שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: איי פי

    שומאכר פורש: נפרדים מהאלוף

    מיכאל שומאכר, נהג המירוצים המצליח, המפורסם ואחד הספורטאים הגדולים ביותר של העשור האחרון מודיע על פרישה. סופו של עידן בספורט המוטורי

    החיבוקים בסוף המירוץ במונזה, השמפניה שנשפכה, המגע האישי עם כל אחד מאנשי הקבוצה ובמיוחד ז'אן טוד, המנהל של פרארי, סיפרו שהניצחון הזה של מיכאל שומאכר הוא מיוחד ביותר. ואכן, דקות ספורות לאחד שניער את בקבוק השמפניה, הודיע מיכאל שומאכר לעולם שהוא פורש ובכך שם קץ לגל של שמועות.


    שומאכר הצעיר בבנטון רנו, 1995 (צילום: איי פי)

     

    שומאכר זכה בשבע אליפויות עולם, הרבה יותר מכל נהג אחר שהשתתף בפורמולה 1 מעולם. הוא רשם 90 ניצחונות, שגם זה שיא שספק אם יישבר, וניצב 158 פעמים על הפודיום (אחד משלושת המקומות הראשונים). הוא אפילו זכה ביותר מקצי דירוג מכל נהג אחר (68 פעמים), שיא שנטל השנה מאיירטון סנה ז"ל. שומאכר שבר בהתמדה כל שיא בסדרת המירוצים היוקרתית והחשובה ביותר, והפך לאחד הנהגים הגדולים בהיסטוריה - אם לא הגדול מכולם.

     

    ולא, הקריירה שלו אינה בדעיכה. להיפך. הוא נמצא כעת עם קבוצתו בשיאו של קאמבק אדיר, שהופך את סיכוייו לזכייה בתואר שמיני לטובים ביותר. נצחונו באיטליה הביאו לכדי שתי נקודות מראשות הטבלה, ובשלושת המרוצים שעוד נותרו העונה הוא בוודאי ישבור עוד שיא או שניים. ובכל זאת הוא פורש. "זו החלטה קשה לפרוש מרמה כה גבוהה, אבל היום הגיע והרגשתי שזהו הרגע הנכון לעשות זאת", אמר שומאכר הנרגש.

     

    תחילת עידן האלוף

     

    שומאכר נכנס בסערה לעולם הפורמולה 1, למרות שלמירוץ הראשון שלו - ספא 1991 - כלל לא זינק. הוא השיג מקום שביעי בהקפות הדירוג עם מכונית הג'ורדן הבינונית (שהתקלקלה בזינוק), דבר שנחשב לסנסציה. את הסנסציה זיהה היטב פלאביו בריאטורה, היום האיש שעומד מאחורי ההצלחה הגדולה של רנו ופרננדו אלונסו. בריאטורה פשוט חטף את שומאכר לקבוצת בנטון, וכבר במירוץ הבא הופיע שומאכר במדים חדשים לקול מחאותיו של אדי ג'ורדן.

     


    עם היריב המר, פרננדו אלונסו. קרב מותח עד לסיום (צילום: רויטרס)

     

    ב-1994, אחרי התאונה הטראגית של איירטון סנה בתחילת העונה, הפך שומאכר לכוח הדומיננטי ביותר בפורמולה 1. בסוף אותה עונה הוא זכה באליפות העולם הראשונה שלו, כאשר הוא גובר על דיימון היל בוויליאמס העדיפה.

     

    שנוי במחלוקת

     

    ואולם הקרב המותח גם גילה את הצד השנוי במחלוקת של שומאכר. תאוות הניצחון שלו אינה יודעת גבול, ועלולה לגרום לו לחרוג מהצד הספורטיבי. כך באותה שנה טעה שומאכר באופן נדיר, החליק ומכוניתו נפגעה. אבל למרות שידע שהמירוץ שלו גמור, חסם את היל בוויליאמס שדלקה אחריו וגרם גם לפרישתו. היל הפסיד את התואר, שומאכר הפך לאלוף.

