שתף קטע נבחר

"במצב של היום אני יכול ללכת ברחוב כמו טווס"

לקובי פרץ יש את כל הסיבות להיות מרוצה מהחיים. הדיסק החדש שלו, "כל מה שיש בי", מכר יותר מהדיסק האחרון של שרית חדד. יותר משלומי שבת. יותר מעופר לוי. החברה שלו היא דוגמנית בת 22, והוא עושה אחלה כסף מהופעות. זה לא מפריע לו להכניס בקטנה לחצי מתעשיית המוזיקה הים תיכונית, ולבוגרי "כוכב נולד". למה לא, בעצם

עוד במונית בדרך לראיון היחצנית הצמודה של קובי פרץ, שרית בירן, מתריעה בפניי שהוא לא מרגיש טוב. באופן מפתיע כתבת הארכיון על פרץ, שקראתי עשר דקות קודם לכן, נפתחה בעובדה שבירן התריעה בפני הכתבת של "ידיעות אחרונות" ש"היום קובי פרץ לא מרגיש טוב". לעצמי אני מציינת שמדובר בבחור חולני במיוחד, או שיש משהו בראיונות עיתונאיים שפשוט מביא לפרץ את החלושס.

 

כשאני מגיעה לדירת הפאר של פרץ בפאתי חולון, הוא כבר אחרי ארבעה סוגי כדורים שליקט במגירות שלו ובדיקה עצמית מקיפה שהעלתה את האבחון "דלקת גרון". כשאני נכנסת בדלת ומשתרעת על ספת העור בצבע בז' שנמצאת בסלון, פרץ שוכב מעולף על הספה מולי ומחרחר קלות. הזהו קובי פרץ הגיבור? אני תוהה, האיש שרשם שיא של מיליון וחצי הורדות רינגטונים והשאיר את שרית חדד ושלומי שבת לאכול אבק מעורב בזיעה ים תיכונית?

 


"בחיים לא הגעתי למצב שאני אשבח את עצמי". פרץ (צילום: רונן אקרמן)

 

אבל שלא יעבדו עליכם, פרץ אולי מדבר חלש, אבל בוחר במילים חזקות. ותעיד בירן, שהתמקמה מאחוריי ותקשרה עם קובי בשפת סתרים על בסיס פנטומימה שכללה בעיקר את המחוות "אתה לא הולך להגיד את זה", "אני לא מאמינה שאמרת את זה" ו"ידעתי שהייתי צריכה להרחיק ממך את הכדורים האלה". אבל פרץ, נער הפוסטר של הזמר הים תיכוני, הגיע אל העדנה והנחלה. האלבום האחרון שלו, "כל מה שיש בי", מכר 40 אלף עותקים תוך פחות מחמישה חודשים, שזה יותר ממה שמכרו גיבורים אחרים בתחום, כמו חדד ושבת, ועוד בעידן שבו כל צורב מלך. בתעשייה שהכסף מתגלגל בה ברחובות, פרץ יכול לחגוג על כמה כדורים שהוא ירצה. ואת הכל, אגב, הוא הרוויח ביושר. "בלבלי אותו", האלבום שהביא לו את החשיפה הכלל ארצית (או במילים אחרות, הכניס שיר לפלייליסט), הגיע 11 שנה אחרי האלבום הראשון שהוציא פרץ בימים שעוד היה חייל. הוא הנפיק שלושה אלבומים בסגנון טורקי קורע לב, ואז החיים הפכו ליפים ופרץ עשה ריצ'ק והבין שבעצם אין לו כל כך על מה לבכות. היום, בין אלבום לאלבום, הוא מוצא את הזמן להציץ על הכוכבים הנולדים שרושמים את הזהב הראשון שלהם ביום אחד. למשל - דוגמה אקראית - נינט טייב. "נינט אולי הדפיסה 20 אלף, לא מכרה. גם קשה לי להאמין שהיא תמכור", הוא קובע. "יש לה שירים, שמעתי שטוחנים אותם ברדיו. בינינו, השירים האלה לא יכולים להתאים לא לקיסריה, לא לצוותא ולא למופעים פתוחים. מאיפה מגיע הכסף? מהתקליטים? שכחי מהתקליטים. היא הוציאה שני שירים שקטים, את יודעת לאיפה זה מתאים? יום הזיכרון ויום השואה. זהו".

 

אבל כל הילדות המעריצות יקנו את הדיסק שלה.

