דיכאון זה לא מילה
לא צריך להיות ד"ר מלפי בשביל לדעת שטוני סופרנו במשבר. ואולי בגלל זה העונה הקצרה של הסופרנוס, שמסתיימת הערב ב-yes, הפכה להיות אחת העונות המלנכוליות והמהורהרות של הסדרה
מאחורי פציעתו של מקלקל המוסר המאפיונרי והתקווה שמפיחים אורות פריז בכרמלה, מסתתרים מוטיבים המסכמים את העונה השישית ומובילים לרוגע השברירי שמאפיין את הפרק האחרון שלה, שישודר הערב (22:00), פרק חג מולד - על כל האכזבה המשתמעת מכך.
תריסר פרקי העונה השישית שודרו ב-HBO כעבור 22 חודשים מפרק הסיום של העונה החמישית. המאפייה, כידוע לכל, פועלת באזור זמן משלה. 8 פרקים בלבד נותרו עד שירד המסך על הסדרה הזאת, שייבאה את הקולנוע לטלוויזיה והפכה אותה לטובה ממנו. מישהו החליט לכרות את השמינייה מהעונה הנוכחית ולשדר את שבריה ב-2007. אולי כדי לעכב את הקץ.
מה לא נאמר על הסופרנוס? טרגדיה שייקספירית על המשפחה האמריקאית; רבולוציה שהקפיצה בכמה דורות את האבולוציה של יצירות שנוצרו עבור המסך הקטן; מיצוי מושלם של תרבות הפופ האמריקנית, גדוש בציטוטים ואזכורים גלויים ונסתרים, צורניים ומוסיקליים, שמופיעים לא מעט על מסכו של מקלט טלוויזיה, שלרוב צופה בו טוני סופרנו; דמויות מעובות שמרקמן עשיר; שחקנים שמביאים אותך לפעמים לסף רעד.
עקב היותה סדרה חד-פעמית כל-כך, עונתה הנוכחית התקבלה בארה"ב בחום רב. לאף סדרה לא היו סולחים על היעדרות כה ממושכת מהמסך, למעט הסופרנוס. העונה השישית נפתחה עם אחוזי צפייה גבוהים וביקורות מפרגנות. לעומת זאת, הסיום התאפיין בשפל רייטינגי יחסי.
לילה בלי ירח
לאורך כל העונות נתקל הצופה הנאמן בפרקים שבראש סדר יומם עמדה אווירה, כאלה שניחנו באפס אקשן, שלא קרה בהם הרבה מבחינה עלילתית אבל היו רוויים בתהליכים נפשיים שהרעידו את השרירים הפנימיים יותר מכל יריית אקדח. העונה השישית היתה כולה כזאת. סצינות של אלימות קשה ומפתיעה לא חסרו בה (לורן באקול חוטפת אגרוף בפרצוף היתה אחת הטובות שבהן), אבל ככללה היא עמדה בסימן משברי. משבר סוף סדרה, משבר גבריות, משבר סוף החיים.
השאלה "מי עומד למות" מהדהדת בכל עונה, אולם הפעם שאלת המוות היתה מיותרת. אמריקה הפכה שמרנית יותר וכך גם הדמויות הסופרנואיות. כרמלה וטוני התאחדו, טוני מנסה שלא לבגוד במי שסעדה אותו בעת אשפוזו, כריסטופר מתרגל גמילה. ברור היה אם כך, שוויטו, בעל המוסר המפוקפק במונחים ניו ג'רזיים מסורתיים, יאכל את הכדור התורן ויאבד את הפרצוף שלו בדרך. נראה שרווח ל"משפחתו" כשהוסר מעליהם עול קיומו של חבר הומו בצוות שלהם.
הסופרנוס מעולם לא השוויצה בסיומות רועשות מרוחות באדום ובוערות בשחור, אבל ישנו מחיר שאנו משלמים על פיצול העונה והוא בא לידי ביטוי בפרק סיום אווירתי מדי, אפילו לסופרנוס. מתברר שלמרות תהפוכות הנפש הרבות והמייסרות שעברו הדמויות, אף אחד לא יחיה חיים אחרים מאלה שנגזרו עליו.
"אולי הבחנת בזה כבר: בקזבלנקה חיי אדם זולים" - זוהי שורה מתוך הסרט "קזבלנקה" שתיזרק לחלל הפרק האחרון. קאזה זה בית בו תתכנס המשפחה בערב החג, ובלנקה היא דמות שתגרום לאיי.ג'י לנסות לשנות את מסלול חייו. כן, אל תצפו להרבה באדה בינג ולא לגראנד פיאנלה. הפרק האחרון הוא מלנכולי, מהורהר, בעל ציפוי פייסני וללא זיקוקין דינור. לא צריך להיות ד"ר מלפי כדי לדעת שכל העדינות הזאת תתנפץ מהר מאוד בפרקי 2007. הבורגנות לא עולה בקנה אחד עם המאפיה ככלות הכל. השתיקה בסלון של הסופרנוס רהוטה מדי ודמויות אהובות כבר החלו ליפול לבורות מוכרים שכוסו ברשלנות. רק זכרו את המבט בעיניה של כרמלה כשנשמה את אוויר השדרות של פריז דרך נחירי הניו ארק שלה, והיו בטוחים שהוא צופן "המשך יבוא". וגם אם יעברו עוד 22 חודשים, או שנים, אנחנו נהיה שם.
