שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    האהבה היא פֶּתִי מטופש

    יותר מ-150 סונטות כתב ויליאם שייקספיר. עשר מתוכן מופיעות בתרגום עברי בגיליון מס' 4 של כתב העת "הו!", וגם פה. הוֹ עוֹנֶג קְצַר־מוֹעֵד שֶׁלִּי, חָמוּד!

    בגיליון הרביעי של "הו!", כתב עת לספרות, מופיעות עשר סונטות שכתב ויליאם שייקספיר ותרגמה אנה הרמן. סונטה היא שיר לירי בן 14 שורות, שיש לו דפוסי חריזה קבועים וחמורים. שייקספיר (1616-1564) כתב יותר מ-150 סונטות ועשר מתוכן מובאות כאן.

     

    סונֶטה 18

    הַאִם אַתָּה דּוֹמֶה לְיוֹם אָבִיב?

     

    אַתָּה עָנֹג מִמֶּנּוּ וִיפֵהפֶה

     

    כִּי רוּחַ בְּעַרְבֵי אִיָּר מַכְאִיב

     

    לְנִצָּנֵי הַקַּיִץ הָרָפֶה.

     

    עֵינָם שֶׁל הַשָּׁמַיִם לְעִתִּים

     

    בּוֹעֶרֶת אוֹ מַכְהָה אֶת נִיצוֹצָהּ;

     

    וְאֶת הַיֹּפִי לְעוֹלָם מַכְתִּים

     

    אָרְחוֹ שֶׁל טֶבַע בִּלְתִּי־מְהֻקְצָע.

     

    אַךְ נֶצַח אֲבִיבְךָ יִהְיֶה עָטוּי

     

    בַּיֹּפִי הֶעָדִין רְווּי־הָרֹךְ;

     

    הַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה כְּצֵל נָטוּי

     

    מֵעַל נְתִיב חַיֶּיךָ הָאָרֹךְ.

     

    כָּל עוֹד יִנְשֹׁם אָדָם אוֹ יֶחֱזֶה

     

    אַתָּה שָׁרִיר וְחַי בַּשִּׁיר הַזֶּה.

     

    סונֶטה 25  

    הַנַּח לְמִי שֶׁכּוֹכָבָיו הֵם זֹהַר

     

    לְהִתְרַבְרֵב בְּכִבּוּדֵי עוֹלָם,

     

    אֲנִי, שֶׁלֹּא כָּבוֹד לִי וְלֹא תֹּאַר,

     

    שָׂמֵחַ בַּיָּקָר לִי מִכֻּלָּם.

     

    מִי שֶׁנָּסִיךְ בָּחַר בּוֹ, מְלַבְלֵב

     

    כְּחַמָּנִית נוֹהָה אֶל עֵין הַשֶּׁמֶשׁ

     

    וְאֶת כְּבוֹדוֹ קוֹבֵר עָמֹק בַּלֵּב,

     

    כִּי מוּל מַבָּט עוֹלֵב יִבֹּל כְּקֶמֶשׁ.

     

    גִּבּוֹר קְרָבוֹת, אִישׁ חֶרֶב מְיֻסָּר,

     

    סוֹפוֹ לִפֹּל בִּמְחִי מַהֲלֻמָּה,

     

    אַף שְׁמוֹ מִסֵּפֶר הַכָּבוֹד יוּסַר,

     

    זִכְרוֹ הַמְּפֹאָר יֵרֵד דּוּמָה.

     

    לִי טוֹב לִהְיוֹת אוֹהֵב־אָהוּב בְּחֵיק

     

    בִּלְתִּי־מָחִיק שֶׁאַף אֵינוֹ מוֹחֵק.

