תמיד בראש, לא רק השנה - הנגיחות הגדולות בהיסטוריה

אחת הברכות המסורתיות של ראש השנה היא 'שנהיה לראש ולא לזנב'. במיוחד לרגל השנה החדשה, ובהשראת זינאדין זידאן, החלטנו לקבץ מספר אנשים שהחליטו להשתמש בראשם ולעמוד בראש מצעד הנגיחות הגדול שלנו. בהמשך הכתבה תוכלו למצוא כמה רגעים מיוחדים שנחקקו בזיכרון עולם הספורט כשלכולם מכנה משותף אחד - הראש. 

שמעון גרשון עם נגיחה עצמית בסן סירו, 2002

עונת השיא של האדומים. אחרי שהדיחו קבוצות פאר כמו צ'לסי, לוקומטיב מוסקבה ופארמה הוגרלה הקבוצה של קשטן, שהגיעה לשלב רבע גמר גביע אופ"א, נגד מילאן הגדולה. את המשחק הראשון, שהתקיים באצטדיון ה-GSP בקפריסין, שהפך לבית של הקבוצות הישראליות בעקבות האינתיפאדה השנייה, ניצחו האדומים 0:1 משער מרהיב של סרגיי קלשצ'נקו שנתן הרבה מאוד מוטיבציה לקראת הגומלין.

שמעון גרשון מודה לאוהדים האדומים בסן סירו. קפיצת דג (צילום: יוסי רוט) 

המשחק השני נערך באיצטדיון סן סירו האגדי, שם נכבש אחד משערי הנגיחה העצמיים והמפורסמים מבית היוצר של שמעון גרשון. מילאן כבשה ראשונה משער מוקדם של רוי קוסטה, ואז הגיעה הדקה ה-34. קוסטה הרים כדור לרחבת הפועל לעבר פיליפו אינזאגי, גרשון הקדים את 'סופר פיפו' באמצעות קפיצת דג מרשימה, ובנגיחה של חלוץ גדול שלח את כדור מדויק לפינה של שביט אלימלך. השוער האדום אכל את הלקרדה שגמרה את החלום של האדומים.

זידאן נוגח במטראצי, גמר מונדיאל 2006

עוד לפני האירוע, זה היה הגמר של זינאדין זידאן - קפטן נבחרת צרפת הודיע כי יפרוש מכדורגל בתום הטורניר. הגאון האלג'יראי סחב את הנבחרת של המאמן ריימונד דומנק כל הדרך לגמר נגד איטליה. גם בגמר עצמו היה זה זיזו שהעלה את הטריקולור ליתרון 0:1 מבטיח, כשהוא נראה בדרכו להיכל התהילה של הכדורגל העולמי.

מארקו מטראצי האיטלקי (כמה סימבולי) השווה את התוצאה ששלחה את הנבחרות להארכה. אבל אז, כמה דקות לפני הפנדלים, עלה לזידאן העצבני הדם לראש בעקבות התגרותו של הבלם האיטלקי, שסינן משהו על אחותו של זיזו. האחרון, בתנועת פר משוגע, שלח ראסיה ישירה למפתח הלב של מטראצי. סיום עצוב לקריירה האדירה של הגאון הצרפתי.

זיזו נוגח בברזיל, גמר מונדיאל 1998

הרבה לפני מטראצי. במהלך המונדיאל ב-1998 ביסס זידאן את מעמדו כשחקן המוביל של צרפת וכיורש לגיטימי של מישל פלאטיני. אחרי משחק הגמר הוא כבר היה השחקן הטוב בעולם. לפני משחק הגמר בפאריס עוד דיברו על השקיעה של רונאלדו במצולות, אחריו רק על זיזו.

שתי נגיחות שלו לרשת של טפארל בדקות 27 ובזמן הפציעות של המחצית הראשונה, העניקו לנבחרת המהגרים שייצגה את צרפת גביע עולמי ראשון. מי בכל חשב ששבע שנים אחר כך המוסלמים, ואולי גם היהודים, יהיו מוקצים מחמת מיאוס במדינת הטרי-קולור? מי בכלל חשב שזידאן יפרוש מכדורגל בצורה כה מבישה?