 

"יקנו מתוך סקרנות, כי הרעש התקשורתי שעשו עליה מביא סקרנות. כל אחד, אנונימי שתתני לו שעות מסך בערוץ 2 כל שני וחמישי, שער וכתבה, שיהיה זמר שלא יודע גם לשיר, נהיה סטאר. אין מושג כזה 'כוכב נולד', יש כוכב בן לילה שגם נעלם בן לילה. כל אלה של 'כוכב נולד', עוד שלוש ארבע שנים יצטרכו פסיכולוגים. אני לא צוחק. אחרי שנתיים שלוש יבואו חדשים, כוכב, שניים שלושה חרטא, והם - אני לא אתפלא אם אראה חלק מהם בגהה. הם מסכנים".

 

אז אתה מעורה בתוכנית, זה יפה.

 

"לא עקבתי אחרי 'כוכב נולד'. את הגמר במקרה ראיתי לפני הופעה בנתניה. זה הזכיר לי שהייתי יושב בברים בראשון עם מלצרים מזמרים, ואני אומר, יש מלצרים מזמרים ששרים פי מאה יותר טוב, ראבאק, אבל הם לא שם. מי קובע? שופטים שאני לא יודע מי... מרגול היא זמרת, עליה אין לי מילה, אבל צדי צרפתי מבין במוזיקה? גל אוחובסקי מבין? 'אתה נראה טוב, אתה חמוד'. מי שאל אם אני נראה טוב? אבא שלי פעם אמר 'זמר שלא חי את המוזיקה לא יכול להבין במוזיקה'. בעצם לא הוא אמר את זה, אמר את זה זמר מצרי אחד, עבדל חלים חאפז".

 

הראל סקעת עשה עכשיו זהב.

 

"טוב, הליקון מייצרים את הדיסקים אז אין להם בעיה להגיד שהם מוכרים. כמו שבזמנו ליאור נרקיס ושלומי שבת הוציאו דואט. נמכרו מעל חצי מיליון עותקים. מערכת ההפצה היתה של אבי גואטה והוא אמר בתקשורת שהוא מכר 20 אלף. אבל כששרית יוצאת יום למחרת - היא מכרה 80 אלף, כי שרית היא שלו. יש הרבה לכלוך בתעשייה".

 

גואטה מצידו נזהר שלא להתלכלך, ומוסר בתגובה: "הפצת הדיסק של ליאור נרקיס ושלומי שבת נעשתה על ידי חמישה מפיצים, לכן אנחנו לא הפצנו אותו בלעדית. בהזדמנות זו אנחנו מאחלים לקובי פרץ שימכור חצי מיליון עותקים מהתקליט החדש שלו".

 

גם אתה פרצת עם שיר אחד.

 

"אני לא כוכב בן לילה. האלבום הקודם שלי, 'משוגע עלייך', שדרן ברשת ג' אמר שזה נכס צאן ברזל. ואני אומר לך, בחיים לא הגעתי למצב שאני אשבח את עצמי, היום זאת הפעם הראשונה".

 

אולי כי אתה חולה?

 

"לא. עשיתי פדיקור מניקור לפני שבאתי לפה - כל שבועיים אני עושה - ואמרתי לעצמי 'קובי, היית בכל ראיון כזה או אחר. היום אתה יכול להגיד מה אתה מרגיש'".

 

איך אתה מגדיר את עצמך?

 

"יש סופר סטאר, ואני מגדיר את עצמי סופר ים תיכוני. איך יודעים שמישהו סטאר? ברגע שאתה שומע אותו מהמכוניות, מהבתים, אצל התקליטנים. את 'בלבלי אותו' גלגלצ השמיעו אחרי חצי שנה, אחרי שטחנו והקיאו אותו מכל התחנות האזוריות. אבי בניהו (מפקד גלי צה"ל) התקשר ושאל אם אפשר להביא לו שני אלבומים של קובי פרץ. במקרה הייתי ברכב עם שרית, אז נסענו לשם ונתנו לו, למחרת גלגלצ טחנו את השיר".

 

אבל אתה לא מאמין גדול בחשיפה.

 

"זה חשוב אבל לא רק. קחי את ריטה, שאני מאוד אוהב לשמוע אותה עוד מהתקליט הראשון. גלגלצ חרשו על התקליט שלה האחרון. כמה היא מכרה? לא חצי ממה שאני מכרתי, לא חצי ממה שמכר אייל גולן בתקליט האחרון. במצב של היום אני יכול ללכת ברחוב כמו טווס, כי זמרים שיותר מושמעים ממני ומקבלים יותר חשיפה - מכרתי יותר מהם. ברוך השם אני עובד, אני מופיע. תאכלי עוד עוגה".

 

אתה מתגעגע לשירים הראשונים ששרת בסגנון טורקי?

 

"לא, אבל גם לא מצטער עליהם. אני גדלתי בכפר שלם, לא בצהלה, ותמיד אמרתי שגם אם מחרתיים אני לא אגור פה, לא חשוב כמה כסף יהיה לי, פעם פעמיים בשבוע אני אעבור ואעצור פה ואסתכל. אבל היום החיים יפים. היום כל האלבום זה טקסטים אופטימיים, לא 'עזבה אותי והלכה ממני', לא 'חיה פצועה' ולא 'חיה טרופה' ולא 'חיה גזורה'. אנחנו לא חיות, אנחנו בני אדם רוצים לשמוח, תקשיבי לטקסטים ותביני".

 

יש לך מעריצים שטוענים שהאלבומים הטובים שלך הם הדיכאוניים.

 

"בהתחלה זה עוד קצת פגע בי. אבל אני זוכר כשעוד הייתי בז'אנר הזה, אמרו את זה על ליאור נרקיס, על שרית חדד ועל מושיק עפיה. בסדר. זה קהל מצומצם שטוען את מה שהוא טוען".

 

למה מצומצם, מאה אלף עותקים שמכרת מהאלבום השני זה קהל די רחב.

 

"אבל זה היה אז ז'אנר מאוד חזק, הייתי מגדיר אותו כ'מי שלא בוכה לא גדל'. היינו אני ועופר לוי, שפרץ בבום גדול ובסערה. חבל, עופר זמר בחסד עליון, רק באישיות... אומרים אצלנו במרוקאית 'סקארה'".

 

מה זה?

 

"על הפנים".

 

מי מוכר היום הכי הרבה במזרחי?

 

בירן: "הוא".

 

קובי: "לי אסור להגיד. אבל שתדעי שעל כל אחד שקונה אוריגינל יש מאה שקונים צרוב. יש אנשים שאני שומע אותי אצלם ברכב, ואני עוצר את האוטו ואומר לו 'תוציא לי את הדיסק' והוא מוציא צרוב. אני אומר לו 'תתבייש לך'".

 

אתה יכול להחרים לו את זה.

 

"אין על זה שליטה, זאת בעיה. אני לא אקנה זיופים".

 

מה האלבום האחרון שקנית?

 

"בשדה תעופה קניתי חמישה דיסקים של סלין דיון, אני מטורף עליה".

 

והישראלי האחרון?

 

"לא זוכר, נראה לי שרית חדד".

 

פרץ מהבלוק אומנם מתקתק היום הופעות בבלגיה, מיאמי, דרום אמריקה וצרפת ("מקומות שאם לא הייתי מופיע שם, בחיים לא הייתי מגיע אליהם"), אבל הוא בעיקר איש חם ומשפחתי. את בית ההורים הוא עזב לפני ארבע שנים, כשמלאו לו 27, למורת רוחה של אמא פרץ ("היה לה קשה. חודש הייתי צריך לבוא כל יום ולהרגיע אותה, ואיזה בכי..."), ועכשיו הוא כבר זומם על פמיליה משל עצמו. כן, הגיע הזמן שפרץ ייקח לו אשה, ולמזלו גם יש אחלה אשה בסטוק. ענבל פלדבאום, שאפה עולמית (כולל מועמדות בתחרות מלכת היופי), בת 22, שכבר חצי שנה צורכת את פרץ בתפריט תזונתי בלתי מאוזן, וגם כיכבה בקליפ המושקע מאוד ועתיר התוכן השיווקי ("אבל בטעם, ורסצ'ה מחו"ל") של פרץ, "אני זקוק לך".

 

בקליפ - תחזיקו חזק - בת דמותה של ענבל אורזת מזוודה ונוטשת את פרץ לאנחות. במהלך האריזה פרץ מנסה לשכנע אותה להישאר, לא לפני שהוא מתיז על עצמו שפריץ מכובד של אפטר שייב של המותג ההוא. זה לא עוזר. ענבל עוזבת, אבל לפני שהיא הולכת, היא לוקחת איתה את הבקבוק, כי חבר זה אולי מוצר מדף נזיל, אבל אפטר שייב לא קונים כל יום. אחרי שהבמאי וידא שנהפכה כל אבן בדרך לקלוז-אפ, ענבל מסתלקת משם נוגה ומריחה למופת. "אני רוצה להתחתן", הוא מודה. "הגיע הזמן. אני אמרתי בעזרת השם אני מציע נישואין, וזאת הפתעה, אף אחד לא יודע מזה".

 

אהממ... זאת כבר לא כל כך תהיה הפתעה.

 

"אני מאוד מקווה שכן תהיה, היא מקבלת את השוק של החיים שלה".

 

חצי שנה זה לא מעט מדי?

 

"אני מכיר אותה שנתיים. חוץ מזה כשזה זה אתה מרגיש. לא התאהבתי בהרבה בחורות בחיים. עברתי הרבה בכל מה שקשור לנשים, עשיתי מה שכל גבר יכול לחלום עליו, בכל קנה מידה. זה כמו לקחת בקבוק מים כשאתה צמא צמא, שותה אותו, ואתה רוצה עוד. עכשיו עם התקליט אמרתי סטופ. יש משפט חכם לגבי זיונים שאומר 'מרעיבו משביעו - משביעו מרעיבו'".

