על פי מה בוחרת ציפור האלמנה את הזכר?
כאשר הציע דארווין את הסברה לפיה התנהגותם של הזכרים קשורה למאמצי החיזור כלפי הנקבות, סער העולם השמרן שלא יכול היה לקבל את העובדה שנקבות מעורבות בבחירת בן הזוג. ניסויים מדעיים הוכיחו את מה שהכנסיה סירבה לקבל. חלק ראשון
באפריקה שמדרום לסהרה נפוץ מין ממשפחת האורגיים הקרוי שזרן ארוך-זנב (Euplectes progne). ציפור זו מתאפיינת בדו-צורתיות זוויגית בולטת ביותר. אורכה מן המקור ועד תחילת הזנב הוא 15 ס"מ; זנבו של הזכר צומח בעונת הרבייה עד לאורך של 45 ס"מ, בעוד שאורך זנבה של הנקבה הוא 8 ס"מ בלבד. בניגוד לנקבה החומה והצנועה, הזכר הוא שחור כעורב עם כתפה אדומה המופיעה רק קיץ, ונחשפת בעת עימותים בין הזכרים על בחירת הנחלה.
עוד בנושא
זוגות כדרך הטבע
יהודה בלו
גברים ונשים כאחד מנסים משחר הבריאה לפצח את השיטה: כיצד למשוך את בן המין האחר ומהי הדרך האידיאלית למצוא חן בעיניו. על תיאוריות ביולוגיות שמסבירות את התנהגות המינים, וגם כמה מילים על טווסים, זוגיות ומשפחה
כדי לעורר את תשומת ליבן של הנקבות, מעופף הזכר לאיטו מעל העשב שבנחלתו וזנבו פרוש לרווחה. בדרך זו הוא עשוי להשיג לעצמו עד שש בנות זוג, על חשבונם של זכרים אחרים שאינם מצליחים לזכות באף אחת. כמו אצל מינים אחרים שזנבם ארוך, שיערו החוקרים כי הנוצות ההדורות של השזרן הן אות שרירותי, שבאמצעותו מושך הזכר את הנקבה להצטרף להרמונו. אך כיצד נוצר זנב שכזה, והאם הוא באמת הגורם המושך את הנקבות? וכלום באמת הנקבה היא זו שבוחרת את הזכר?
צ'ארלס דארוין היה הראשון להציע תשובה. תורתו המקפת על הברירה הטבעית פענחה את סוד מוצא המינים, אך כמובן, לא יכלה להסביר כיצד התפתח הבזבוז האנרגטי המלווה את תצוגת הראווה של השזרן. על פי דארוין, אם נקבת השזרן אינה מקושטת, ובכל זאת מסוגלת לשרוד ולהעמיד צאצאים, אזי לתצוגת הראווה של הזכר אין כל יתרון במאבק ההישרדות. על כן, הניח כי בצד הברירה הטבעית פועלת גם ברירה השונה ממנה, והיא הברירה הזוויגית (Sexual selection). לפי הנחתו זו נובע השוני העצום בין מופעי הזכר והנקבה, מהעדפות קבועות של אחד הזוויגים בבחירת בן הזוג.
בהסבירו את הבירור הזוויגי ב'מוצא המינים' הוא כתב: "אינני יכול להביא את הפרטים הנחוצים; אבל אם יש ביד האדם לשוות במשך זמן קצר יופי והילוך נאה לתרנגוליו לפי מושגיו שלו על היופי, אינני רואה טעם מספיק לפקפק בדבר, שהנקבות של ציפורים יכולות גם הן להשיג תוצאות ניכרות במשך אלפי דורות של בירור הזכרים מנעימי הזמירות המוצלחים ביותר או היפים ביותר, לפי מושגיהן של הן על היופי... אבל צר כאן המקום מלטפל בנושא זה".
