תיבת פנדורה של טעמים תואמים
אנשים נוטים לאהוב בני זוג שדומים להם, וזה בסיס טוב להתחיל קשר. אתרי ההיכרות לא יכולים אפילו לגרד את עניין השוואת הטעמים, כי לאנשים אין כוח להכניס כמה שורות של טקסט, והם בטח לא ישימו באתר את אוסף המוזיקה שלהם. אני, לעומת זאת, השקעתי בתוכנת השוואת הטעמים שלי שנתיים, תוכנה שלעולם לא תימכר ולא תעשה אקזיט במיליונים, אבל כבר הצליחה לעשות לכמה ברנשים מהעיר הזו אקזיט מהרווקות
כיוון ששניהם היו גם מכורים לסרטים ונתנו להם ציונים, גיליתי שגם בקולנוע היה להם אותו טעם. היתה להם העדפה דומה בספרים, ואפילו דעות קרובות בפוליטיקה. עכשיו תבינו, אני לא חושב שלבני זוג צריך להיות אותו טעם. למעשה, היו לי עשרות חיבורים יפהפיים שניצחו את 'עקומת האהבה של המאה העשרים ואחת' והיו להם טעמים הפוכים. עדיין, העדפות זהות בהחלט יכולות לעזור, כי אנשים נוטים לאהוב בני זוג שדומים להם, וזה בסיס טוב להתחיל קשר. אתרי ההיכרות באינטרנט לא יכולים אפילו לגרד את עניין השוואת הטעמים, כי לאנשים אין כוח להכניס כמה שורות של טקסט, והם בטח לא ישימו באתר את אוסף המוזיקה שלהם. אני, לעומת זאת, השקעתי בתוכנת השוואת הטעמים שלי שנתיים, תוכנה שלעולם לא תימכר ולא תעשה אקזיט במיליונים, אבל כבר הצליחה לעשות לכמה ברנשים מהעיר הזו אקזיט מהרווקות.
החלטנו ללכת על בליינד דייט פשוט
אחרי חודש של מעקבים, הניתוחים התחברו לי עם האינטואיציה, והיה ברור שיש פוטנציאל לחיבור אמיתי בין אורן ולילך.
החלטנו ללכת על בליינד דייט פשוט. אביתר, הבלש-דוגמן שלי, הלך לספורטק והצטרף לשלישיה של אורן בכדורסל. אורן התרשם מיכולת הקליעה המדויקת של אביתר, שהיה זורק מעל הראש בלי להביט בסל ופוגע. אחר כך הם הלכו לשתות בירה, וכשאביתר החזיר אותו לאוטו הוא אמר לאורן שהוא חושב שיש לו מישהי שמתאימה לו בול.
לילך היתה מפסלת פעם בשבוע. חוג של חובבנים, בעיקר נשים, שהיו מפסלות מהדמיון, אבל פעם בחודש היה כיף מיוחד כשהגיע דוגמן עירום. לילך הסמיקה כשבסוף השיעור הדוגמן החדש ניגש אליה ואמר שאת הפסל שלה אהב יותר משל כולן. היא התנצלה שאולי הממדים של האיברים בפסל לא יצאו לה פרופורציונליים, אבל אביתר לא התרגש, ובקול בטוח אמר שיש לו מישהו בשבילה. היא שאלה איך הוא נראה, והוא הבטיח שהיא לא תתאכזב. לילך הביטה בחטף בחזה השרירי שלו, השפילה את עיניה במהירות והנידה בראשה לחיוב.