     

    סונֶטה 29

    חֲסַר־מַזָּל וּדְקוּר חִצִּים שֶׁל לַעַג,

     

    בְּתוֹךְ אָזְנֵי שָׁמַיִם עֲרֵלוֹת

     

    זַעֲקָתִי הַמְּנֻדָּה נִבְלַעַת,

     

    וְעַל רֹאשִׁי נוֹפֵל מְטַר קְלָלוֹת;

     

    לוּ רַק הָיִיתִי אִישׁ עַתִּיר־תּוֹחֶלֶת

     

    כְּמוֹ מִישֶׁהוּ אַחֵר, יָפֶה וְאִישׁ

     

    רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ וְרַב־חֶלֶד,

     

    לוּ לֹא הָיָה הָעֹנֶג פְּרִי מַבְאִישׁ;

     

    בְּעוֹד אֲנִי אֲכוּל אֵיבָה עַצְמִית,

     

    אֲנִי חוֹשֵׁב עָלֶיךָ, וְנִרְעֶדֶת

     

    בִּי כְּנַף צִפּוֹר שֶׁמִּגְּרוֹנָהּ הֲמִית־

     

    מִזְמוֹר יוֹצֵאת אֶל שַׁעֲרֵי גַּן־עֵדֶן;

     

    כִּי טַעֲמוֹ שֶׁל מֶתֶק חֶמְדָּתְךָ

     

    הוּא לִי אַרְמוֹן וְכֶתֶר מְלוּכָה.

     

    סונֶטה 55  

    הַשִּׁיר הַזֶּה יִחְיֶה בִּכְלוֹת כָּל פֶּסֶל

     

    וְכָל נָסִיךְ שֶׁל שַׁיִשׁ וְשֶׁל רִיק;

     

    אַתָּה בְּזֹהַר שֶׁל שִׁירָה מֻדְפֶּסֶת,

     

    בְּהִתְאַבֵּק אַבְנֵי הַזְּמַן, תַּבְרִיק.

     

    כְּשֶׁתְּנֻפַּצְנָה מַצֵּבוֹת בַּקְּרָב

     

    וּמִגְדְּלֵי מַחְשֶׁבֶת יִשָּׂרְפוּ,

     

    בְּחֶרֶב־מַרְס וְאֵשׁ לֹא יֶחֱרַב

     

    זִכְרוֹן דְּמוּתְךָ הַחַי וְהַקָּפוּא.

     

    אֵיבָה נִצְחִית וּמָוֶת לֹא יַפִּילוּ

     

    אוֹתְךָ; שִׁיר הַהַלֵּל שֶׁלְּךָ יַמְשִׁיךְ

     

    לִהְיוֹת מוּשָׁר בְּפִי כָּל דּוֹר, אֲפִלּוּ

     

    עַד שֶׁלָּנֶצַח הָעוֹלָם יַחְשִׁיךְ.

     

    עַד יוֹם הַדִּין שֶׁיְּקִימְךָ מֵאֵפֶר

     

    תִּשְׁכֹּן בְּעֵין אוֹהֵב וּפֹה בַּסֵּפֶר.

     

    סונֶטה 57

    כְּעַבְדְּךָ לְהֵעָנוֹת נוֹעָד

     

    אֲנִי לְךָ בְּכָל שָׁעָה וָחֵשֶׁק.

     

    וְאֵין לִי זְמַן יָקָר אוֹ רֶגַע עַד

     

    שֶׁקְּרִיאָתְךָ אֵלַי תְּהֵא רוֹחֶשֶׁת.

     

    בְּחַכּוֹתִי לְךָ, אֶת הַמָּחוֹג

     

    אֵינִי מַלְקֶה, מַלְכִּי, בְּהִתְהַלְּכוֹ,

     

    הַמְּרִירוּת אֵינָהּ לִי לֶחֶם חֹק

     

    גַּם אִם תִּנְטֹש אוֹתִי בֵּין כֹּה וָכֹה;

     

    אֵינִי מֵעֵז בְּקַנָּאוּת לִתְהוֹת

     

    הֵיכָן אַתָּה וּמָה הֵם מַעֲשֶׂיךָ,

     

    כִּי בַּאֲשֶׁר אַתָּה, אֲנִי נֵאוֹת

     

    לִרְאוֹת אֵיזוֹ שִׂמְחָה דְּמוּתְךָ נוֹסֶכֶת.

     

    הָאַהֲבָה הִיא פֶּתִי מְטֻפָּשׁ,

     

    עֲשֵׂה בָּהּ כִּרְצוֹנְךָ וְלֹא תֻּכְפַּשׁ.

