סינדרלה גרה בקרית אתא

אחרי ניצחון סנסציוני 83:85 על מכבי תל אביב ומאזן חיובי של ארבעה נצחונות לעומת שלושה הפסדים, שמדרגים אותה במקום הרביעי בבית א', מהווה אליצור קרית אתא/מוצקין, גם במונחים של הכדורסל הישראלי, תופעה יוצאת דופן.

סיפורי סינדרלות תמיד היו קיימים בכדורסל הישראלי, אבל מצב בו עולה חדשה לליגה הראשונה מנצחת את האלופה, ביד אליהו, נדיר לחלוטין.

עם נתונים כגון תקציב נמוך, שאיפות צנועות ועלייה היסטורית ללאומית א', יצאה קרית אתא/מוצקין למלחמה, כשלצידה עומדת בעיקר המשמעת והלחימה הקבוצתית. צמד הזרים של הקבוצה, אריק קמפבל ורנה אנטי, הם לא שמות מפוצצים. קמפבל עלה עם הקבוצה מהליגה השנייה, ואנטי הוא רכז צעיר שהגיע לקרית אתא מהמכללות. שני הבוסמנים, מייקל קולמן, אקס הפועל ירושלים, שחקן עם איכויות חשובות של פועל שחור ואונג'ין ווקיצ'ביץ', שמוביל את קרית אתא/מוצקין עם ממוצע של 17.3 נקודות למשחק, השלימו חמישייה מאוזנת.

במצבת השחקנים הישראלים קשה לאתר שם אטרקטיבי במיוחד. השחקן הטוב ביותר של הקבוצה, אור איתן, לא היה מוכר לחובבי הכדורסל בארץ, למרות שהוא ממוקם העונה בצמרת הקלעים הישראלים עם ממוצע של 14 נקודות למשחק.

מי שכן מוכר, ובינתיים גם מאיים לגנוב את ההצגה מכולם, הוא אנדריי זלינבבא. למי ששכח, זלינבבא הובא בתחילת שנות התשעים לגליל עליון, שהודרכה באותה תקופה על ידי פיני גרשון ודייוויד בלאט. השניים ראו בו פרוייקט גדול לעתיד, אך כבר אחרי מספר משחקים הוא נזרק בבושת פנים מהקבוצה. בפאזה אחרת של הקריירה שלו הגיע זלינבבא לפסגת הכדורסל הישראלי, מכבי תל אביב, אך לא היה בה יותר מאשר נער פוסטר. בעונה שעברה הוא שיחק בהפועל חיפה/נשר והעונה, משוחרר מלחצים, נראה כי זלינבבא מתחיל לפרוע שטרות.

גם עתה, אחרי ההצלחות הגדולות, ימשיכו בקרית אתא לטעון, שהמטרה של הקבוצה היא אחת: השתלבות בין ארבעת המקומות הראשונים, שיבטיחו הישארות בליגת העל. נראה כי השאיפה הזו ריאלית, אולם המבחן הגדול של הקבוצה יהיה בעתיד: האם גורלה יהיה זהה לזה של קודומתיה מהצפון - גבת-יגור ועפולה, שתי קבוצות צנועות שתקעו יתד בצמרת הכדורסל הישראלי והתאדו עם השנים - או שתהיה לה היכולת לשרוד בתחום בו הכסף משחק תפקיד משמעותי ביותר.