התנשאי לי בקפיצת באנג'י?
מאיפה נובע הצורך לזנק מהמטוס עם שלט המציע נישואים? מדוע לשלשל לידי מישהו מאות שקלים תמורת לוח ענק מעל מחלף ההלכה? מדוע היינו רוצים (ובכל זאת, מעל 70% מהצעות הנישואים עדיין ממולמלות בפיהם של גברים) שעוד אלפי אוהדי כדורגל ישתתפו ברגע האינטימי הזה?
אבל למה בעצם אנחנו מנהלים מירוץ שכזה? מהיכן מגיע הצורך לזנק מהמטוס עם שלט המציע נישואים? מדוע לשלשל לכיסי אחרים מאות שקלים בתמורה לשלט ענק מעל מחלף ההלכה? מדוע היינו רוצים (ובכל זאת, מעל 70% מהצעות הנישואים עדיין ממולמלות בפיהם של גברים) שמלבד אהובתנו, עוד אלפי אוהדי כדורגל ישתתפו ברגע האינטימי הזה?
נראה שהתקופה היא שכופה את הפומביות. בתקופת הריאליטי-טיוי, האזרח הקטן פושט את האנונימיות שלו ותוחב לפיו ג'וקים חיים בפריים-טיים, מעלה תמונות חושפניות שלו לאינטרנט, או בוצע נתחים מדממים מחייו וכותב אותם בבלוג. היש פלא שהוא אינו חושש מכך שכלל קוראי "ידיעות" יזכו להצצה לחייו?
לזאת נוסיף גם את הסטטיסטיקה המטרידה בדבר אחוז הגירושים ההולך וגדל, המאיים לכלות את אחוז המתחתנים. יודע הזוג המצוי שנכון לו מאבק אימתני לשמירה על זוגיות איתנה לאורך שנים. פלא שהזוג, המתבונן על רכבת השדים המצפה לו, אוחז בכרטיס הכניסה הזוהר בידיים רועדות ומקווה שההשקעה בכרטיס תבטיח את הצלחת הנסיעה? רבים חושבים שהצעה גרנדיוזית, תבטיח נישואים מאושרים, אך כמובן שמתבדים.
בדקנו עם מספר זוגות כיצד הרכיבו הם את השניות ברגע ההצעה. קיבלנו מספר תשובות, בטווחים שונים על פני סקאלת התעוזה. והחדשות הטובות, כפי שתראו בכתבת הווידאו - כל ההצעות הסתיימו בחתונה.
האם צריך להציע נישואים ממרומים? לא בטוח. אהבה אינה מתרשמת ממפגני תעוזה, אלא מכנות ורומנטיקה. הישרדותה של האהבה תלויה לא ברגעים הגדולים, כמו הצעת הנישואים, אלא דווקא ברגעים הקטנים, המשעממים יותר, המרכיבים את עיקר החיים.
לפנייה לכתב/ת 