     

    סונֶטה 64  

    מִשֶּׁרָאִיתִי אֵיךְ הַזְּמַן בְּכַף

     

    יָדוֹ הִשְׁחִית שְׂרִידֵי־יְקָר שֶׁל פַּעַם;

     

    מִשֶּׁמִּגְדָּל מֻפָּל מוּלִי נִשְׁקָף

     

    וּמַצֵּבוֹת מְרוֹצָצוֹת בְּזַעַם;

     

    מִשֶּׁרָאִיתִי אֵיךְ הַיָּם בִּתְקֹף

     

    רַעֲבוֹנוֹ עָלָיו אֶת כָּל מַמְלֶכֶת

     

    הַחוֹף בּוֹלֵעַ, וְכֵיצַד הַחוֹף

     

    בִּתְבוּסָתוֹ יוֹקֵשׁ לַמַּיִם לֶכֶד;

     

    מִשֶּׁרָאִיתִי אֵיךְ מָה שֶׁנִּתַּן

     

    נִלְקַח וְנֶהְפַּךְ לְרַקְבּוּבִי —

     

    הֶחֳרָבוֹת לִמְּדוּנִי בִּשְׁעָתָן

     

    שֶׁכָּךְ הַזְּמַן יִקַּח אֶת אֲהוּבִי.

     

    וּכְמוֹ בְּגֵיא צַלְמָוֶת אֶתְהַלֵּךְ

     

    בְּצֵל הַפַּחַד שֶׁל אָבְדָן מוֹלֵךְ.

     

    סונֶטה 97

    אֵיךְ חֶסְרוֹנְךָ אָפַף אוֹתִי כְּחֹרֶף,

     

    הוֹ עֹנֶג קְצַר־מוֹעֵד שֶׁלִּי, חָמוּד!

     

    צְמַרְמֹרֶת קֹר הִכְּתָה בִּי, וּשְׁחַרְחֹרֶת

     

    הָיְתָה חַשְׁרַת אוֹתוֹ כִּסְלֵו גַּלְמוּד!

     

    אַךְ הַפְּרֵדָה הָיְתָה קֵיצִית, וּבֶטֶן

     

    הַסְּתָו כִּבְדַת־הַפְּרִי וְהַתְּפוּחָה

     

    נָשְׂאָה בָּהּ פֶּרֶא שֶׁל פְּרִיחָה נוֹבֶטֶת,

     

    כְּרֶחֶם אַלְמָנָה, בְּחֶסְרוֹנְךָ.

     

    אֲבָל הַמְּלֵאוּת הַזֹּאת הָיְתָה

     

    לִי פְּרִי בְּלִי זֶרַע וְתִקְוַת יָתוֹם,

     

    כִּי בִּלְעָדֶיךָ חוּט הַחֹם נִקְטָע

     

    וְגַם צִיּוּץ כָּל הָעוֹפוֹת יִדֹּם,

     

    אוֹ אִם יָשִׁירוּ יִשָּׁמַע קוֹלָם

     

    כְּחֹרֶף הָעוֹטֵף אֶת הָעוֹלָם.

     

    סונֶטה 98

    רָחוֹק מִמְּךָ הָיִיתִי בָּאָבִיב,

     

    כְּשֶׁהוֹד נִיסָן, הָדוּר וְרַעֲנָן,

     

    הִשִּׁיב רוּחוֹת שֶׁל נֹעַר מִסָּבִיב,

     

    גִּלְגֵּל מִצְּחוֹק כָּל עָב וְכָל עָנָן.

     

    אַף צִיּוּצֵי צִפּוֹר וְנִיחוֹחָם

     

    הַטּוֹב שֶׁל הַפְּרָחִים עַזֵּי־הַצֶּבַע

     

    בִּי לֹא כָּתְבוּ סִפּוּר שֶׁל קַיִץ חַם,

     

    אַף לֹא קְטַמְתִּיהֶם מִמִּרְבַּץ הַטֶּבַע;

     

    לֹא הִקְסִימַנִי לֹבֶן חֲבַצֶּלֶת

     

    וְלֹא הִלַּלְתִּי וֶרֶד אַרְגָּמָן

     

    כִּי מֶתֶק הַפְּרָחִים הָיָה לְצֵל עֵת

     

    יְפִי דְּמוּתְךָ כְּזֶרַע בָּם נִטְמַן.

