פשוט מאוהבת - פסיכולוגיה בגרוש
היום ראיתי סוף סוף את PRIME, הסרט ששמו תורגם ל"פשוט מאוהבת". כרגיל- תרגום קלוקל, אבל, שיהיה, הפסקתי להתייחס לשמות המתורגמים.
ההוא התייעץ איתי בטלפון, שאל "תרצי שנראה את פשוט מאוהבת?" ואני עניתי בלי למצמץ "אה, את prime? בכיף, באמת רציתי לראות אותו". פשוט מתעלמת מהתרגומים.
ראיתי, לא בקולנוע, אבל כן על מסך גדול. מה טוב שיקירי לבי הצטיידו במערכת קולנוע ביתית, בין היתר, בביתם המאובזר היטב. צפיתי בעותק עם כתוביות באנגלית, מה שהסיח קצת את תשומת לבי מהסרט. משום מה תמיד קשה לי יותר להתעלם מכתוביות באנגלית מאשר מכתוביות בעברית. הצלחתי הצלחה חלקית. כשכן התעלמתי בהצלחה מכתוביות, גיליתי סרט שהטריילר שלו עושה לו חסד, הרבה יותר משמגיע לו. אני לא אומרת שסבלתי- לרגעים צחקתי, פה ושם הלב קצת נצבט, היה נעים, נחמד. אבל לא יותר.
כמובן שאומה ת'ורמן מקסימה, וגם הבחור שמשחק לצידה, בריאן גרינברג, חביב (ואיזה גוף, אמא!). מריל סטריפ טיפה הרגיזה אותי, מפני שבאופן כללי, בכל פעם שהרמתי את עיני מהכתוביות ראיתי שהיא שוב משתמשת באותו סט של הבעות פנים, ובכלל, שהמשחק שלה די רדוד (או שטוח, כרצונכם). הסרט נחמד, אבל הוא לא ממש ממריא.
לרגע לא שכחתי את עצמי בתוך הסרט, אף לא לרגע.
אז מה היה לנו, בכמה משפטים-
פסיכולוגית נוירוטית שמייעצת למטופלים שלה דבר אחד אבל לילדים שלה דבר אחר, אחת בלונדינית עם רגליים שלא נגמרות, ויופי של מבטי "בוא לכאן", ובחור אחד שרוצה להיות צייר כשהוא יהיה גדול, אבל האמא היהודיה- פולניה שלו חונקת את האמן שבו, ועל הדרך גם מתנגדת לבחורה איתה הוא יוצא.
בסוף כולם בוכים ומתפייסים, פחות או יותר.
אולי בדבר אחד הסרט הציל את עצמו- לא היה סוף הוליוודי מתוק ודביק.
אבל אולי גם זה היה סך הכל חלק מהנוסחה, ועל כן, מעט צפוי.
ד.
אחת בלונדינית עם רגליים שלא נגמרות
מומלצים
