי באמת. קנייה התבצעה,  sms נשלח, וקדימה, למשימה הבאה: לקנות מתנה למשפחה.

מרחק של כמה צעדים משם נמצא קניון (כמה לא מפתיע...). חן ואמיר שועטים לפתחו וסורקים אחר מתנה לאחד מבני משפחתם. בסוף הם מצאו פסלון של בודהא. תוך כדי הם גם מצלמים הסלולר את הנוף מהפיק - כדי שתהיה תמונה למקום הבילוי. שלוש משימות כבר הושלמו.

כל המשתתפים. 20 צמדים מ-20 מדינות

אז בינתיים הם עומדים בזמנים ובתקציב. המשימה הבאה: לקנות מתנה לעצמך. יורדים מהפיק, והזוג מתלבט לאן לנסוע. בסוף, בהמלצת מספר מקומיים, הם מחליטים לנסוע לקניון פסיפיק, שנאמר להם כי הוא אחד החדשים בעיר. לוקחים מונית ומגיעים אחרי כמה דקות. הקניון עצמו עצום, רב מפלסים ומותגים, וקצת קשה למצוא בו את הידיים והרגליים. חן ואמיר כבר מותשים ורוצים הפוגה. גם מהמדיה שמציקה להם וגם מהקניות. אז לוקחים הפסקה של חצי שעה לאוכל.

הדים סאם היה טעים, אבל צריך להמשיך לעבוד, או יותר נכון לקנות. חן מחליטה לפנק את עצמה במצלמה דיגיטלית ("שלי התקלקלה, וזו תהיה המתנה לעצמך"), והזוג נכנס לחנות צילום. אחרי התמקחות קצרה הם מצאו את מה שהם חיפשו, שילמו 200 דולר קיבלו גם קצת מתנות, והמשיכו למשימה הבאה: מתנה שמייצגת את הונג קונג, ואחרי זה "תחזרו למלון". נשמע טוב... 

לוקחים רכבת תחתית לקניון שבו החל היום המתיש הזה. חן ואמיר לא מוצאים את מה שהם מחפשים או שהם לא יודעים מה שהם מחפשים, ויוצאים לרחוב סמוך. אני נשאר בקניון הממוזג. אחרי כחצי שעה הם חוזרים ומספרים שמצאו חטיף הונג קונגי, וגם החליטו ששמן עיסוי סיני היא המתנה שמייצגת יותר מכל את הונג קונג. המשימות, בכל אופן, הושלמו.

זהו. חוזרים למלון. באחד מחדרי הכנסים אוספים מהם נציגי התחרות את הקניות והקבלות, לוקחים את העודף שנשאר, ושולחים אותם להתקלח. מחר שלב הפרנזטציות וההכרזה על הזוכים. איזה מתח...

הפתעה: אנחנו לא מקוריים

יום חמישי בבוקר. בחדר הכנסים במלון מוצגים המוצרים שרכשו 20 הצמדים

 השונים. באופן לא מפתיע, רבים עשו לביתם ורכשו מצלמה דיגיטלית על חשבון לשכת התיירות של הונג קונג. המתחרים, בכל מקרה, מתרגשים לקראת  שלב הפרזנטציות. 

לכל צמד יש מקסימום 8 דקות להציג את הקניות שלהם לצוות השופטים, ולהצגת הדברים יש חלק חשוב בשיקולי הבחירה. יש צוותים מאוד משעשעים, אבל מצד שני יש כאלה שנראה שהגיעו לתחרות במקרה. חן ואמיר היו רהוטים אבל יבשושיים. סיכוי להגיע לגמר הגדול? תמיד יש, וחן ואמיר מפגינים אופטימיות.       

 20 פרזנטציות עברו, וזה הזמן להפסקה. היה הזוי. 

הגמר הגדול (או: קונה נולד) 

קצת לפני 15:00. המתחרים חוזרים מההפסקה, אבל ההזיה נמשכת: מעודדת מקומית עם פון-פון מוצמדת לכל צמד, וכולם עומדים בטור ארוך, לקראת הכניסה לאולם. שלטי המתמודדים מונפים אל על, פונפונים באוויר, ומנחת האירוע מקריאה את שמות המתחרים שנכנסים לאולם כאילו הם נכנסים לגמר האנ-בי-איי.