המלך והנסיך. זידאן ופלאטיני בימים ההם (צילום: רויטרס)

בובאן (סלובודאן) יאנקוביץ' נוגח בעמוד הסל, 1993

גם במרחק של יותר מעשור קשה לשכוח את התמונות הקשות מפלייאוף הליגה היוונית ב-1993, שהרסו קריירה אדירה לשחקן מצוין. בובאן יאנקוביץ', הפורוורד של פאניוניוס ושחקן נבחרת יוגוסלביה, ספג עבירה חמישית, ומרוב תסכול התקרב לעמוד הסל והרביץ בו נגיחה אדירה, כשחשב בטעות כי העמוד מוגן בספוג.

יאנקוביץ' התמוטט, העמוד העשוי ברזל, שלא היה מוגן כלל, הפך אותו למשותק שנעזר בכסא גלגלים. מאז, חייב כל מגרש לדאוג כי בסיס הסל יהיה עטוף כראוי, והנגיחה ההיא הפכה לאחת הטראגיות בהיסטוריה הספורטיבית. מותו ביוני האחרון מדום לב בעת שהיה בדרכו לחופשה רק העצים את התחושות הקשות.

דניס רודמן נוגח בשופט. 1996

מסתבר שגם תולעת יכולה לנגוח. דניס רודמן אולי איבד את הראש הרבה פעמים במהלך הקריירה, אבל הראש הכי צבעוני שידע ה-NBA הותיר את חותמו עם נגיחה אחת. ב-16 למרץ, 1996, במשחק חוץ של שיקגו בולס מול ניו ג'רזי נטס, אפילו מייקל ג'ורדן לא ידע מה לעשות בעת שרודמן החליט לנגוח עם כל הלב בשופט טד ברנהארדט.

אחרי שספג עבירה טכנית שנייה (שמשמעותה הרחקה אוטומטית) עוד לפני סוף הרבע הראשון, עלה לרודמן הסעיף לראש, והוא כיבד את השופט האומלל בראסיה שכוונה מעט מעל עין שמאל. אחר כך הוא כרגיל הוריד את החולצה בזעם וקינח בבעיטה במתקן מים בדרך לחדר ההלבשה. זה עלה לו בהרחקה משישה משחקים ובקנס של 20 אלף דולר, משהו כמו התקציב החודשי שלו לצביעת השיער.

פלה נוגח, גורדון בנקס מציל, 1970 

הנגיחה הזו זכתה למעמד אלמותי דווקא בגלל מה שקרה מיד אחריה. "ההצלה הגדולה בכל הזמנים של שוער" הוא התואר המקובל לאותו אירוע, במשחק השני בשלב הבתים של המונדיאל במקסיקו. אלופת העולם אנגליה מול האלופה הבאה ברזיל (שניצחה, אגב, 0:1), בקלאסיקה שזכורה בשל הדקה העשירית.

ז'ארזיניו עבר בווירטואוזיות את המגן טרי קופר באגף ימין, וממש לפני קו הרוחב שלח כדור גובה שנראה חזק מדי. השוער האנגלי, גורדון בנקס, נצמד לקורה השמאלית שלו, ולא ציפה לאיום על השער. אבל לאחד, פלה, היו תכניות אחרות. הברזילאי התרומם לגובה עצום מעל השומר אלן מאלרי, ותוך כדי תנועת רגליים באוויר הניף את ראשו לאחור. עם כל התנופה האפשרית הוא פגש את הכדור בדיוק במרכז המצח ושלח אותו למקום המושלם, הפינה הימנית התחתונה של בנקס. "גול", הוא צעק באותו רגע.

אבל שער זה לא היה. ממש כפי שפלה הגיח בפתאומיות, גם בנקס הגיע משום מקום, בתוך שברירי שניה חצה את 7.32 המטרים ושלח את ידו המושטת מטה. איכשהו, השוער הגיע לכדור כדי להדוף אותו אל מעל המשקוף (!) ולקרן, למרות שכולם כבר ראו את הרשת רועדת. רגע אחד של גאונות משני שחקנים אגדיים.

צפו בנגיחה ובהצלה המדהימות - http://www.youtube.com/watch?v=NQA234KPA2s

סטלמך מכניע את יאשין, 1956

ביולי של 1956 נפלה לרגליה של נבחרת ישראל הזדמנות פז - מפגש כפול עם האלופה האולימפית, רוסיה של מסך הברזל. במשחק הראשון במוסקבה לא התקשו הנפילים הקומוניסטים להביס את נציגי המזרח התיכון 0:5. 20 יום לאחר מכן, ב-31 לחודש, הגיעה נבחרת ברית המועצות לביקור גומלין באצטדיון רמת גן, שהתמלא ב-50 אלף צופים נרגשים כולל כמעט כל שרי הממשלה.  

מטרתה של הנבחרת הישראלית היתה ברורה - להכניע לפחות פעם אחת את מי שנחשב בזמנו לשוער הטוב בעולם, לב יאשין האגדי. בדקה ה-66 נכבש אחד השערים המדוברים בהיסטוריה הספורטיבית של מדינתנו הקטנה. היה זה נחום סטלמך, חלוצה של הפועל פתח תקווה שלימים כונה 'ראש הזהב'. סטלמך הדהים את הצופים ואת מאות אלפי מאזיני הרדיו, ששמעו את השדרן האגדי נחמיה בן אברהם. סטלמך הצדיק את כינויו העתידי ונגח כדור אדיר, שהכניע את יאשין הבלתי ניתן להכנעה. המשחק הסתיים בהפסד 2:1 לישראל, שהיה כולו ניצחון.

אבי יחיאל: ישראל מול אירלנד בדאבלין

אמרו עליו שהוא עוף מוזר. כדורגלן ששומע את הסמית'ס, לא כדורגלן ישראלי טיפוסי, סער פדידה שכזה. אז אמרו. לנסיעה לדאבלין החליט אברהם גרנט להביא את אבי יחיאל. אז הבלם השקט, אז מהפועל פ"ת, החזיר בריבית דריבית. האירים עשו 0:2 תוך פחות מעשר דקות, רבבות האוהדים המטורפים ביציע הכניסו את השחקנים להלם, אבל הבלם הגבוה לא התרגש.

כדור חופשי מהאגף השמאלי מצא את יחיאל 15 מטרים עם הגב לשער. הכדור פגע בדיוק בנקודה הנכונה על הפדחת, כדי לקבל את הזווית הנכונה, לעבור מעל הידיים של שיי גיבן ולחדור לשער. שער בכורה בהופעת בכורה. נגמר 2:2. אחד המשחקים הדרמטיים בתולדות הנבחרת.

סטיבן ג'רארד: ליברפול מול מילאן בגמר הצ'מפיונס

3 בומבות הורידו שחקני מילאן על ליברפול באיסטנבול, עוד לפני השריקה למחצית. אני ואוהדי ליברפול שכמוני חיפשו מפלט בערוץ 1, בעוד הרוסו-נרי טוחנים אותנו עד דק. אמרתי לחבר שלי שראה איתי את המשחק, שאם עד הדקה ה-55 ליברפול לא כובשת, אני מעביר לחיים יבין ולא מעניין אותי כלום.

סטיבי ג'י הרס את התוכניות. בדומה לחבר יחיאל, גם ג'רארד עלה להגבהה שהוא בקצה הרחבה בדקה ה-54, ונגח כדור מכל הלב לרשת. במקום לרוץ ולחגוג, הוא דחף את החברים שלו למרכז המגרש, ונתן את האמונה שאפשר לעשות את זה. כל מה שקרה מאותו רגע, נרשם באותיות זהב על דפי ההיסטוריה.

הנגיחה שלא היתה

אל תגידו יד. תשאלו את השופט הטוניסאי עלי בין נאסר והוא יגיד לכם שמראדונה, עם כל ה-1.64 מטר שלו, הגיע עם הראש שלו יותר גבוה מהידיים של פיטר שילטון, גמד בגובה 1.85 מטר. ועזבו אתכם שיותר לא ראינו ולא שמענו מהשופט הזה במשחקים בינלאומיים. אי אפשר לדבר על השחקן הכי טוב בעולם אי פעם בלי להיזכר, בערגה או באימה, במשחק ההוא ברבע הגמר במקסיקו 86'.  

במבט לאחור השער בדקה ה-51 היה קומדיה של טעויות: חורחה ואלדנו ניסה בכלל למסור, סטיב הודג' ניסה, רק ניסה, להרחיק, פיטר שילטון רצה לאגרף את הכדור. אז רצה. דייגיטו נדחף באמצע, עשה מה שעשה, האנגלים והצופים ראו משהו אחד ובין נאסר משהו אחר. רק צילומי העתונות מאוחר יותר הוכיחו - לא היתה נגיחה. יד אלוהים היתה גם היתה. "זה היה כמו לכייס את האנגלים", סיכם הגדול מכולם.