     

    לֹא סָר הַחֹרֶף, כְּשֶׁהִרְחַקְתָּ לֶכֶת,

     

    עָשִׂיתִי בַּלִּבְלוּב כְּבִצְלָלֶיךָ.

     

    סונֶטה 109

    הוֹ אַל תֹּאמַר כִּי לְבָבִי כּוֹזֵב,

     

    אַף אִם בְּחֶסְרוֹנְךָ דָּעַךְ הַלַּהַט!

     

    הֵן קַל יוֹתֵר הָיָה לִי לוּ עוֹזֵב

     

    הָיִיתִי אֶת נַפְשִׁי מֵאֵת מֻבְלַעַת

     

    חָזְךָ: זֶה בֵּית הָאַהֲבָה שֶׁלִּי.

     

    גַּם אִם אַרְחִיק, אָשׁוּב כְּשֶׂה תּוֹעֶה,

     

    הַזְּמַן אֶת מַכּוֹתָיו בִּי לֹא יַפְלִיא,

     

    בְּמַיִם אֶת כִּתְמִי שׁוֹטֵף אֱהֵא.

     

    אַל תַּאֲמִין, גַּם אִם נַפְשִׁי נִמְלֶכֶת

     

    בְּכָל מִינֵי חֻלְשׁוֹת בָּשָׂר וָדָם,

     

    שֶׁבִּדְלִיחוּת שֶׁל נֶפֶשׁ מְלֻכְלֶכֶת

     

    אֶנְטֹש אוֹתְךָ לְמַעַן לַהֲדָ"ם;

     

    כִּי הַיְּקוּם כֻּלּוֹ הוּא לִי לֹא־כְלוּם,

     

    וְרַק אַתָּה אָצוּר בּוֹ וּבָלוּם.

     

    סונֶטה 116

    מִנִּשּׂוּאָיו שֶׁל זוּג נִשְׁמוֹת אֱמֶת

     

    לֹא אֶסְתַּיֵּג. בָּאַהֲבָה אֵין קֶמֶט

     

    וְלֹא דַּרְכָּהּ כְּבֶגֶד מִתְקַמֵּט

     

    לִהְיוֹת מְפֻתָּלָה וּמִתְעַקֶּמֶת.

     

    הוֹ לֹא! הָאַהֲבָה הִנָּהּ צַלֶּקֶת

     

    שֶׁל אוֹר בִּבְשַׂר הַשַּׁחַק; אַף בִּסְעֹר

     

    הַיָּם וְהַשָּׁמַיִם הִיא דּוֹלֶקֶת

     

    מֵעַל סְפִינוֹת טְרוּפוֹת כִּטְלַאי שֶׁל אוֹר.

     

    הַזְּמַן לֹא יְשַׁטֶּה בָּהּ, אִם אַדְמוּת

     

    שְׂפָתַיִם תִּתְעַקֵּם בְּקִלְּשׁוֹנָהּ;

     

    הָאַהֲבָה אַף פַּעַם לֹא תָּמוּת,

     

    לָנֶצַח הִיא עוֹמֶדֶת בְּעֵינָהּ.

     

    אִם שָׁוְא דִּבַּרְתִּי, קֻלְמוֹסִי יִגְוַע

     

    וְנֶפֶשׁ לֹא תֵּדַע עוֹד אַהֲבָה.

     

    את גיליון מס' 4 של "הו!" מלווה דיסק ובו ביצועי שירים מתוך הגיליון מתוך הופעה חיה של אנה הרמן, סיון בסקין, דורי מנור ושלומי שבן. את השירים ניתן לשמוע כאן.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שייקספיר. אתה שריר וחי בשיר הזה
    עטיפת הגיליון
    "הו!" 4. שייקספיר בעברית
    עטיפת הגיליון
    לאתר ההטבות
    מומלצים