אלא שאנחנו, כאמור, בתחרות "קונה השנה" (בישראל בטח היו קוראים לה קונה נולד). והגיע שלב התודות: תודה לשופטים, למתחרים, לתקשורת ולכל מי שהביא אותנו עד הלום. ואז הגיע השלב שבו הוכרזו ארבעת הצמדים שעולים לגמר: המתח בשיאו. 

ומי עלה? הקוריאנים על קטגוריית ערך לכסף, האיטלקים על קריאטיביות, היפניות על מחשבה, והתאילנדים על גיוון. וכאן הגיע הזמן לנפץ סטיגמה מושרשת, ולהגיד זאת קבל עם ועדה: הגברים הם קונים טובים יותר מנשים, והתחרות הזו מוכיחה זאת. עובדה: לגמר הגיעו חמישה גברים ושלוש נשים.

אבל נחזור לענייננו. השלב הבא הוא חידון: לארבעת הצמדים מוצגים תמונות של מוצרים הנמכרים בהונג קונג, ועליהם לנחש את מחירם. הצמד שהכי קרוב למחיר האמיתי מקבל נקודה. התאילנדים העליזים (תרתי משמע) מצליחים לענות על הכי הרבה שאלות ועולים, האיטלקים מנופים לאחר שלא הצליחו לענות על אף שאלה. בשלב הנוק אאוט בין יפן לקוריאה היפניות הולכות הביתה.

עכשיו מתמודדים ארבעה גברים על התואר. אז מי יהיה הקונה של השנה? החידון הפעם הוא על אתרי תיירות בהונג קונג: למתחרים מוצגים תמונות של אתרים ועליהם לנחש את שמם. התאילנדים לוקחים בגדול, קונפטי באוויר, כתרים  מונחים על ראשם וגביעים בידיהם. וחוץ מזה הם זוכים גם בתכשיטים בשווי של כ-30 אלף שקלים.

התאילנדים אחרי הניצחון. יש גביע וכובע

שלב הסיכומים 

התאילנדים מאושרים. הם מצולמים מכל זווית, כולם רוצים לדבר איתם, והם משחררים תובנה אחת לכל הקונים באשר הם: "תלמדו טוב את המקום שבו אתם הולכים להיות ואל תחרגו מהתקציב שלכם". ולא, לא היה להם קשה (והאמת היא שהם צודקים: זה לא קשה לבזבז כסף).

אבל רגע, מה עם הישראלים? חן ואמיר מסבירים את ההפסד: "לא היה לנו סיכוי. נראה כאילו התאילנדים התכוננו לזה שנה, ולנו הודיעו שאנחנו נוסעים שבוע לפני התחרות, כך שלא היה לנו ממש זמן להתכונן. בכל מקרה, זכינו בנסיעה ובחוויה, וגם כל המוצרים שקנינו נשארים אצלנו".

ומה עכשיו?

אנחנו צריכים כמה ימים לנוח ולהתרענן. יש לנו עוד הרבה השלמות לעשות ולקנות מתנות למשפחה.  

היתם עושים את זה שוב?

כן, אבל בצורה קצת שונה. היה לנו קשה עם כל המדיה שרדפה אחרינו. זה היה מעיק אבל אנחנו יודעים שזה חלק מהמשחק וחלק מהמחיר של להגיע לתחרות.  אבל בסך הכל היה כיף: המקום מדהים והאנשים נורא נחמדים.

ועכשיו, אחרי שהכל נגמר, הגיע הזמן לנסות ולהבין אחת ולתמיד למה התחרות הזו מתקיימת בכלל. מארגנת התחרות, קארה צ'אנג מלשכת התיירות של הונג קונג, מנסה להסביר: "התחרות מתקיימת כבר ארבע שנים, וזה מצליח כי המתחרים והתקשורת יהיו השגרירים שלנו ברחבי העולם. כי חוץ מהקניות הם מגלים שיש בהונג עוד הרבה דברים: יש תרבות, לייף סטייל ייחודי ומקומות לראות".  

ויש גם 11 שעות טיסה מישראל. אז אם אתם מחפשים מדינה שהיא קניון, עם אוכל טוב, שווקים מכל סוג שרק עולה על דעתכם, לכו על על זה (אם הלחות לא מפריעה לכם). ומי יודע, אולי אתם תהיו הנציגים של ישראל בשנה הבאה ותדעו לבזבז 400 דולר בצורה מושכלת יותר, חסכונית יותר וקריאייטיבית יותר.

הכותב היה אורח לשכת התיירות של הונג קונג