שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נשים, תל אביב ובוב דילן
    שלומי שבן מפרסם שיר ראשון בכתב העת "הו!" ותוהה על הקו הדק שמפריד בין פזמונאות לשירה. על ההתפתחות המוזיקלית שלו תוכלו ללמוד בדיסק החדש. "זאת תקופה פורייה", הוא מבטיח

    כשדורי מנור, העורך הראשי של כתב העת "הו!", פנה לשלומי שבן וביקש ממנו לפרסם בגיליון הקרוב שיר חדש מתוך האלבום שבדרך, שבן התפתל. "לתת לחברים לקרוא את הטקסטים שאתה כותב, זה דבר אחד, אבל להכניס טקסט שלי בין טקסטים של אנשים כמו דורי מנור או סיון בסקין, זה משהו שלא הייתי יוזם בעצמי", הוא אומר, "האנשים האלה משוררים מאד מוכשרים ואני מתייחס לעצמי כאל פזמונאי. לא שפזמונאות זה ז'אנר נחות של שירה ובכל זאת, יש הבדל".

     

    אז מה בכל זאת ההבדל בין שירה לפזמונאות? אם תשאלו את שבן הוא ידבר על מחויבות. "עצם התואר הזה, משורר, יש בו משהו מאד מחייב. אני לא הכרזתי

    על עצמי אף פעם כעל כזה ולכן פרסום שיר כתוב שעומד בפני עצמו בלי לחן, זה מלחיץ ומחמיא. קצת קשה לי לקרוא לזה שירה, אולי מכיוון שתשעים אחוז מהטקסטים שאני כותב נכתבים על מנת להיות מולחנים בסוף. הטקסט הזה קצת יוצא דופן בשבילי כי באמת עבדתי עליו יותר מכרגיל. הוא נכתב בתקופה שהיה לי קשה לכתוב, אבל לקחתי אותו כפרויקט, צללתי לתוכו וחזרתי אליו יומיום. עברתי איתו זמן ולכן הוא גם ארוך יותר משירים אחרים שלי. אני לא יודע אם יש לו ערך בלי הלחן, אני חושב שכן אולי בגלל שבניגוד לשירים אחרים שלי, שהלחן והטקסט נכתבים במקביל, פה המילים קדמו ללחן. אני חושב שזו אחת הסיבות שדווקא הטקסט הזה קרץ לדורי מנור".

     

    הגרסה הכתובה של השיר שונה מזו המולחנת?

     

    "יש שני בתים נוספים בגרסה של הדיסק. לקחתי על עצמי כל מיני מטלות במהלך כתיבת השיר, הצבתי מגבלות שמחדדות את הכוונה וביניהן שמירה על אותו חרוז לאורך כל השיר. בבתים שלא מופיעים בגרסה הכתובה, אני יוצא מהחרוז. אולי זו התשובה לשאלה הקודמת. בשירה כתובה אתה שם דגש לא רק על חריזה אלא גם על צורה ומבנה".

     

    זה אולי לא מפתיע, אתה בכל זאת מוזיקאי, אבל זה שיר שהקריאה שלו מתנגנת

     

    "אני לא מומחה גדול, אבל אני מאמין שבשירה טובה, ולא משנה אם היא שקולה או חרוזה, המוזיקה נמצאת. שירה כתובה היא מאד מוזיקאלית ולכן זה אולי מסוכן להלחין שירה כי היא גלומה בשירה, לא צריך להמציא שום דבר אלא לגלות את מה שקיים בטקסט".

     

    אפשר לשאול על השראה, על המקום שבו מתחילה הכתיבה של שיר חדש?

     

    "הלחן לשיר הזה נכתב בהשראת בוב דילן והכותרת היא פראפרזה קצת מסובכת לשיר Rainy Day Women שלו. השיר הזה הוא כמו 15 מצלמות שמפוזרות בכל מיני אתרים בתל אביב, אתה עובר ממקום למקום בלילה אחד. סיפור המסגרת מתמקד בזוג שיושב בבית ומרגיש שמשהו גדול הולך לקרות. הם מזמינים עוד בחורה, ותוך כדי אני יוצא לתיאור פנורמי של העיר. השאר די כתוב".

     

    האלבום החדש, שייצא בחודשים הקרובים, הוא תהליך לידה ארוך שנמשך שש שנים מאז האלבום הראשון

     

    "נכון. האלבום גמור מבחינת כתיבה והקלטות ואני אמור לסיים החודש שלבים אחרונים של עריכות. אני אוהב את התוצאה. יש קו המשכי בין האלבום הקודם לנוכחי, בסופו של דבר אני אותו בן אדם, אבל בשש השנים האלה עברתי המון חוויות מוזיקאליות ואני חושב שזה בא לידי ביטוי בדיסק החדש. מה שבטוח זה שתהליך היצירה של האלבום השלישי יהיה מהיר יותר, אני מרגיש שאני לא רוצה לחכות עם היצירה. זו תקופה פורייה".

     

    New Age Women

     

    יְרֵחַ שׁוּעָלִים עוֹלֶה, מַמְאִיר אֶת כָּל הָעִיר,

    מִמְּבוֹאוֹת אַסְפַלְט עַד נְגוֹהוֹת הַיָּמָּה.

     

    אַתְּ וַאֲנִי, אֲנִי וְאַתְּ, טְבוּלִים בְּשֶׁקֶט שֶׁלִּקְרַאת,

    קוֹלְטִים שֶׁעוֹד מְעַט וְלֹא קוֹלְטִים עַד כַּמָּה.

     

    מִתּוֹךְ תּוֹכִי בְּעַל כָּרְחִי כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לִי לְהַסְתִּיר,

    הַגְּבַרְבָּרִים שֶׁבְּמוֹחִי דּוֹרְשִׁים יַלְדֹּנֶת לְהַסְעִיר

     

    מִסְפָּר 14 חִיּוּג מָהִיר —

    15-20 דַּקּוֹת הִיא שָׁמָּה.

    חֻפַּת הַנֶּצַח רְקוּמָה טְלָאֵי טְלָלִים וּנְשִׁימָה

    וּבוֹ בַּזְּמַן שֶׁהָרְחוֹב מַתְחִיל הִיא שָׂמָה

    לֵב לְאִיתוּת רָחוֹק־קָרוֹב וּמִתְבַּדֶּרֶת אֶל הָרֹב

    הַמְּחַפֵּשׂ אַחַר מְקוֹר קַרְנֵי הַגָּמָה.

     

    מִן הַמְּקָרֵר הַנָּח צוֹרֶרֶת זֵר — סְבַךְ תֶּרֶד וְטִימִין

    (בָּשָׂר זֶה רֶצַח, וְרֶצַח זֶה מַשְׁמִין),

     

    בְּהַבָּעָה תְּמִימָה שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין

    בִּמְקוֹם לְהִתְיַשֵּׁב הִיא קָמָה...

     

    בַּסִּפְרִיָּה הַצִּבּוּרִית זִמְזוּם פַּסְטֵל תּוֹפֵס תַּפְנִית

    מִגַּבְרִיאֵל נִצָּן לְרוֹבִּין ס' שַׁארְמָה.

     

    בֵּין צֵלוֹנֵי הָאַרְגָּמָן לְהֶדְפֵּסֵי הַכַּלָּנִית,

    הַדֶּרֶךְ מֵאֵי־אָן לְאִגָּרָא רָמָא.

    בְּעוֹד חָדְשַׁיִם כְּשֶׁתִּבְכִּי לִי שֶׁכָּל זֶה הָיָה שִׁעוּר,

    אָז בָּרוּר שֶׁלֹּא אֶצְחַק כְּשֶׁאֹמַר לָךְ שֶׁבָּרוּר,

     

    וְגַם אִם לֹא אֶלְמַד הַלַּיְלָה כָּל מָה שֶׁאֲנִי אָמוּר,

    זֶה בֶּטַח לֹא הוֹפֵךְ אוֹתוֹ לִמְיֻתָּר, מָה?

     

    עַל הַטַּיֶּלֶת בֵּית הָאֵצֶ"ל שָׁר לְסָלָמֶה וְהֶרְצְל

    אוֹרָטוֹרְיָה שֶׁל מִיצֵי פֵּרוֹת וּטְרָאוּמָה.

     

    שִׁבְרֵי אוֹרוֹת כְּמוֹ נְמַסִּים בֵּין הַדְּקָלִים הַגּוֹסְסִים.

    כֵּן, יָפוֹ עֵרָנִית. מַנְשִׁיָּה לֹא נָמָה.

     

    בְּאַכְסַדְרַת הַתֵּאַטְרוֹן אוֹתוֹ קָהָל שֶׁל שׁוּב וָשׁוּב

    קְצַת פְרֵחוֹת, קְצַת כִּפּוֹת סְרוּגוֹת, קְצַת אֲנָשִׁים מִן הַיִּשּׁוּב.