פמיניזם מתוצרת הטבע
דארוין כדרכו בחר להציג אנלוגיה מתחום ביותם של בעלי החיים כהסבר למתרחש בטבע. הוא הצדיק את ההשקעה הרבה של הזכר בראווה בעזרת היתרון שהדבר מעניק לו אצל הנקבה. אלא שבחברה השמרנית של המאה ה-19 לא הכול הסכימו עימו. התפישה כי גם לנקבה ישנם שיקולים בבחירת בן הזוג עדיין לא היתה מקובלת באותם ימים. לטענתם, אם אצל האדם, המין המפותח ביותר, אין לנקבות כל חלק בבחירת בן זוגן, הכיצד אפשר להניח כדבר הזה אצל מינים נחותים יותר?גם שותפו של דארוין לרעיון הברירה הטבעית, אלפרד ראסל ו'אלאס (Alfred Russel Wallace), סבר אחרת ממנו. לטענתו, תפקידה של הראווה הזכרית הוא לאפשר את זיהוי המין (הכוונה ל- speciesולא לזוויג). הווה אומר, אם האצבעות התפתחו לתפקיד הלפיתה והלב התפתח לתפקיד המשאבה, אזי נוצותיו הצבעוניות של הזכר התפתחו לשמש סימן זיהוי שמדובר במין מסוים ולא אחר. סברתו זו נדחתה משנתברר כי אצל עופות שהזכרים בהם צבעוניים, מצויים גם בני כלאיים שאינם פוריים.
כיום מסכימים החוקרים שבמינים רבים, בין אם מדובר בפרוקי רגליים או חולייתנים, הנקבה היא הבוחרת את הזכר שעימו היא חפצה להתרבות. כמו דארוין, גם הם סבורים כי דו-צורתיות זוויגית נוצרת על ידי לחצי ברירה מצד הזכר או מצד הנקבה. כאשר הרבייה כרוכה במאמץ וכאשר קיימת אפשרות לבחור מבין מספר מועמדים, בעלי חיים נוטים להיות בררניים בבחירת בני זוגם, ללא קשר לזוויג. אצל העוף ז'קאנה (Jacana jacana) המצוי באמריקה, עיקר הדאגה לצאצאים מוטלת על הזכרים. הם אלה שדוגרים על הביצים ומגדלים את האפרוחים, ואילו הנקבות הגדולות יותר מן הזכרים הן שמתחרות עליהם. הן אף ממיתות אפרוחים שאינם שלהן, כשהן מזדווגות עם זכר המטופל כבר בצאצאים.
הראווה המופגנת
אם כך, דארוין הסביר כי זנב השזרן נוצר באמצעות ברירה זוויגית, ואף הוברר שנקבת השזרן, כמו במינים רבים, היא הבוחרת את הזכר לרבייה, ואחר ההזדווגות אף בונה לבדה את הקן על הקרקע ומטפלת בצאצאים ללא כל עזרה מהזכר. אלא שעדיין לא הוכח כי הראווה הזכרית המופגנת בזנב היא הגורם המושך את הנקבות? סוגיה זו נותרה פתוחה במשך שנים רבות, עד שהחוקר השבדי מלטה אנדרסון (Malte Andersson) החליט לקדם את פתרונה.אנדרסון איתר תחילה זכרים שהיתה להם נחלה בעלת איכות דומה, דהיינו, שטח הטריטוריות היה כמעט זהה ולנקבות לא היתה הגבלה כלשהי לקנן בהן. הוא לכד 36 מהם וחילק אותם לתשע קבוצות בנות ארבעה פרטים, כשהוא מקפיד שהבחירה תהיה אקראית ככל האפשר, על מנת למנוע כל הטיה בלתי מודעת. עתה ביקש להשוות את הצלחת הרבייה בין הפרטים בכל רביעייה.
