"6 שנים לאירועי אוקטובר ודבר לא השתנה"
מעל אלף מפגינים השתתפו בעצרת הזיכרון ל-13 ההרוגים במהומות אוקטובר. ח"כ א-סאנע טען כי "הדבר היחיד שמשתנה אלו בעלי התפקידים" וח"כ צרצור הוסיף: "אנו מאבדים את שארית התקווה. אם המדינה לא תתעורר תהיה כאן קטסטרופה"
1,500 בני אדם השתתפו אחר הצהריים (שבת) בעצרת השנתית שהתקיימה בבית הקברות בסכנין לציון יום השנה השישי לאירועי אוקטובר 2000, שבמהלכם נהרגו 13 אזרחים ערבים.
המפגינים, שמספרם יורד משנה לשנה, הביעו את זעמם על-כך, שלמרות שעברו שש שנים מאז המהומות דבר לא השתנה. לדבריהם המהומות יכולות לחזור עליהם עקב הייאוש העמוק של ערביי ישראל. ח"כ איברהים צרצור, שהשתתף בעצרת, אמר ל-ynet: "שש שנים אחרי ודבר לא השתנה. אנו מאבדים את שארית התקווה שנותרה בנו ואם מדינת ישראל לא תתעורר תהיה כאן קטסטרופה".
חבר הכנסת טלב א-סאנע אמר ל-ynet כי "בסוף החודש נציין 50 שנה לטבח בכפר קאסם. לצערי, דבר לא השתנה מאז. היחידים שמשתנים הם בעלי התפקידים".
המפגינים הפנו אצבע מאשימה לממשלת ישראל שאחראית לדבריהם למה שאירע לפני שש שנים. "הפשע של אוקטובר בו נהרגו 13 צעירים, הוא כתם שחור על המצח של מדיניות ממשלות ישראל המתחלפות", אמר יושב ראש וועדת המעקב העליונה של ערבי ישראל שאוקי חטיב.
ד"ר מחמוד יזבק, דודו של ויסאם, תושב נצרת שנהרג באירועי אוקטובר, אמר: "דווקא עתה בימים של סליחות הייתי מצפה מהציבור היהודי בישראל שיקום ויגנה כאחד את מדיניות הממשלה. לצערי משטרת ישראל לא הפנימה את דו"ח ועדת אור. דבר לא השתנה. רק לאחרונה היינו עדים לכינוי המזעזע 'ערבושים'".
במהלך העצרת אמר סגן ראש עיריית סכנין חאלד חליילה: "לא נקבל פחות משיוויון מלא לאוכלוסיה הערבית, המדיניות הממשלתית בישראל לא תוכל לפגוע במאבק הלגיטימי שלנו". אחרון הנואמים היה איברהים סיאם, אביו של אחמד סיאם מאום אל פאחם, שאמר: "לא נשכח את השהידים שלנו. אני שולח אלף חיבוקים, אלף פרחים ואלף מילות כבוד להם וגם לשהידים בפלסטין, בלבנון ובעיראק".
טקס הזיכרון בבית הקברות בסכנין (צילום: חגי אהרון)
מייסד התנועה האיסלמית בישראל, עבדאללה נימר דרוויש, אמר: "שלוש שנים מאז מסקנות ועדת אור, שמונתה על ידי ממשלת ישראל, אך לצערי דבר לא יושם. אם משטרת ישראל הייתה משכילה ומבצעת את המסקנות, יכולנו להיות במצב אחר לגמרי. "אזרחי מדינת ישראל הערבים נמצאים במצב של ייאוש בדרך ללא מוצא".
לפני העצרת בסכנין, יצאו המפגינים בשיירת מכוניות שעברה ביישובים בהם נהרגו 13 הצעירים. השיירה עברה בכפר ג'ת שבוואדי ערה, משם המשיכה לאום אל-פחם, נצרת, כפר כנא, כפר מנדה, סכנין ועראבה.
ב-1 באוקטובר 2000, הצטרפו ערביי ישראל להפגנות הסוערות שנערכו בסוף אותו השבוע ברחבי השטחים. במהלך שמונת הימים שלאחר-מכן נהרגו 13 מפגינים ערבים מירי של שוטרים. נהג יהודי אחד נהרג מיידוי אבנים של מפגינים ערבים. בתוך שמונה ימים עקובים מדם ספג מרקם היחסים העדין בין יהודים לערבים במדינה מהלומה עזה.
