במקרה של כישלון, לפחות יש את מי להאשים
ההורים שלנו, ובוודאי שההורים שלהם, יצאו לדייטים גם בלי לצ'וטט במסנג'ר לפני כן, ואפילו בלי למלא שאלון העדפות ארוך. חוץ מלהכיר אנשים בתור של הקולנוע, הם גם שידכו לא מעט, וההכנה לפגישה היתה מבוססת על מה שסיפרו להם על הצד השני, ולא על תמונה מחמיאה יותר או פחות ששלחו להם בדואר אלקטרוני. אולי זה רעיון?
הטלפון צילצל מספר דקות לאחר שהגעתי הביתה מהעבודה, ומהעבר השני של הקו נשמע קול מהוסס של בחורה, לא לחלוטין בטוחה אם היתה צריכה לעשות את השיחה הזו. "שלום זיו, מדברת יסמין, קיבלתי את הטלפון שלך מאסתר".
את סוף המילואים "חגגתי" בפגישה עיוורת משמימה עם החברה של הקצינה, שאכן היתה נחמדה, בערך כמו יסמין, אבל לא מספיק מעניינת כדי שאפגש איתה שוב, או שאפילו אזכור את שמה עד היום. היא לא הזכירה אפילו במעט את השדכנית שלנו, למעט עיר המגורים המשותפת שלהן, ולמזלי, עד שהגעתי לשירות מילואים נוסף, הקצינה כבר השתחררה או החליפה תפקיד, ולא נאלצתי להתפתל ולהסביר שהחברה שלה, בלשון המעטה, משעממת להפליא.
אסתר, שם בדוי כמובן, היא אמא שלי. לא היה לי מושג מי זו יסמין, אבל מאחר שאת הטלפון שלי היא קיבלה ממי שקיבלה, יכולתי לנחש מה הרעיון מאחורי השיחה - שידוך. זה היה לפני כארבע שנים, והאירוע הזה סימל את הרגע בו עברה אמא שלי מדאגה קלה לגבי עתידו הזוגי של בן הזקונים שלה למצב של חרדה עמוקה.
ביקשתי מיסמין את מספר הטלפון שלה, הבטחתי להתקשר תוך מספר דקות וחייגתי את המספר של הוריי, על מנת להוציא קיטור על אמי, שהתחילה להסתובב בלי רסן ולחלק את מספר הטלפון שלי לכל דיכפין. אני, שבאותה העת הייתי מנוי על כל אתר היכרות חינמי בסביבה, התקשיתי לקבל את הרעיון שאמא שלי תבחש בקלחת הדייטינג שלי. העדפתי לסמוך על מנועי חיפוש, רובוטים משוכללים, סטטיסטיקות וטקסטים משומשים, על פני האינסטינקטים של האשה הקרובה אלי בעולם כולו.
מתוך נימוס נפגשתי עם יסמין עוד באותו הערב, נחוש בדעתי לצאת ידי חובה ולא מילימטר אחד יותר. וכשבתום הערב חייכתי אליה ולא הצעתי להתקשר או להיפגש שוב, ידעתי שהסיבה העיקרית לפסילתה לא קשורה באופיה או במראה שלה, אלא במקור ממנו הגיעה - הקלחת של אסתר, אמא שלי.
באותו חודש ממש, נקראתי לשירות מילואים של שבוע. כיאה לג'ובניק מדופלם ביליתי את השבוע בלבוש אזרחי, עם הרבה זמן לבטלה בשק"ם. כך התיידדתי עם אחת הקצינות בקבע, שגילה היה צעיר משלי רק במעט. היא מצאה חן בעיני מאוד, אלא שהיה לה חבר, ולכן האופציה הרומנטית נפסלה מראש. לקראת תום השבוע, היא הציעה לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה - שידוך לחברתה הקרובה ביותר. עטתי על ההצעה כמוצא שלל רב, מניח כפי הנראה שחברתה הטובה ביותר לא יכולה להיות שונה מהותית ממנה. הייתי נחוש להיפגש איתה בהקדם האפשרי, ולבוא בגישה החיובית ביותר שיש.