לרווקים בעיר הגדולה יש פנטזיות
הם קבעו למסעדה בשדרה, אחרי שיחה קצרה שבה הם לא הספיקו להבין עדיין עד כמה הם חושבים אותו דבר. אנחנו האזנו, כמובן, לשיחה, ועוד לפני שסיימו היה אביתר בדרכו למסעדה, להתקין ציוד מעקב. אני התחלתי לחשוב על השלב הבא, כי היו לי את הבעיות הרגילות של העיר הגדולה. לרווקים כאן יש פנטזיות. לילך רצתה בחור גבוה ויפה והוא היה ממוצע קומה ונאה בקושי. אורן חשק בבחורה בצבע שוקו, בעוד שלילך היתה יותר חיוורת מווניל. לטווח הארוך הפנטזיה של שניהם לא הדאיגה אותי - מד המשיכה שלי הצביע על משיכה מובהקת ביניהם.
פיתחנו מד משיכה שהיה בודק שורה של מנגנונים פיזיולוגים כמו דופק לב, הזעה, ומתח שרירים, בתגובה לתמונות של בחורים ובחורות. אביתר התקין בסתר את מד המשיכה על מאות הליכונים בחדרי כושר בעיר הגדולה, והתוכנה ניתחה את רמת המשיכה של המתאמנים למגישי חדשות, שחקנים ושחקניות באופרת סבון, ואפילו דמויות מצוירות מ"שרק". היה לי מאגר עם הצלבות של פוטנציאל משיכה בין אלפי צעירים בעיר, ולמדתי שאורן ולילך יכולים להימשך אם רק יתנו צ'אנס. הייתי צריך שהם יהיו מרוכזים זה בזו בשניות שבהן אצית להם את המנוע בעזרת כבלים, וידעתי שמשם הם יסיעו זה את זו אל תוך השקיעה.
הוא אמר לה שנבחרה לקבל מנוי שנתי לסינמטק
ביום של הדייט חיכה ללילך בחור צעיר כשיצאה מהמשרד שלה. הוא נתן לה עלון פרסומת צבעוני, ולפני שהספיקה לזרוק אותו אמר לה שהיא נבחרה לקבל חינם מנוי שנתי לסינמטק. לילך צעקה באושר, והוא הוסיף שהיא צריכה להגיע בשעה הקרובה בשביל לקבל את המנוי. תוך עשר דקות היא היתה בכתובת שנתן לה, שם אמרו שהיא תקבל את המנוי, בתוספת פרס ההפתעה. היא שאלה מה פרס ההפתעה, כשדלת אחד החדרים נפתחה ובלונדינית עם עור בצבע אגוז יצאה בחיוך ואמרה ללילך בהתלהבות שלא תעז לוותר על ההפתעה - שיזוף בהתזה.
כשלילך יצאה משם, אביגיל, שעמדה לידי מול המסך, אמרה שהשיזוף הזה יחזיק שלושה שבועות מקסימום. עניתי לה שזה בסדר, אפילו שבוע יספיק. היא שאלה איך חשבתי להגביה את אורן, ואם אני הולך למתוח אותו עכשיו לשבוע. אמרתי לה שלאורן אני לא עושה דבר, ובכל זאת בדייט הראשון לילך תרגיש שהוא הגבר היפה ביותר בעולם. אביגיל לא הבינה, ואני הסברתי לה שיופי הוא דבר יחסי.
לילך הגיעה ראשונה למסעדה. היא איחרה בכמה דקות, אבל אורן עוד לא היה קרוב, כי האוטו החדש לא התניע לו. היא התיישבה מול שולחן בפינה, כשפתאום שמעה קול שואל לשמה. היא הרימה את ראשה ונשמתה נעתקה. היא לא יכלה לומר מילה. התיישבתי מולה, וגם אני שתקתי. דקה ישבנו זה מול זו, היא הביטה בי ושפתיה נפתחו לסדק צר ונסגרו כל כמה שניות, כאילו היא מחליקה את הליפסטיק באופן שווה על השפתיים. אחרי 60 שניות אביגיל נכנסה, כמו שקבענו מראש, כי יותר מזה היה יכול לגרום ללילך נזק בלתי הפיך, או לפחות להרוס לה את הערב. כבר ציינתי שאני האיש המכוער ביותר בעולם, בגלל התאונה שהשחיתה את פניי, ולא רציתי להרוס ללילך את התיאבון; זו היתה מסעדה שהגישה בשר מצוין. רק רציתי לחדד לה קצת את הפרספקטיבה.
