האסלאם על רגל אחת
בין מלחמת לבנון השנייה ל-11 בספטמבר ראה אור הספר "אסלאם: מבוא קצר" שכתבה ההיסטוריונית מירי שפר ובו היא מציגה את עקרונות היסוד של הדת השנייה בגודלה בעולם, במיוחד עבור הקורא העברי. "החברה הישראלית לא יכולה להרשות לעצמה לא לדעת". ראיון
"אנשים רבים במערב מקשרים את האסלאם עם אלימות וטרור", כותבת ההיסטוריונית ד"ר מירי שפר בהקדמה לספרה החדש, המציע לקורא הישראלי מסע אינסטנט אל נבכי הדת שעיצבה את חייהם של מיליארדי אנשים בעולם. "המתקפה ב-11 בספטמבר 2001 על ארה"ב, פיגועי הראווה בבאלי ובמדריד, בלונדון ובאיסטנבול, מחבלים מתאבדים בערי ישראל ובעיראק – כל אלה הם רק חלק מן המקרים שבהם אלימות ואסלאם שלובים זה בזה", היא כותבת, "רצף זה של אירועים יוצר בתודעתם של רבים את התחושה כי פעילות אלימה ובלתי מתפשרת היא 'מהותו' של האסלאם מאז ומעולם. זוהי תמונה מעוותת של הדת השנייה בגודלה בעולם ואני מקווה שהספר הזה יציג בפני הקורא תמונה מורכבת יותר".
הספר, "אסלאם: מבוא קצר", הוא הרביעי בסדרת דתות העולם שרואה אור בהוצאת "מפה" וההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב. קדמו לו מבואות ליהדות, הינדואיזם ובודהיזם. על פי עורך הסדרה, פרופ' אביעד קליינברג, הפיכתו של אלוהים על גלגוליו השונים לטרנד הכי חם של השנים האחרונות, הולידה צורך בספרות שתציג את הדתות השונות באופן נגיש ושווה לכל נפש.
"לפני עשר שנים התחושה הכללית היתה שהדת היא פאסה ושאמנם נשארו מאמינים פה ושם, אבל הם זן הולך ונעלם", הוא אומר, "מי צריך דת כשיש MTV? בראיונות שניהלתי מצאתי את עצמי מזהיר שאלוהים כבר הוספד פעמים רבות מדי ותמיד קם לתחייה. הבעיות הקיומיות שהדת מציעה להן פתרון עדיין לא נפתרו. כל עוד יש צורך בתקווה, במשמעות, בזהות קבוצתית, יהיה לדת מקום. היום זה נראה כמעט מובן מאליו אם כי לאו דווקא מהסיבות הנכונות. האסלאם הקיצוני הבהיר לעולם שלדת יש עדיין שיניים, שהיא משהו שבני אדם מוכנים למות ולהמית למענו. זה נכון, אבל הדת קיימת לא רק כאופציה לקנאים. היא נותנת טעם גם לחייהם של גברים ונשים הרחוקים מאד מן הקנאות. הסדרה שלנו מבקשת להציג לקורא הישראלי את המגוון העשיר של דרכים שבאמצעותן נותנת הדת טעם לחיי המאמינים".
אף אחד לא הרים את הכפפה
באופן לא מפתיע, הספר שכתבה ד"ר מירי שפר הוא הראשון בשלושים השנה האחרונות שעוסק במושגי יסוד באסלאם, נכתב על ידי ישראלי ורואה אור בעברית. קדם לו ספר מבוא מאת כלת פרס ישראל למזרחנות חוה לצרוס-יפה ז"ל שכלל אסופת מאמרים והקיף תתי נושאים רבים. "במשך שנים ארוכות לא היה צורך בספרות נוספת ולצד זה אנשים נרתעו מתחרות מול ספר שהפך לקלאסיקה", אומר שפר ומוסיפה, "עם זאת כבר בראשית שנות התשעים, כשאני התחלתי ללמוד, התחושה היתה שהספר של לצרוס-יפה כבר לא מספק ושהוא כתוב בשפה ישנה. יצאו המון תרגומים שעוסקים בנושא אבל אף אחד לא הרים את הכפפה להציג את המושגים הבסיסיים בגובה העיניים ובאופן שיגרה את הקהל להמשיך ולקרוא הלאה".האסלאם נוצר לפני 1,400 שנה והביא עמו לא רק אמונה ופולחן חדשים אלא גם שינוי תרבותי. החברה הפכה מאנלפבתית ליודעת קרוא וכתוב. הוא אחת מדתות הספר ובמרכז הווייתו נמצא טקסט קדוש שהמאמינים קוראים, משננים ומפרשים. הקוראן, הספר הקדוש לאסלאם, אינו ספר היסטוריה או משפט, הוא עוסק באמונה ובמוסר. עבור המאמין קובע ספר הקודש את העקרונות הדתיים ואת עקרונות המוסר הכלליים. כמו היהדות כך גם האסלאם הוא דת של מצוות. המאמינים צריכים ללכת בדרכו של הנביא המשמש מודל לחיקוי. חייו של מוחמד מהווים תקדים לגביהם והם מנסים לחקותו בכל – בלבוש, באופן התפילה ובהתנהגות מול אויבים. הספר הוא מסע היסטורי שעוקב אחר התפתחות דת האסלאם כמערכת של אמונות ופולחן. מלוא תשומת הלב מוקדשת בספר אל המאמינים המעצבים את הדת בפרשנותם השונה והמשתנה. "הקהילות המוסלמיות דוברות בקולות רבים ששורר ביניהם מתח מתמיד", כותבת שפר, "הקורא יוכל לפגוש כאן את קולות ההלכה הלמדניים ואת הקולות המיסטיים החווייתיים, את אלה התובעים חומרה חסרת פשרות ואת אלה הקוראים למתינות ולפשרנות. הקולות הללו מתחלפים ומשתנים מעת לעת וממקום למקום. הם מתחרים זה בזה ומשלימים זה את זה, יוצרים בצוותא תרבות רבת פנים וגוונים".