     

    מִתּוֹךְ גַּן־עֵדֶן פַּחִיּוֹת הֵם נִקְרָאִים עַתָּה לָשׁוּב

    (גְּבָרוֹת וַאֲדוֹנִים: הַהַפְסָקָה כְּבָר תַּמָּה).

     

    כְּשֶׁבַּהֵיכָל עַל־שֵׁם פ' מָאן בִּרְחוֹב ב' הוּבֶּרְמָן

    י' פֶּרְלְמָן נוֹתֵן הַדְרָן שֵׁנִי — יִידִישֶׁע מָאמָא! —

     

    גַּל צִחְקוּקִים וַאֲנָחוֹת שׁוֹטֵף חִישׁ־קַל אֶת הָרוּחוֹת

    וְהַשֵּׁדִים שֶׁל גּוּסְטָב, שֶׁל אַלְמָה.

     

    הָיָה נֶחְמָד לוֹמַר מִיָּד: זֶה לֹא קָרָה לִי מֵעוֹלָם,

    אֲבָל אַתְּ וַאֲנִי, הֲרֵי... אֲנִי וְהִיא בְּעֶצֶם גַּם...

     

    אֲנִי פּוֹרֵשׁ אֲבָל דּוֹרֵשׁ לִתְפֹּס פֹּה אֵשׁ, לִרְאוֹת פֹּה דָּם,

    אַל תְּלַטְּפִי אוֹתִי: אֵין דְּרָמָה.

     

    כָּל מִינֵי סוּגוֹת שֶׁל דְּאָגוֹת וַחֲשָׁקִים

    גּוֹרְדוֹת אֶת הַשְּׁחָקִים בִּשְׁמֵי הַפְּלַזְמָה.

    אוֹ־קֵי, הָלַכְנוּ, בָּאנוּ, אָנוּ עֲלוּפוֹת וּמְתוּקִים,

    עַכְשָׁו נֵלֵךְ לִישֹׁן, וְאָז נָקוּם, וְאָז מָה?

     

    מִתּוֹךְ תּוֹכִי בְּעַל כָּרְחִי עַכְשָׁו מִכָּל הָעֲבָרִים

    שָׁט בָּאֲוִיר, קוֹבֵעַ צִיר בֵּין הַצּוּרוֹת וְהַדְּבָרִים,

     

    הִנֵּה הַדָּם וְהַתִּימְרוֹת, וְאֵיפֹה הֵם הַגְּבַרְבָּרִים?

    כְּשֶׁזֶּה לֹא זָז, זֶה בֶּאֱמֶת לֹא זָז, מָה?

     

    מָה לֹא עָשִׂית לִהְיוֹת חָפְשִׁית לָמוּת בֵּין הַגְּפָנִים

    תְּלוּיָה כְּמוֹ צִפּוֹר עַל חוּט, בְּלוּיָה כְּמוֹ מַקְהֵלָה שֶׁל יַחְפָנִים,

     

    לְהִתְאַיֵּן וְאָז לָעוּט מִבֵּין הָעֲרָפֶל וְהַפְּנִינִים

    (בִּפְנִים יָדַעְתְּ שֶׁאִם אַתְּ רַק צִטּוּט אָז לָמָּה...)

     

    כֵּן, כֵּן. נוּ, כֵּן. הַמֶּלֶךְ הוּא עֵירֹם (אֲבָל רַק בִּימֵי שָׁלוֹם).

    כַּיּוֹם הוּא שֶׁבֶר כְּלִי־מִשְׂחָק בִּידֵי הַדָּמָה.

     

    כֻּלָּם קוֹרְאִים לָהּ "הַקֻּפָּה" וְהִיא זוֹלֶלֶת בְּגַפָּה

    זַן מְסֻיָּם שֶׁל חֲנֻפָּה, וָלֹא — הִיא צָמָה.

     

    דֶּרֶךְ רַכֶּבֶת שֶׁל דִּירוֹת קַרְקַע שְׂכוּרוֹת אֲנִי עוֹבֵר,

    הַמְּסִבָּה שֶׁלֹּא הִתְחִילָה מַמְשִׁיכָה לְהִגָּמֵר,

    אִם אַתְּ לֹא חֲבֵרָה, הֲיִי לִי אָח שׁוֹמֵר —

    קְחִי אוֹתִי עַכְשָׁו מִשָּׁמָּה.

     

     

    את השיר החדש, "New Age Women" ושירים נוספים מהאלבום שבדרך יבצע שבן לראשונה בהופעה שתיערך במוצ"ש, 9 בספטמבר, במועדון הקמלוט בהרצליה.

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "נשים, תל אביב ובוב דילן"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים