שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרשת במבחן משפטי: חופש הביטוי או הוצאת לשון הרע
    האם ניתן לחייב פורום לחשוף את זהותו של גולש? האם לפורום עצמו יש אחריות לכל מה שכתוב בו ומה המרחק בין הזכות לחופש ביטוי להוצאת לשון הרע. עו"ד אביב איילון מציג מספר דוגמאות ופסקי דין הנוגעים להוצאת לשון הרע

    מקרי הוצאת לשון הרע באינטרנט זכו לחשיפה גדולה יותר בבתי המשפט ולא אחת השפיעו פסקי דין אלה גם על תחומים אחרים, כגון: פרטיות, אנונימיות, סמכות שיפוט, אחריות ספקי שירותים באינטרנט ועוד.

     

    במאמר זה אסקור בקצרה מספר פסקי דין הנוגעים להוצאת לשון הרע והשפעתם על שלושה תחומים בדיני רשת. יש לזכור כי כל עוד פסקי הדין אינם מבית המשפט העליון, אין בהם כדי לחייב ערכאות נמוכות יותר. יחד עם זאת, יש בפסקי דין אלה כדי לתרום באופן משמעותי לחיזוק נורמות ההתנהגות באינטרנט הישראלי.

     

    לשון הרע ברשת

    על לשון הרע באינטרנט חלים הכללים הנורמטיביים הקיימים בעולם הפיזי כפי שאלה מפורטים בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 ובפסיקה. לכן, בעת שבית המשפט מגיע למסקנה כי התבצעה עוולת לשון הרע, גם אם זו מצאה את ביטויה באמצעות האינטרנט, בית המשפט לא יהסס להטיל על הנתבעים לפצות את התובעים ולפעמים בסכומים גבוהים ביותר.

     

    פרסום החולק על רגישותו של וטרינר

    לדוגמה (תיק מס. 12752/01 ד"ר אופיר מרקו נגד הולינגר רונית), בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעתו של וטרינר, כי פרסום הנתבעת באינטרנט החולק על רגישותו של הוטרינר למצוקת בעלי חיים, מהווה הוצאת לשון הרע.

     

    בית המשפט מצא כי הנתבעת חצתה את הגבול שבין זכותה לחופש הביטוי לבין זכות הוטרינר לשם טוב. יחד עם זאת, בית המשפט פסק פיצוי מופחת בסך 30,000 ₪ לאור התנצלות הנתבעת.

     

    הלמו נגד יואב יצחק

    במקרה אחר (תיק מס. 33613/03 יואב יצחק נגד משה הלוי), פסקה השופטת רות רונן בהיותה שופטת בית משפט השלום בתל אביב כי פובליציסט ידוע באינטרנט, הידוע בכינוי הלמו, יפצה עיתונאי ידוע מן העולם הפיזי, יואב יצחק, בגין עוולת לשון הרע כאשר הראשון נטל את תמונתה של שופטת בית המשפט העליון, דורית בייניש, עליה נכתב באתרו של התובע "הזנה חוזרת", ערך אותה באופן שיהא כתוב "הזונה חוזרת" ויחס את פרסום התמונה לתובע.

     

    גם במקרה זה בית המשפט פסק פיצוי מופחת לאור התנהלותו של התובע והעובדה שהנתבע התנצל והסיר את הפרסום המעוול לאחר דרישת התובע.

     

    פרסומים פוגעניים

    במשפט אחר (תיק מס. 9623/03 יעקב שרביט נגד נטוויז'ן בע"מ), פסק בית המשפט השלום בירושלים במסגרת פשרה, פיצויים בסך של 10,000 שקלים, לכל אחד משני מתנחלים אשר תמונתם פורסמה בסמוך לכתבה העוסקת בפעילות עבריינית של מתנחלים, כאשר לא היה כל קשר בין התובעים לתוכן הכתבה.

     

    בית המשפט השלום בפתח תקווה (תיק מס. 6161/01 נעמי רייכמן נגד נרמי יצהר ואח') חייב את הנתבע, עורך של אתר אינטרנט, לפצות את התובעת בסך של- 40,000 שקלים, בגין פרסום לשון הרע כנגד התובעת באתרו של הנתבע. ולקינוח (תיק מס. 208539/02 אחרק אורלי נגד עומרי עמוס), מנהל אתר אינטרנט שפרסם כתבות פוגעות ולא הסיר פרסומים פוגעים אשר נכתבו בידי צדדים שלישיים, חויב בתשלום בסך 70,000 שקלים על ידי בית משפט השלום בתל-אביב.

