יחסים מפורסמים

באהבה

לאפרת בוימולד

ורן דנקר

את יודעת שאת צריכה לבקש ממני סליחה?", עצר אותי גבר גבוה באמצע הרחוב ונעץ בי מבט ממושך. הרמתי את ראשי מהמדרכה, הפסקתי את מלמולי הטקסטים לקראת יום הצילומים הבא והישרתי אליו מבט. "נראה לי שאתה מתבלבל עם מישהי אחרת", אמרתי וניסיתי להמשיך בדרכי. הוא עצר אותי. "אני מדבר אלייך ועלייך", הוא התעקש. סרקתי במהירות את הדמויות שגילמתי בשנים האחרונות, מנסה להבין מי הוא חושב שאני היא, מתוך ההרגל שאנשים נוטים לבלבל בין אישיותי לאישיות הדמויות שגילמתי. "שמע, אני לא באמת ביץ' בחיים, אני בטח לא מצחיקה כמו בטלוויזיה והאמת היא שאני גם לא ממש חברותית כמו הדמות האחרונה שגילמתי. בקיצור נראה לי שטעית בזיהוי", סיכמתי את פגישתנו. בעודי נלחמת בקמט ההבעה שנוצר לי מאובר חשיבה הוא אמר: "'הבנקאי', אני 'הבנקאי'".

גל חום נעים שטף אותי. חייכתי. את "הבנקאי" הכרתי לפני שש שנים, בימים שבהם חלמתי להיות סלבריטאית, אבל הסתפקתי בהגשת פינות ביזאריות בתוכניות בוקר. הכרנו בזמן המתנה לשולחן במסעדה ובילינו ביחד שלושה שבועות קסומים. זה התחיל טוב ונתקע בגלל ש"הבנקאי", שסיים בזמנו קשר שהוביל לכמעט חתונה, לא היה באמת פנוי רגשית. במקביל ל"בנקאי" הכרתי באותה התקופה את "העיתונאי" שהיה בסופו של דבר, הבחירה שלי לאהבה, שהובילה אותי לשלוש וחצי שנים מאושרות של זוגיות מעשירה. מאז לא ראיתי אותו.

"אז על מה אני צריכה לבקש ממך סליחה?", חייכתי בחזרה לאיש שהפך במהלך השנים משק תפוחי אדמה לסוג של כוכב קולנוע חטוב ושרירי. "על זה ששש שנים את לא יוצאת לי מהראש", הוא הפיל פצצה. שתקתי. לא ידעתי מה לומר. הייתי נבוכה. כל כך הרבה שנים, ימי צילום ומסיבות השקה חלפו ואיתם גם הזיכרון העמום מהתקופה הקצרה עם "הבנקאי", בזמן שהוא עדיין נשאר שם."הבנקאי", שכנראה זיהה מבט לחוץ על פניי, מיהר להרגיע אותי ואמר "אל תדאגי, אני לא מעריץ פנאטי בן 15. אין לי פוסטרים שלך. היו לי לא מעט מערכות יחסים רציניות בשנים האחרונות, אבל בכולן ליווית אותי. שש שנים שאת ברשתית העין שלי. אני רואה אותך מגיחה מכל ערוץ טלוויזיה אפשרי, קורא עלייך במדורי הרכילות ושומע את החבר'ה שלי מרכלים על מעללייך".

"הם לפחות מדברים בזכותי?", חייכתי.

"רק דברים טובים", הוא אמר בהתלהבות, "ואני גם מוסיף את המחמאות שלי".

נלחצתי. הדבר האחרון שאני רוצה הוא שאדם שביקר לשנייה וחצי בחיי יפיץ סיפורי גבורה מהקרב המכונה "הסלבריטאית". "הלחצתי אותך?", הוא שאל ברגישות. "ממש לא", שיקרתי גרוע. שתקנו. השתיקה התחלפה בהזמנה לקפה שהתחלף בקאמבק סוער לא פחות מהקאמבק של מרגול ב"כוכב נולד",

ובמהלכו התעדכנו בשנים שחלפו. כלומר הוא עדכן אותי במה שעבר עליו. בכל מה שקשור אליי הוא היה מעודכן כאילו הוא סוג של גוגל אנושי. פתאום, ברגע קטן של כנות, הבנתי משהו שלא הבנתי אף פעם. לסיים מערכת יחסים זה לא קל לאף אדם, אני יודעת זאת היטב, עכשיו סיימתי מערכת יחסים טראגית עם "הקרייריסט". מצד שני, לסיים מערכת יחסים עם אדם שלא נעלם מחייך כשאתה נורא רוצה את זה, זה סיוט אמיתי. זאת כנראה הסיבה שבתקופה האחרונה חשבתי, בערך כמו כל עם ישראל, על אפרת בוימולד ורן דנקר.

ההבדל הוא שבזמן שמדורי הרכילות התעסקו במנורה הירוקה שאפרת אספה מהדירה, שהיתה עד לא מזמן הבית שלה ושל יהודה לוי, ובשאלה הכה גורלית אם בר רפאלי ורן דנקר הם סתם חברים או חברים-חברים, המחשבות שלי היו במקום אחר. חשבתי על העובדה ששני בני אדם, שעברו פרידה כואבת (ולא משנה מי עזב, למה וכמה זה מוצדק) צריכים לפתוח עיתון ולראות את אהוביהם לשעבר מחובקים, מאושרים ומתנשקים לעיני המצלמות.

בזכות כנותו של "הבנקאי", זכיתי להבין מקרוב את הצד השני. הצד שלשמחתי לא נאלצתי לחוות עד היום על בשרי. נזכרתי ב"שרירי", ב"שקרן", ב"חסר הביטחון", ב"עיתונאי" וב"קרייריסט", שככל הנראה עדיין "פוגשים" בי מעת לעת. תהיתי איך הייתי מרגישה אם זה היה הפוך. מה היה עובר לי בראש אם בכל פעם שהייתי רוצה להתגבר על קשר שהסתיים, הייתי צריכה להיתקל בפניו המחייכות של האקס בעיתון או בטלוויזיה? מה שבטוח, לא הייתי רוצה להיות בימים אלה אפרת בוימולד (למרות שיש לה גוף שהייתי שמחה לאמץ).

אחרי שבוע של איחוד מחודש עם "הבנקאי", שבמהלכו ציטט לי משפטים וסצינות מסדרות שבהן השתתפתי וצחק בכל פעם שנישקתי אותו, כשהוא תוהה "זאת את שמנשקת אותי או הדמות שגילמת?", הוא הודיע לי שהאיחוד צריך להסתיים. "סגרתי מעגל", הוא הסביר לי, "אני מרגיש שעכשיו אני פתור ביחס אלייך. כבר לא אכפת לי אם תצוצי לי על מסך הטלוויזיה". ניתקתי את שיחת הטלפון וחשבתי שוורדה רזיאל ז'קונט בטח היתה אומרת לי "תזרקי אותו", אלמלא הקדים אותי וזרק אותי בעצמו. אחרי הכל, אני לא צריכה בחיי מישהו שחי את העבר שלי ומכיר את הרזומה שלי בעל פה. האמת, כרגע, אני לא צריכה אף אחד.

נ.ב

ומצד שני, זאת נקמה לא קטנה להיות תקועה לאקס הבוגד מול העיניים.

כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר

ani-celeb@pnaiplus.co.il