זנבו של פרט אחד מכל רביעייה קוצץ לאורך של 15 ס"מ. החלק שהוסר ממנו הודבק בדבק מהיר קיבוע לקצה זנבו של פרט שני ברביעייה, כך שלראשון היה זנב קצר ב-30 ס"מ מן האורך הטבעי, ואילו לשני נוצר באורח מלאכותי זנב באורך של 75 ס"מ. פרט שלישי מכל רביעייה הותיר אנדרסון ללא טיפול בזנבו, בכדי שישמש כביקורת. זנבו של פרט רביעי מכל רביעייה קוצץ לאורך של 15 ס"מ, והחלק שהוסר ממנו הודבק בדבק מהיר קיבוע לקצה זנבו מחדש, כך שאורכו נותר כרגיל. בכך ביקש אנדרסון לבדוק האם תוצאות הניסוי תושפענה מאורך הזנב בפועל או שמא בגלל מעשיו שלו, כמו קיצוץ הזנב והדבקתו.
אחרי טיפול זה, הושב כל זכר לנחלתו שלו, שם חזר על ניסיונותיו למשוך נקבות. השאלה היתה, כאמור, מי מכל רביעייה יצליח ביותר במשיכת נקבות. אנדרסון לא מדד זאת על ידי תצפית ישירה בנקבות, אלא המתין וספר את הקינים המכילים ביצים בנחלתו של כל זכר. תוצאות הניסוי היו חד משמעיות: אף שגודל הנחלה של הזכר לא השתנה וגם מעוף הראווה לא חרג מתקנו, בחרו הנקבות את הנחלות של הזכרים בעלי הזנבות הארוכים ביותר. התברר כי הזכרים שזנבם הוארך באופן מלאכותי משכו בממוצע פי ארבעה ממספר הנקבות שמשכו הזכרים שזנבם קוצר. בעלי הזנבות באורך הטבעי זכו להצלחה בינונית.
אנדרסון לא התחקה אחר גורלם של הזכרים שעברו טיפול בזנבם. אילו עשה כן, אפשר שהיה מוצא כי זכרים שהודבקו להם נוצות זנב ארוכות במיוחד, היו מתים צעירים יותר בממוצע מאשר זכרים רגילים, כנראה בגלל קושי ההימלטות מפני טורפים. הזכרים שזנבותיהם קוצצו באורח מלאכותי, לעומת זאת, היו יכולים בוודאי לצפות לחיים ארוכים יותר מאשר אלה של זכרים רגילים. הסיבה לכך היא שהאורך הטבעי של הזנב אמור להיות פשרה, בין לחץ הברירה הזוויגית לבין האופטימום התועלתני של הברירה הטבעית. הדעת נותנת כי זכרים שזנבותיהם קוצצו יהיו קרובים יותר לאופטימום התועלתני, ומשום כך יאריכו ימים.
ברם, אפשר שיתברר כי חסרונו הגדול של זנב ארוך מבחינה תועלתנית, נעוץ בעלות הכלכלית של הצמחתו, ולא בהגברת סכנת המיתה אחרי שכבר צמח הזנב. כלומר, הזכר חשוף לטריפה בגלל הזמן הרב שהוא משקיע בשיחור מזון כדי לצמח זנב ארוך, אולם משצמח זה, כבר אינו מפריע עוד לתעופה. או אז, זכרים שקיבלו זנב ארוך מאנדרסון, לא יהיו צפויים למוות כתוצאה מכך. בכל אופן, תצפיות שנערכו בצופית המלכיט (Nectarinia johnstoni) ובסנונית הרפתות (Hirundo rustica), שוללות זאת לגבי פרטים צעירים. נתברר כי הללו אינם מסוגלים להשתמש ביעילות בזנב שהוארך מאד.
הערה: שזרן ארוך-זנב קרוי באנגלית: Long-tailed Widowbird. משום מה, נוטים להתבלבל בינו לבין שיחר גן-עדן (Vidua paradisaea) כשמבקשים לספר אודות הניסוי האלגנטי שערך אנדרסון. שיחר גן-עדן קרוי באנגלית: Paradise Whydah, ואילו שמו המדעי הקודם היה: Steganura paradisaea.
לפנייה לכתב/ת 
צילום אילוסטרציה
צילום: איי אף פי