בשני המקרים גודל הציפיות היה תלוי בזהות השדכן
היכרויות ברשת:
העכבר לא נעצר
יהלי ברק
מתי הנחשקת תהיה מספיק צעירה, חכמה, חתיכה, אטרקטיבית, זורמת וכו'? הרי יש אלפי בחורות באתר. איפה ומתי מחליטים שכאן ועכשיו לוקחים פאוזה ומנסים לראות לאן אפשר להתקדם עם האדם הזה שיושב ממול. דיווח מהשטח של מגששת טריה
שני הדייטים האלו עמדו במרחק גדול זה מזה, על שני קצותיו של ציר הציפיות. מצד אחד הגעתי לפגישה עם יסמין עם אפס ציפיות, רק מתוך נימוס, ומהצד השני הגעתי לפגישה עם החברה של הקצינה כשאני נושא על גבי מגדל ציפיות גבוה. בשני המקרים גודל הציפיות היה תלוי בזהות השדכן, ומעניין לגלות שעל הטעם של חיילת שהכרתי ימים ספורים סמכתי יותר מאשר על הטעם של אשה שהכרתי שלושה עשורים, ושעושה אחלה תפוחי אדמה. השורה התחתונה, בכל אופן, היתה זהה -דייטים מאכזבים.
המשכתי לסמוך על השדכן האלקטרוני, אתרי ההיכרויות, ולצאת מפעם לפעם לפגישה, בדרך כלל מאכזבת. שנתיים מאוחר יותר, בעזרתו הנדיבה של יועץ משכנתאות, קניתי דירה, חורבה אמיתית ששיוועה לשיפוץ יסודי. במשך חודשיים הסתובבתי בחנויות קרמיקה וריהוט, בוחר מרצפות, אסלות, פרקטים ומה לא, ומנהל שיחות טלפון תדירות עם בעלי מקצוע שונים ומשונים. למדתי להגיד מילים כמו "שלבניה", "ברזי ניל", ו"מונובלוק" והדבר האחרון שהיה לי פנאי לחשוב עליו הוא נשים.
התלוצצתי בקול רם על מבצע "קנה מטבח - קבל אשה"
נראה שהקלישאה נכונה, וכשאתה הכי פחות מצפה למשהו, הוא עשוי להיקרות בדרכך. באחד הימים המבולגנים ההם סגרתי עסקה לרכישת מטבח, לאחר שעתיים של שרטוטים, דיונים נוקבים והתמקחויות עם אשת המכירות. בסופו של דיון מתיש התרווחתי על כסאי, מרוצה מהתוצאה, מוכן להוציא את פנקס הצ'קים ולקבוע מועדי אספקה. כשסיימתי את הפרוצדרות, רגוע ומחייך סוף סוף, שאלה אותי אשת המכירות אם היא יכולה להכיר לי מישהי. התלוצצתי בקול רם על מבצע "קנה מטבח - קבל אשה", והסכמתי.
הפגישה עם גלית, על ציר הציפיות, היתה איפשהו במרכז, בלי ציפיות מיוחדות, אבל גם בלי הרהורים על בזבוז זמן. היה ערב מצוין, ואחריו ערב שני ואפילו שלישי, שיא של אותם הימים עבורי. פגישה רביעית לא היתה, אני לא ממש זוכר למה, אבל שלוש הפגישות היו בהחלט טובות, ואם נחזור להשוואה בין השדכניות, ברור שאין קשר בין זהות השדכן לסיכויי ההצלחה.
חמוש בתובנה זו החלטתי לתת יותר צ'אנס לשידוכים, לא משנה מי השדכן, ובלבד שיידע את שמי. ולמרות שלא הספקתי לצאת לדייטים רבים בשיטה הזו, כיוון שדי מהר התמסדתי, אני חושב שיש לנו דבר או שניים ללמוד ממה שהיה פעם. ההורים שלנו, ובוודאי שההורים שלהם, יצאו לדייטים גם בלי לצ'וטט במסנג'ר לפני כן, ובלי למלא שאלון העדפות ארוך. חוץ מלהכיר אנשים בתור של הקולנוע, הם גם שידכו לא מעט, וההכנה לפגישה היתה מבוססת על מה שסיפרו להם על הצד השני, ולא על תמונה מחמיאה יותר או פחות ששלחו להם בדואר אלקטרוני.
שדכנים אנושיים אמנם מוגבלים ביכולת השידוך שלהם, אין להם אלפי רווקות שמחכות רק לך בעלות של שיחה סלולרית, אבל הם מכירים אותך קצת ודואגים לך באמת. והכי חשוב: במקרה של כישלון, לפחות יש את מי להאשים.
הבלוג של זיו
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