     

    העתיד יראה מאבקים שנויים נוספים גם כשהוא במדי פרארי. השיא היה בקרב עם ז'ק וילנייב על האליפות של 1997. גם אז ביצע שומאכר מהלך דומה, אבל הפעם הואשם בפגיעה מכוונת והופשט מנקודותיו בסוף העונה. אפילו השנה היה מעורב באירוע שנוי במחלוקת, כשמכוניתו החליקה "במקרה" וחסמה את המסלול במונטה קרלו, מונעת מהדולקים אחריו לקבוע זמנים טובים.


    המקום לו הוא רגיל - דוכן המנצחים (צילום: איי פי)

     

    "אף אחד לא יכול לערער על יכולתו, אבל היה זה נחמד לראות שיש לו גם צד אנושי", אמר דייויד קולטארד הוותיק, שנאבק לא פעם בנהג הגרמני. "או שאוהבים אותו או ששונאים אותו. אבל אלה ששונאים אותו לא יסלחו לו על אדלייד (המפגש עם היל), על חרז (וילנייב) ועל מונאקו. זה דומה לטייסון שנשך את אוזנו של הוליפלד".

     

    החזיר את האדום לפרארי

     

    ב-1995 זכה שומאכר באליפות נוספת עם בנטון, והפעם כאשר היא חמושה במנועי רנו. ואז הוא ביצע את הצעד שייחשב כהימור הגדול ביותר של הקריירה שלו - מעבר לקבוצת פרארי.

     

    הסמל המפורסם ביותר של הפורמולה 1 דידה אז על כרעי תרנגולת, ונשא גיבנת מביכה של כישלונות מבישים שגרמו לנהגים הגדולים להתרחק. אבל שומאכר האמין שהוא יכול להחזיר את הצבע האדום ללחיים של פרארי. כמובן שצ'קים אדירים של האיטלקים עזרו לו לחשוב כך. הוא גרר איתו לפרארי את ראשי הצוות הטכני מבנטון, שם הם חברו לז'אן טוד מנהל הקבוצה האגדי. 

     

    ההתחלה אכן הייתה קשה, עם פרישות מביכות ורצף תקלות עליהן גם שומאכר לא יכול היה להתגבר. אבל למרות מכוניות בעייתיות ונחותות, הוא הצליח תמיד לאסוף נקודות ולהכניס מתח לקרבות האליפות. שיאה של התקופה השחורה היה ב-1999, אז שבר שומאכר את הרגל בתאונה ונאלץ לשבת על הספסל. ואולם בסוף העונה הוא חזר כדי לסייע לקבוצה לזכות בתואר ליצרנים, הראשון שלה מאז 1983.


    הכבוד חזר לסקודריה (צילום: איי אף פי)

     

    חלפו חמש שנים רצופות באירועים מביכים מצד האיטלקים, עד שהנהג הגרמני הצליח להביא להם אליפות עולם ראשונה. זה קרה ב-2000, 21 שנים אחרי שעשה זאת ג'ודי שכטר הדרום אפריקני. מ-2000 ועד 2005 שלטו שומאכר והאדומים ללא עוררין בפורמולה 1, ורשמו מחדש את ספר השיאים של הספורט הזה. בדרך, הפכו בדרך לסמל הבלתי מעורער של הזירה.

     

    עם שבע אליפויות עולם עשה שומאכר את הבלתי יאמן ושבר את שיאו של חואן מנואל פנג'יו באופן מוחץ. ויהיה מי שיגיד שאם לא היה דבק בפרארי, הוא יכול היה להשיג יותר. עד כדי כך הייתה עליונותו ברורה.

     

    שנת 2005 הביאה משבר גדול בפרארי, ובסופה זכו רנו ופרננדו אלונסו בתואר. אבל סופה של 2006 מסמן תנופה גדולה במחנה של פרארי. שומאכר צמצם באיטליה את הפער של אלונסו בראש לשתי נקודות בלבד, וכעת המטרה הברורה שלו היא לפרוש עם תואר שמיני. "אנחנו ממוקדים כעת בכל מאת האחוזים בתואר לנהגים וליצרנים", אומר שומאכר. וברנו צריכים להיות מודאגים. מאד מודאגים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    1996, עם ז'אן טוד
    צילום: איי פי
    קריירה מפוארת על פני יותר מעשור
    צילום: איי פי
    1994, בנטון
    צילום: איי פי
    עדיין בכושר שיא גם ב-2006
    צילום: איי פי
    1996. מעמיד את פרארי על הרגליים
    צילום: איי פי
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים