מועדון הלבבות המצופים

זוכרים את הקמפיין לקידום סקס בטוח, "כשאת שוכבת עם החבר שלך, את שוכבת עם החברה לשעבר של החבר שלך, ששוכבת..." וכן הלאה? בפקולטה למשפטים הגירסה השתנתה מעט: "כשאת מצלמת מחברת בחינה של החבר שלך, את מצלמת מחברת בחינה של החברה של החבר, ויכול להיות שאחד מהם הוא טמבל". החיים לימדו שיש גירסה נוספת: "כשאתה שובר את הלב של מישהי, אתה שובר את הלב של הבחור הבא שהיא תכיר, ושל הבחורה הבאה שהוא יכיר, וכן הלאה". אז אולי הגיע הזמן להפסיק?

הלב הזה הוא דבר די מסובך. הרפואה המודרנית למדה לתקן אותו, לשפץ אותו, לפתוח את דרכי הגישה אליו ואפילו להחליף אותו במקרה הצורך. אבל מה לגבי ציפוי העופרת שמתפתח במהלך השנים, מה אפשר לעשות איתו? עופרת, כידוע, היא חומר רעיל. הצטברות של עופרת בגוף גורמת פגיעה מוחית ככל שעובר הזמן, וגם העופרת שמצטברת מסביב ללב גורמת נזק.

בדרך כלל זה מתחיל בהתאהבות ראשונה. התאהבת בבחורה. קורה. והיא משחקת. מנצלת. מפלרטטת עם בחור אחר, והוא, הוא בכלל לא מתאים לה לדעתך. ייתכן שזה אפילו בכוונה. אבל היא נותנת לך את מה שחיפשת. אתה מרגיש שהיא מעוניינת, והיא טורחת לשדר זאת, בד בבד עם תחושת ה"בלתי מושגת" והמחזרים האחרים שבשטח.

מתישהו מגיעה המכה - החלטת להזמין אותה לדייט רומנטי במיוחד, כבר יצאתם כמה פעמים, ואתה בהחלט מרגיש שאתה רוצה. הזמנת מקום במסעדה רומנטית, התרגשת כל היום וחיכית. חיכית לשעה בה קבעתם להיפגש, ולמרות שלא הבנת מדוע היא לא רוצה שתאסוף אותה, כיבדת, כמו תמיד, את בקשתה.

הגעת למסעדה עשר דקות לפני הזמן. נכנסת והזמנת מים. המלצר חייך: "לא, אין בעיה, אחזור עוד כמה דקות עם התפריטים". כבר שמונה. שמונה וחמישה. ושש דקות. ועשר דקות. ועשרים. אתה כבר מנסה להתקשר, לסמס, להתקשר. אפס. "לא זמין". מה עושים? מחכים עוד? פדיחה. הולכים? ומה יקרה אם היא תאחר?

הרכב שלה בחנייה. לעלות? לא לעלות?

בעשרים לתשע אתה נשבר, מחייך חיוך מבוייש והולך. כועס ודואג וכועס ודואג, אבל בסוף מסתבר לך שאתה יותר דואג מכועס ואתה נוסע לביתה. הרכב שלה בחנייה. לעלות? לא לעלות? בסוף אתה מצלצל, הלב מחסיר פעימה כשהיא עונה. "אוי, סליחה...סליחה", היא לוחשת, "אני מרגישה ממש רע והכדורים פשוט הפילו אותי" (כחח...כחחח... שיעולים קטנים ברקע להגברת האמינות) "אני ממש מתנצלת, אפצה אותך. מבטיחה, נדבר מחר, אוקיי?" נו טוב, יש ברירה?

אתה יושב ברכב עוד חמש דקות. חושב. מתניע, משלב לרוורס כדי לצאת מהחנייה, ובדיוק איך שבא לנסוע משם - היא במדרגות. יורדת, לבושה במיטב מחלצותיה ומחובקת עם מר "לא מתאים".

אתה מסמס - אין תשובה. וזה השלב שהלב נסדק

מה? איך זה? "לא מתאים" מחבק את כתפה, והמשפט הראשון שקופץ לך לראש הוא "ברוך רופא חולים". אתה מסמס - אין תשובה. וזה, זה השלב שהלב נסדק. כאב חד כזה מפלח אותו, יובש בשפתיים ותחושת עלבון צורב, שמתערבבת עם כעס ומביאה את היד להנחית מכה חזקה, בכל הכוח, על ההגה. יופי, עכשיו גם היד כואבת.

אבל הלב הוא זה שנפגע. הלב חזק, בריא, אבל כואב, ואז הוא נשרף לו קצת, מבפנים. ואתה נשבע, נשבע שלא תפתח עוד את ליבך, ובעצם, תצא למסע נקמה במין הנשי. וממש כמו חיית טרף - אתה תמצא מישהי תמימה, טובה, חלשה. קורבן קל.

חודש אחרי, והלב החלים. שכחת אותה. הלב כבר לא סדוק, אלא מצופה לו בציפוי חדש מעופרת. המתאימה לומדת איתך בכמה קורסי בחירה, היא סטודנטית שנה ב' וחמודה אמיתית. היא מזמינה אותך לשבת איתה בהפסקות, מציעה לת לך את מחברת הבחינה שלה בסוף הסמסטר, ללמוד יחד ואפילו לצאת למסיבה שיש ביום חמישי בערב.

"מסיבה?" אתה חושב לעצמך, "וואלה. מתאים. באמת התכוונתי ללכת". היא מחייכת. חיוך מקסים. מהסוג שפעם היה שובה את ליבך וחודר פנימה, אבל היום אפילו את ציפוי הטפלון החדש שנוצר שם במשך החודש הוא לא עובר, שלא לדבר על לחדור את ציפוי העופרת.

אתה אמור לאסוף אותה בעשר. המתאימה כבר מוכנה, ואתה זוכר עד כמה טוב היא נראית. באמת נראית טוב. אפילו מצחיקה, מבינה את הציניות שלך מצד אחד ואת הרגישות מצד שני אבל גם זה לא חודר את המעטה.

היא יודעת שיש לך נטייה לאחר. מחכה בג'ינס ובחולצה תכלת חושפנית מעט. זוכרת שאמרת לה שעשר אצלך זה עשר ורבע, ולכן כדאי שתהיה מוכנה רק אז. אבל כבר עשר וחצי, רבע ל -11. אתה כבר יצאת מהבית לפני רבע שעה. היא מתקשרת אליך - הנייד מצלצל - אתה לא עונה. מצלצל שוב - אתה לא עונה.

ממילא כבר אין טעם, עוד דקה אתה שם. מגיע, מסמס לה שתרד, והיא מגיעה. שמלה קצרה ואביבית. אתה שומע את טפיפות נעלי עקב. ה"לא מתאימה" שלך מופיעה מולך במלוא הדרה. אתה סוגר את הנייד. חמש דקות צפונה משם, המתאימה לא מבינה. באמת לא מבינה. אתה כבר בדרך למסיבה. היא תגיע עם חברה, יותר מאוחר. היא תראה אותך. תכעס. תיעלב ותכעס. היא תרגיש את היובש בשפתיים ואת הכאב הזה בלב ותישבע, תישבע לנקום במין הגברי...

אבל גם הלב שלה יחלים. העופרת תצפה גם אותו, והוא יהיה "כמו חדש" ממש. ואתה, רק שנים אחר כך תבין, שגם הלב של הראשונה היה מצופה עופרת. אולי בגלל מישהו כמוך.