אמריקן ביוטי
"האט, האט", צועק הקווטרבק ו-70 אלף צופים זועקים, האדמה רועדת, קסדות מתרסקות וזיעה ניגרת. הלילה מתחילה עונה חדשה, ואמיר בוגן מסביר למה הוא מכור לפוטבול
שניות מועטות לאחר מכן, אחרי שהאבק והטראש טוק שוקעים, משהו חייב להשתנות: מישהו השיג הכל, קצת או כלום, התקדם צעד או יותר אל הניצחון, או נסוג לעבר התבוסה ויאללה אל הסנאפ הבא. יהיו עוד הרבה כאלה לאורך שעה של משחק הפוטבול - שעה מקוטעת, שנמתחת לכדי שלוש שעות ברוטו, ומכילה בתוכה כוח, מוח, כורח וניחוח.
הכוח
התדמית הרעה של הפוטבול נובעת מההסתייגות מהאלימות שהוא מציג. אם בכדורגל מדובר על 22 גברים שרודפים אחרי כדור, פה מדובר ב-22 גברים שרודפים אחד אחרי השני. התדמית כמובן מוטעית, אך אין ספק כי מדובר בספורט כוחני ביותר.
כמות האנרגיה שנפרקת על מגרש הפוטבול שווה אולי בעוצמתה לביקוע גרעיני, אך המאסה הקריטית של ענקים במשקל ממוצע של 150 קילוגרם נמדדת בעיקר במגע פיזי, או בשפה פשוטה יותר - כמה אנשים הצלחת להטיח אל הקרקע (אם אתה שחקן הגנה) או מכמה אינסידנטים לא נעימים שכאלה הצלחת להתחמק (אם אתה שחקן התקפה).
"שכרון הכוח" של שחקני הפוטבול אולי לא תואם את ערכי הפוליטקלי קורקט, והאגרסיביות המתפרצת שלהם מטרידה לפעמים, אך משאירה אותך משתאה, כמו מול התפרצות הר געש. חשוב אולי מהכוח הטהור שבא לידי ביטוי במשחק, הוא כוח הרצון והתעוזה. דמיינו לעצמכם גברים חזקים וכבדים, עם קוקטייל הורמונלי עצבני (טבעי יותר או פחות), שמתנגשים אחד בשני מתוך כוונה ברורה ובדיעה צלולה. גם אם נתקשה לחוש בתיאור הפיסיקלי של כוח המשיכה ופריקת האנרגיה, התוצאות הפיזיולוגיות ההרסניות שלה בלתי נמנעת.
לעיתים תכופות הופך השדה המגנטי של הפוטבול לשדה קרב, עם בני אדם פצועים, מי יותר מי פחות, שההקרבה הלא שפויה שלהם עלולה לגבות מהם מחיר כבד בכל רגע נתון. ולמרות זאת, שחקנים לא מוותרים ונאבקים רק כדי לחזור ולהתרסק על המגרש. חלק מכם אולי יראו בתכונה הזאת טיפשות אובדנית, רבים אחרים רואים אותה כמחויבות ראויה להערכה.
המוח
למרות הדומיננטיות של הכוח במשחק, הפוטבול הוא בראש ובראשונה משחק מוחות מורכב ומסובך מאין כמוהו, הדורש מהעוסקים בו יכולת חשיבה, ניתוח, הסתגלות ואילתור. הפוטבול מזכיר במשהו את משחק השחמט. במשחק המלכים נדרשת חשיבה טקטית מהותית, ראיית הנולד ושימוש נבון בכלים העומדים לרשותך, וכך גם במשחק הפוטבול. בניגוד למשחק השחמט, בפוטבול כל הכלים הללו פועלים בו זמנית, תוך תיאום מקסימלי להגשמת האסטרטגיה למציאות על הקרקע. כל אחד מהשחקנים הוא בורג קטן במכונה שדורשת את תרומתו להפעלתה.
ברור שכשמכונת ההתקפה פועלת מול מכונת ההגנה, התוכניות משתבשות, נעשות טעויות וצריך לאלתר. מי שיצליח לשבש את תוכניות הקבוצה השניה בהגנה או בהתקפה יזכה ליתרון, מי שיצליח לאלתר יזכה ביתרון גדול עוד יותר.
על לוח השחמט של הפוטבול נדרשת פעילות אינטנסיבית של השכל, יותר מזו הנדרשת מהשרירים. כדי להצליח, הכל חייב ללכת לפי הספר, ובמקרה של קבוצות הפוטבול מדובר בספר עבה במיוחד המכיל עשרות תרגילים מסובכים יותר או פחות, הדורשים הבנה, תיאום והקרבה מכל אחד מ-11 השחקנים, סך כל המרכיבים שמניעים את השלם אל עבר ההצלחה.
הכורח
חשיבה, ניתוח, הסתגלות ואילתור הם לא רק מנת חלקם של השחקנים על המגרש וצוות המאמנים המורחב על הקווים. גם אנשי התכנון, הפקידים לצורך העניין, נדרשים להפגין יצירתיות, יוזמה ותחכום יוצאי דופן כדי לבנות קבוצת פוטבול אורגנית ב-NFL, למרות המגבלות וכורח הנסיבות. האנשים האפורים הללו פועלים מאחורי הקלעים, אך עוסקים בעבודה מרתקת של גיבוש התשתית הדינאמית והשברירית של הקבוצה.
אם המאמן צריך לבנות טקטיקה ל-11 שחקנים על המגרש, על הג'נרל מנג'ר לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח הנוגעת ליותר מחמישים שחקנים ועשרה (פלוס) ממלאי התפקידים בצוות המקצועי של הקבוצה. אם תוסיפו למשימה הקשה של ניהול כוח אדם גדול את הבעיות האישיות של כל אחד ואחד מהם במגרש ומחוצה לו, הפציעות, תקרת השכר הנוקשה של ה-NFL ומדיניות החוזים המובטחים (מדיניות שאינה מקובלת לרוב ב-NBA), תגלו כי מדובר במשימה מסובכת ביותר, אך מרתקת באותה מידה.
הניחוח
הפוטבול הוא ספורט מוזר ומאובזר, עתידני משהו, עם מצלמות זעירות ומיקרופונים, הפקות בומבסטיות, הילוכים חוזרים ומליסה... אוהה...מליסה סטארק (איך הלכת לנו). ליגת ה-NFL ורשויות הטלוויזיה יודעות, שאחרי כל החוויות המרשימות של הכוח והגירוי השכלי שהמשחק מציב, הצופים רוצים להעביר שלוש שעות בסבבה. כריס ברמן והנהמות, טוני קורנהייזר וההומור הדק, מייקל אירווין וההומור הוולגרי ומליסה, על גזרתה הדקיקה. פעלולי המצלמה, האנימציה והסטטיסטיקה בזמן אמת ממירים את המאבקים על המגרש למציאות וירטואלית נעימה ונהירה.
ויש גם סופרבול דוגמניות, למי שלא הספיק לו הדבר האמיתי (צילום: איי פי)
כדי להמחיש את ההרגשה על המגרש, שתלו מפיקי הטלוויזיה מצלמות בכובעי השופטים ומיקרופונים רגישים שכמעט נעלבים מהקללות שהם קולטים במגרש. מי שמעוניין במנת נוסטלגיה או בתחקירים מקיפים על הגסויות של המאמנים, פומפוני הצ'ירלידרס או קורות המשרוקית, ימצא מענה בחברת ההפקה של סרטי ה-NFL. הפרסומות המושקעות תעשינה את העבודה בקטעים מתים לגדולים מהחיים, ממש כמו שהספורט מרגיש במציאות.