יופי הוא יחסי, כמו כל תכונה אחרת
אביגיל שאלה בקול מי זה אלי. אני הסתובבתי אליה ואמרתי שאני אלי. היא ניגשה לשולחן ואמרה שהיא לילך. התנצלתי לפני לילך האמיתית על הטעות, כי מי חשב ששתי בחורות ששמן לילך יחכו לבליינד דייט באותו ערב ובאותה מסעדה. היא עדיין לא יכלה לדבר, רק הנידה בראשה ושפתיה החלו להתעקל בזווית של חיוך הקלה על כך שהמפלצת הוא לא הדייט האמיתי שלה. כמה דקות לפני כן אביתר עבר במקרה ליד הבית של אורן והתניע לו את האוטו, ועכשיו אורן נכנס מתנשף למסעדה, והשפתיים המעוקלות של לילך המשיכו להתפשט לחיוך רחב. אכן, יופי הוא יחסי, כמו כל תכונה אחרת.
הם עברו לדבר על קולנוע כשהשמענו שיר מסרט שאהבו (צילום: ויז'ואל פוטוס)
אביגיל ואני ישבנו בפינה חשוכה של המסעדה, האזנו והשקפנו על הזוג שלנו. הוא היה מרותק לעור השזוף שלה, והיא היה רגועה מהמראה הלא מפלצתי שלו. אבל הם עדיין לא גירדו אפילו את הפוטנציאל שלהם. נדרשה שם עוד דחיפה קלה. קראנו לברמן, שעודכן עוד מהבוקר שאני ואביגיל חוגגים היום שנה ביחד. אביגיל החזיקה לי את היד כשהברמן בא, ואני חשבתי על כך שהוא הגבר הראשון שלוטש אליי מבט מקנא. אביגיל ביקשה שיפעיל את "שרשרת האהבה", כך קראנו לרשימת השירים שתכנתנו בנגן המוזיקה ועכשיו הנחנו בעדינות על צווארם של אורן ולילך. בשיר הראשון אורן אמר לה שהוא מת על השיר הזה ולילך לא אמרה דבר. בשני הוא שוב התלהב והפעם היא סיפרה לו שגם היא אוהבת. בשלישי היא כבר קפצה לפניו. הם עברו ממוזיקה לקולנוע כשהשמענו שיר מסרט ששניהם אהבו, ומשם זגזגו לפילוסופיה, פוליטיקה, ורומנטיקה. הם הבינו כבר שיש להם טעמים תאומים, אבל גם הרגישו מעבר לטעמים, זרמו יחד חמש שעות, עד שהמלצרית ניגשה ואמרה להם שסוגרים (לנו עוד נתנו להישאר, כי רמזנו שנשאיר טיפ גדול במיוחד).
כשהם טעמו מאותה כפית את הקינוח האחרון, שמעתי את ה"קליק" של החיבור הראשוני וחיבקתי את אביגיל. אהבתי לשמוע את הקליק הזה, לפעמים לקח שבוע או שבועיים בחיבורים שלנו עד ששמעתי אותו. זה היה חלק מהכוח שלי, היכולת לשמוע באופן ברור קליק שנשמע כמו פקק שנחלץ מבקבוק של שמפניה בתדרים שלא מורגשים על ידי אוזן אנושית.
אביגיל אמרה שהיא שתתה מספיק, אבל אני התעקשתי שנזמין שמפניה. אפשר לחגוג עוד חיבור מוצלח. כשהרמנו את הכוסות, אורן ולילך חלפו על פנינו. היא חייכה וקדה לנו בראשה, ואחרי שיצאו קראתי את השפתיים שלה דרך חלון המסעדה. היא סיפרה לאורן שזה החייזר שחשב שהיא הדייט שלו. אורן חיבק אותה והם פסעו אל תוך השדרה.