     

    לשון הרע בדואר אלקטרוני

    גם במקרים בהם התבצע פרסום לשון הרע באמצעות טכנולוגיות או שירותים שונים העושים שימוש בתשתית הטכנולוגית של האינטרנט, הנפגע זכאי לנקוט בהליכי תביעה וגם במקרים כגון אלה אף לקבל פיצוי גבוה.

     

    לדוגמה, הוצאת לשון הרע באמצעות דואר האלקטרוני כפי שהיה (תיק מס. 27839/00 רוזנטל יעקב נגד טיקוצקי ישראל). במקרה זה נמצאו מפרסמי תוכן מעוול באמצעות דואר האלקטרוני כאחראים לפרסום לשון הרע. בית משפט השלום בתל אביב, פסק כי על המפרסמים לפצות את הנפגעים בפיצוי כולל של 120,000 שקלים.

     

    אנונימיות

    במקרים רבים, פרסום תוכן מעוול באינטרנט מתבצע על-ידי מפרסמים המסתתרים תחת אצטלת האנונימיות. לכן, במקרים רבים, על התובע לנקוט בהליכים מקדמיים על מנת לחשוף את זהותם של המפרסמים. במקרה אחד (תיק מס. 127120/02 נירית ירון נגד וואלה תקשורת), ביקשו התובעים, יוצרי הפרסומת תפוזינה, כי שמה ופרטיה של כתבת אנונימית, אשר פרסמה באתר וואלה פרסום הנטען כמשמיץ את התובעים, ייחשף. חרף בקשת וואלה שלא להטיל על הכתבת את האחריות לפרסום, קבע בית המשפט בתל-אביב כי תביעת לשון הרע נושאת בחובה אחריות אישית ועל וואלה לחשוף את שמה של כותבת הכתבה.

     

    תביעה נגד פלוני אלמוני

    במקרה אחר, בבית המשפט המחוזי בירושלים (תיק מס. 3260/04 ישראל אקרמן נגד היידפארק, מרכז הפורומים הישראלי), הוגשה בקשה לחשוף את שמו של גולש אינטרנט אשר נטען כנגדו כי השמיץ את התובע בקבוצת דיון באינטרנט. ספק שרות הפורומים הפנה את תשומת ליבו של בית המשפט להליך "פלוני אלמוני" (John Doe Legal Process) המקובל בארה"ב במקרים כגון אלה והציע ליישמו בישראל.

     

    זו הייתה הפעם הראשונה, למיטב ידיעת מחבר מאמר זה, בה הסכים בית המשפט לנקוט בהליך מסוג הליך פלוני אלמוני לפיו ספק השירותים יפנה לגולש, מבלי לחשוף את פרטיו, על מנת לקבל את תגובתו. כך, בהתאם להחלטתו של השופט בועז אוקון, לגולש האלמוני ניתנה אפשרות ליתן את תגובתו לבקשה לחשוף את פרטיו וזאת לפני מתן החלטה בבקשה לחשוף את זהותו. התוצאה, עו"ד מטעם המפרסם האלמוני התייצב בבית המשפט והתביעה נמחקה בהסכמה וזאת מבלי שנחשפו פרטי המפרסם.

     

    ניצול לרעה של האנונימיות 

    עוד בירושלים, (תיק מס. 499/05 פלונית נגד בזק), המבקשות פתחו בהליכים לשם קבלת צו המורה לספקיות האינטרנט לחשוף את זהותם של מפרסמים אנונימיים אשר נטען לגביהם כי פרסמו תגובות מלעיזות לכתבה שפורסמה באינטרנט.