איך מספרים את האסלאם על רגל אחת?
"זה לא פשוט. קצר זה מורכב והספר עבר מספר קיצורים. זה חייב אותי לשבת ולחשוב מהם הדברים החשובים והשימושיים ביותר לקהל הישראלי. זו הסיבה שהספר כולל הפניות לקריאות המשכיות שיאפשרו לקורא המתעניין להקיף את הנושא. הרעיון היה לתת הכוונה מסוימת, לעורר עניין".
הספר מרפרף על נושאים באופן כרונולוגי - מלידת הנביא, דרך התורה בכתב ובעל פה, התפתחות המצוות, מערכת החוק, יחס האסלאם לדתות אחרות ולפלגים בתוכה ועד מיסטיקה. לפי מה בחרת?
"אנחנו הישראלים מתייחסים הרבה פעמים אל האסלאם כאל תופעה יוצאת דופן. היה לי חשוב להראות שעקרונות האסלאם מקיימים דפוסים שזהים בכל הדתות. גם התפישה המוטעית שהאסלאם היא דת קפואה שאינה משתנה היא משהו שרציתי להפריך ולכן הספר מתייחס לכל נושא לאורך הזמן על מנת להראות את השינויים שהתחוללו".
יש לא מעט נושאים לא מטופלים, כמו למשל נשים באסלאם.
"נשים מופיעות בספר אם במשפחת הנביא או בהקשר של מיסטיקה מוסלמית ובהצלחה שלה, שבחלקה נובעת מכך שנתנה מענה לנשים ואפשרה להן ללמוד ולהנהיג. נשים קיימות גם בנושא המצוות. נכון שאין טיפול ישיר בנשים כנושא בפני עצמו ואין ספק שחשוב וראוי לדבר בו. יש הרבה מאד סטריאוטיפים שיש לנו על חברות מוסלמיות. הספר לא מתיימר לתקן במחי 140 עמודים את כולן, זה בלתי אפשרי. הרבה נושאים לא מצאו את דרכם אל הספר מפאת קוצר היריעה ואדרבא, אני מזמינה חוקרים לכתוב מבוא קצר על נשים בחברה המוסלמית".
למה לדעתך ישראלים יודעים כל כך מעט על האסלאם?
"זו שאלה טובה שאני מתמודדת איתה לא מעט באקדמיה. דעות קדומות, תחושת עליונות. זו בעיה. הספר יצא במקרה בין מלחמת לבנון השנייה לבין ה-11 בספטמבר. הוא לא תוזמן לכך, אבל יש בזה משהו סימבולי. החברה הישראלית לא יכולה להרשות לעצמה לא לדעת ולא להבין את המרחב שמקיף אותנו. המאה ומשהו שנה שאנחנו כאן מראות לנו באופן חד משמעי שההסתגרות שלנו בתוך עצמנו ובניתוק מהסביבה עושה לנו רק רע. אנחנו לא לומדים ערבית, אנחנו לא מכירים את התרבות הערבית גם לא ברמה הבסיסית ביותר, אנחנו מאמינים בשוגג שהזהות הדתית היא הזהות הערבית היחידה. אנחנו נוסעים לגואטמאלה, לסין ולהודו ומכירים אותן כמו את כף היד שלנו, אבל איננו יודעים דבר על השכנים שלנו. יכול להיות שההסתגרות נובעת מפחד, יכול להיות שנוח לנו בתוך הביצה של עצמנו, יכול להיות שכך נוח יותר לשכנע את עצמנו שהם שונים מאיתנו. אנחנו מאשימים אותם שהם מסתגרים, שהם לא מעוניינים להכיר ולהשתלב ובעצם אנחנו עושים את אותו הדבר. גם אותנו לא מעניין להכיר, להתעניין ולהשתלב. חשוב שנדע ואני מאמינה שיש צמא לדעת יותר".
"אסלאם: מבוא קצר", מאת מירי שפר, הוצאה לאור אוניברסיטת ת"א והוצאת מפה, 144 עמ'