 

משביעו רעב ומרעיבו שבע.

 

"ואללה. תשמעי, יש לי ביד דבר יפה יפה, שאני מאוד אוהב ומהמאית של השנייה הראשונה התאהבתי בה".

 

היא מזכירה את אמא שלך?

 

"אין אדם שיכול להשתוות לאמא".

 

היא דומה לה?

 

"אני לא מחפש. זה דור שלא יחזור. את יודעת איך אני מגדיר אותם? דינוזאורים".

 

והדינוזאורית שלך מבסוטית ממנה?

 

"כן, וזה נדיר שאמא שלי מרוצה מבחורה".

 

שאתה מביא?

 

"בחורה בכלל".

 

אם פוקד איזה משבר את המוזיקה הים תיכונית, הוא כנראה דילג על פרץ. יותר מזה, פרץ הולך ומשגשג, ובאלבום הנוכחי הוא כבש את האוורסט של אמנים מבצעים באשר הם - המאסטר. אחרי שותפות בת ארבעה אלבומים עם האמרגן-מפיק אבי גואטה, פרץ פירק את החבילה ועבר להפיק את עצמו. חצי מיליון שקל הוא שם על האלבום החדש, כולל טקסטים ולחנים, איסוף חומרים, שנתיים של עשייה, הקלטות, שלטי חוצות ומה לא. עכשיו הוא מפנים את מה שלמד בבית, ואם לכל אמא יש ילד אחד שהיא אוהבת יותר, פרץ חובק עכשיו בייבי-אלבום שהולך ומתברר כחומר לכיתת מחוננים.

 

כל אלה מאפשרים לפרץ לנוח על זרי הדפנה, שזה אומר להופיע כמעט כל ערב, לצאת להפלגות על הפרינסס, לתחזק חדר ארונות שכל סטייליסט היה מנשק את רצפת הפרקט שלו, ובאופן כללי להיות מבסוט לאללה.

 


"אני אדם מאמין. מניח תפילין בבוקר". פרץ מקיים מצווה (צילום: אוהד רומנו)

 

אתה בנאדם מאמין.

 

"מאוד. לפני שמונה שנים הייתי במצב כלכלי לא מי יודע מה. ככל שהרווחתי יותר בזבזתי יותר".

 

על מה? על דברים של כוסיות?

 

"על נשים, מסעדות, שולחנות, כל מקום קפצתי בראש לשלם. הייתי חי בשופוני יא-נאס. היום אני יותר שקול, יותר יודע מה אני רוצה מעצמי. בתקליט הבא אני רוצה להיות שותף בכל השירים.

 

"השקעתי באלבום הזה 500 אלף שקל, הרווחתי מאה. מאה אלף על חצי מיליון. אבל אני יודע כמה הרווחתי, מה נכנס, מה יצא. האמרגן שלי יוחאי אמר שאם היה לו עוד אחד כמוני זה היה טוב, כי אני עושה עבודה של חמישה. חולה לא חולה, אני פדנט, יקה, לא מתפשר".

 

קונטרול פריק?

 

"אני קיצוני, כן לא - שחור לבן".

 

ביום כיפור אתה עושה חשבון נפש?

 

"אני אדם מאמין, מניח תפילין בבוקר, צם ביום כיפור. אני אומר 'לא צריך להיות עם אסימונים וכובעים ושטריימל'. אני מרגיש את זה בתפילות, בחגים, בשבתות, בקידוש עם המשפחה".

 

ממי תבקש סליחה השנה?

 

"דווקא יש לי. מאנשים שפגעתי בהם שלא בכוונה, מתוך הלחץ של העבודה, הראש שלי היה עמוס והוצאתי המון תסכולים על שרית, על האמרגן שלי, ומי שהכי סבלה ממני זאת החברה שלי. כשהיא הכירה אותי בחודשיים-שלושה הראשונים הייתי מלאך. בחודשים האחרונים, בגלל הלחץ, הוצאתי עליה המון תסכולים. והיא אומרת 'מה זה? הכרתי מישהו אחר'".

 

ומי צריך לבקש סליחה ממך?

 

"אני אשאיר את זה לעצמי. מי שצריך לבקש יודע. הם קשורים לעולם המוזיקה".

 

ומה לימדו אותך החיים על התקשורת?

 

"התקשורת היא הדבר הכי הפכפך שיש".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רונן אקרמן
"אני לא כוכב בן לילה". קובי פרץ
צילום: רונן אקרמן
לאתר ההטבות
מומלצים