     

    בית משפט השלום הגיע למסקנה כי במקרה זה יש לתת משקל גבוה לחופש הביטוי באינטרנט ורק במקרים חריגים תגבר הזכות לשם טוב מטעמים של הגנת הציבור או שלום הציבור. במקרה זה, בית המשפט קבע כי כנראה שהפרסומים מהווים לשון הרע, וקיים חשש ממשי לקיום עוולת לשון הרע. כמו כן, בית המשפט קבע כי המפרסמים האנונימיים ניצלו באופן ציני וזדוני את במת האנונימיות וכן ניצלו לרעה באופן חמור ובוטה את חופש הביטוי בכדי לפגוע ולכן ניתן צו המורה לספקיות השירותים לחשוף את פרטי המפרסמים.

     

    סמכות שיפוט

    כאשר תובע רוצה לנקוט בהליכי תביעה בגין עילה מסוימת, עליו לפתוח בהליכים בבית משפט המוסמך לכך, הן מבחינה מהותית (בית המשפט המתאים, כגון: שלום, מחוזי, עבודה, משפחה וכיו"ב) והן מבחינת מקום השיפוט. מקור סמכותו של בית משפט לשבת ולדון בתובענה, נמצאת בחוק ועל התובע לוודא כי אכן פתח בהליכים בבית המשפט הנכון שכן תובענתו עלולה להימחק בשל היעדר סמכות מקומית או עניינית. הואיל והמרחב הקיברנטי חסר גבולות ממשים, במספר לא מבוטל של מקרים בהם ננקטו הליכים משפטיים בגין פעילות מעוולת באינטרנט, העלו הנתבעים את טענת היעדר סמכות השיפוט המקומית.

     

    בתביעה בגין הוצאת לשון הרע שפורסמה בישראל, (תיק מס. 000884/02 גיל לנדאו אקרמן נגד בני חסון), בית משפט השלום בקריית גת החליט כי יש לו את הסמכות לדון במקרה של פרסום לשון הרע באינטרנט מכוח תקנות סדר הדין האזרחי לאור סמכותו של בית המשפט לדון במקרה בו מקום המעשה או המחדל (הוצאת לשון הרע בגללה ננקטו הליכי התביעה) נמצא בתחום סמכותו הטריטוריאלית. יש לציין כי גישה זו אומצה בפסקי דין אחרים בגין ביצוע עוולות אחרות באינטרנט.

     

    במסגרת תביעה בגין הוצאת לשון הרע באינטרנט ובדוא"ל, אשר נפתחה בבית משפט השלום בחיפה, (תיק מס. 012639/05 גיא דביר נגד קי.אס.פי בע"מ), הסתמכה התובעת על המגמה המסתמנת בישראל במסגרתה יש לבית המשפט בחיפה סמכות לדון בתביעה מכיוון שהפרסום המעוול באינטרנט ניתן לצפייה מכל מקום בארץ. הנתבע, שמקום מגוריו בתל-אביב, הגיש בקשה למחיקת התובענה על הסף, בין היתר, מהנימוק של העדר סמכות מקומית.

     

    השופטת למלשטריך-לטר השתכנעה מטענת הנתבע כי כאשר התובע בעל מספר סניפים אשר אחד מסניפיו במקום מושבו של הנתבע, עליו להגיש את כתב התביעה במקום מושבו של הנתבע והעבירה את התיק מחיפה לתל-אביב.

     

    סיכום

    אמנם קצרה היריעה במאמר זה מלהציג את שלל פסקי הדין ונסיבותיהם, אך גם ממקבץ קצרצר זה של פסקי דין במספר תחומים מצומצם ניתן לראות כי הפעילות באינטרנט אינה נטולת אחריות ותחום דיני הרשת מתפתח גם בארצנו הקטנטונת. לכן, מומלץ מאוד לכל המשתתפים בפעילות האינטרנטית, להתעדכן מדי פעם בהתקדמות דיני הרשת בישראל ולהתאים את פעילותם בהתאם. 

     

    זכרו כי כל מקרה לגופו, ובעת הצורך מומלץ לפנות לעו"ד המתמחה בתחום דיני רשת. מידע נוסף הנוגע לנושא מאמר זה לרבות פסקי דין, מאמרים, חדשות, קישורים והצטרפות לרשימת דיוור, ניתן למצוא באתר דיני רשת .

     

    הכתבה פורסמה במקור בגיליון מספר 12 של "זמן דיגטלי", מגזין ברזולוציה גבוהה. לחצו כאן לרכישת מנוי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים